"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום - ועמד בכולם" - לא קלים היו אפוא חייו של אברהם אבינו. לא זו בלבד, אלא שנראה היה לעתים כי לכאורה ריבונו של עולם אינו עימו. הוא ציית לציווי הא-לוהי לעלות לארץ ועזב את ארצו מולדתו ובית אביו, לאור ההבטחה מריבונו של עולם כי יזכה בארץ זו, והנה מיד לאחר מכן היה רעב בארץ והוא נאלץ לנטוש את הארץ שלכאורה שייכת לו; הובטח לו "ואעשך לגוי גדול" והנה אין הוא זוכה לפרי בטן, ולא זו בלבד אלא שאשתו נלקחת על ידי מלך זר; הוא שהעניק חסות לבן אחיו ודאג לו, והנה הוא מוצא עצמו בעיצומה של מריבה בין הרועים, וכפתרון הוא אף מציע את חלוקת הארץ "אם השמאל ואימינה, ואם אימין ואשמאילה". כל אלה הם ניסיונות קשים.
ראשונים רבים עסקו בהיבט התיאולוגי של הניסיון - וכי מה לא ידע ריבונו של עולם על אברהם אבינו שהיה צריך את הניסיון כדי לראות את תוצאות הבחינה. תשובות רבות ניתנו לשאלה זו, וכולן נוגעות להנהגת ריבונו של עולם בעולמנו. אולם, גם אם לא נדע מה מבקש ריבונו של עולם "לדעת" בשעה שהוא מנסה את בריותיו, אנו צריכים להכיר את הניסיון מצדו השני, האנושי, הקיומי והממשי. לאמור: תהא הסיבה האלוקית אשר תהיה - הוא מעמיד אותנו בניסיונות רבים בעולם זה. ניסיונות הנוגעים להתמודדות עם היצר; ניסיונות הנוגעים לחיזוק האמונה והביטחון והימנעות מייאוש ונפילה; ניסיונות הנוגעים להוצאת כוחות חזקים יותר מאתנו בשעה שאנו עומדים בפני המציאות המרה, ועוד ועוד.
לעמוד בניסיון - זה השיעור הגדול שאנו למדים מאברהם אבינו. היו לאברהם אבינו קושיות, והוא אף שאל אותן, "במה אדע כי אירשנה"; לעתים לא הסכים אברהם אבינו עם ההנהגה האלוקית וביקש רשות לערער עליה, ואף טען "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". שאלות ותמיהות הן חלק בלתי נפרד מחיי האמונה. בטעות מכנים כיום את מי שנעשה חילוני במינוח "הולך בשאלה" (ביטוי זה נוצר מניסיון לבטא את מהלך ההפוך מ"חוזר בתשובה", אולם זהו היפוך לא מוצלח), כאילו לאדם המאמין יש תשובות לכל השאלות. גדולי אבותינו לימדו אותנו לאורך התנ"ך כולו כי דווקא האדם המאמין מוצף בשאלות, תמיהות, מחאות וכאב. אולם כל אלה אינם מונעים בעדו מלעמוד בניסיונות הקשים, בין אם מדובר בתחושה כי המציאות אינה מגיבה כראוי לקיום המצוות וחיי האמונה וכביכול ריבונו של עולם אינו מגבה את מאמיניו, ובין אם מדובר בתביעות קשות, שהיצר הרע מערער עליהן ואף מייצר אידיאולוגיה הנושאת ברמה את הטיעונים המערערים את הנאמנות לקיום המצוות.
חיינו אפוא מלאים ניסיונות. נתייחד אברהם אבינו שעמד בכולם. בניו וממשיכי דרכו נתבעים ללכת בדרכו. כשהם פוגשים ניסיון - לעמוד בו; כשהם לא מצליחים לעמוד בו ונופלים - קמים מחדש, "שבע יפול צדיק וקם"; כשהם מצליחים לעמוד בניסיון הם הופכים את הכוחות החיוביים למבוע עצום של חיי אמונה; כשהם אינם מצליחים אין הם נופלים ברשתו של הייאוש, אלא מזכירים לעצמם כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת אלא לבני אדם, ותכונתם של בני אדם היא שאין הם "עומדים" אלא "הולכים" ומנסים שוב. זו דרכם של חיי אמונה, וזהו מקור חוסנו של הנאמן לברית שכרת עם ריבונו של עולם. מכאן היכולת שלא לומר דבר מה ארסי ומכאיב כאשר הפיתוי לעשות זאת גדול; מכאן היכולת לא להישבר גם כאשר המציאות אינה מצייתת לתקוות שתלו בה; מכאן היכולת לשאוב את הכוחות להתקדם באופן מתמיד, ולהמשיך את דרכם של שרה ואברהם וכל אבותינו ואמותינו הקדושים - לעמוד בניסיון.