בני גד ובני ראובן באו לכאורה בבקשה סבירה שיותן להם 'ארץ מקנה' באשר היה להם מקנה רב ועצום מאד, הם אינם מעמידים את משה בפני עובדות מוגמרות ואינם כופרים בסמכותו ובמנהיגותו של משה, כל מה שהם עושים הם מביעים משאלה בהכנעה ובנימוס בלשון: "אם מצאנו חן בעיניך", הם אמנם יודעים שהמחיר לבקשתם תהיה שלא יעברו את הירדן, ועל כן הם מבקשים את הסכמתו של משה. בפני משה עמדו שתי אפשרויות: להסכים או לסרב, לומר הן או לאו. אבל משה בוחר באפשרות השלישית, הוא נוזף בהם: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה", וטוען כלפיהם: "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה'". ואחר כל זאת הוא משווה את חטאם לחטא המרגלים ומאשים אותם: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף ה' אל ישראל, כי תשובון מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה".
מה הביא את שני השבטים לבקשתם זו, ומה גרם למשה להגיב עליה תגובה כה חריפה? שתי סיבות נאמרו במדרש מדוע העדיפו שני השבטים את ארץ הגלעד על ארץ ישראל: האחת היא חומרנית, דאגתם לרכוש הרב שהיה להם כמו שמובא במדרש (במדב"ר כב ז): "וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, ומי גרם להם (לגלות תחילה)? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם". וממשיך המדרש וחושף את חסרונם: "'לב כסיל לשמאלו' - אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחבבו נכסיהם יותר מגופן, שאמרו למשה: 'גדרות צאן נבנה למקננו פה' תחילה, ואח"כ 'וערים לטפנו'". לפי הדעה הזו הכשל של שני השבטים היה בלהיטות שלהם אחר הממון, מה ששיבש אצלם את מערכת העדיפויות, והם היו מוכנים לוותר על מולדת ועל עתיד ילדיהם בשביל הישגים חומרניים.
דעה אחרת מובאת במדרש (הגדול שם) שהסיבה לבקשתם היתה דווקא ממניעים רוחניים של צדקות ויראת חטא: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, אמרו אם נוחלים אנו בארץ כנען עכשיו בהמתינו משחתת את הזרעים ואת האילנות של אחרים, ואנו מתחייבים ונקראים גזלנים, לכך אמרו למשה: "יתן לנו את הארץ הזאת ואל תעבירנו את הירדן". ועל כך אומר המדרש: "והרי דברים קל וחומר, ומה מי שפירשו מחבריהן כדי להתרחק מן הגזל כך נענשו (שגלו תחילה), הפורשין מחביריהן מפני השנאה והתחרות על אחת כמה וכמה". גם כוונות חיוביות אפילו של יראת שמים אינן מצדיקות פרישה מן הציבור ובגידה בארץ ישראל.
גם אם אלו היו המניעים של שני השבטים צריך להבין מדוע הם הביאו לתגובה כה חריפה של משה? כאן המקום לציין כי "הדור הגלותי" של יוצאי מצרים כבר חלף מן העולם, אותו הדור שעליהם שאל הראב"ע (שמות יד יג) כשפחדו מפרעה שרדף אחריהם: "יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?", ותשובתו של הראב"ע: "וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה ואיך יוכל עתה להלחם אם אדוניו" ולכן "סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים כי אין בהם כח להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה", (וכן כתב הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג פרק לב, עיין שם) - על כן כל עוד חי הדור שהיה משועבד במצרים, לא ראה משה בתופעות של תבוסנות דבר מפתיע, אבל עכשיו כשקם דור חדש שלא הכיר גלות, דור שנועד לכבוש את ארץ כנען בנחישות וקומה זקופה, וכשמשה מגלה בהם סימנים של התקפלות עד כדי תבוסתנות, והתנהגות העלולה לפגוע במוראל הלאומי, אין הוא יכול לעבור לסדר היום ולגלות סלחנות והבנה, על כן מגיב משה על בקשתם בכל החומרה.