בספר בראשית פרק ט"ו (פס' ז'- ט"ז) אנו קוראים על ברית בין הבתרים שבה הקב"ה מבטיח את הארץ לזרעו של אברהם:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: וַיֹּאמַר ה' אלקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת-הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה".
כשאנו קוראים פרשה זו מתעוררות כמה קושיות ותהיות:
1) ה' אומר לאברהם שהוא יתן לו את הארץ. אברהם שואל "במה אדע כי אירשנה". וכי אברהם מפקפק או מטיל ספק בהבטחה מפורשת של הקב"ה?
2) ה' עונה לאברהם שיקח לו עגלה משולשת וכו'. איך זה עונה לתהייתו של אברהם?
3) מיד אחרי זה ה' מבשר לאברהם על שעבוד מצרים שרק בסופו בניו ישובו לארץ ישראל וינחלו אותה. איך זה אמור לחזק את בטחונו של אברהם בקיום ההבטחה, הרי להיפך, במקום ישיבה רציפה בארץ ישראל בניו עומדים להיות עבדים בארץ אחרת, מה שמצריך עוד נס לצאת משם ולהגיע לארץ ישראל.
נענה כעת על הקושיות:
1) הגמרא במסכת ברכות (דף ד' עמוד א') אומרת: "הכתיב 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים' (תהלים כ"ז). ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על 'לולא'? אמר דוד לפני הקב"ה ריבונו של עולם מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא. כדר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי רמי (=הקשה) כתיב 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' (בראשית כ"ח) וכתיב 'ויירא יעקב מאד' (בראשית ל"ח) אמר- שמא יגרום החטא. כדתניא 'עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית' (שמות ט"ו). עד יעבור עמך ה'- זו ביאה ראשונה. עד יעבור עם זו קנית- זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא".
הגמרא מלמדת אותנו יסוד שלפעמים הובטח לאדם משהו טוב כי הוא היה בדרגה רוחנית גבוהה בשעת ההבטחה, אבל בהמשך הוא חטא וההבטחה מתבטלת. כך דוד אומר שברור לו שהצדיקים יקבלו שכר טוב בעולם הבא, אולם לא ברור לו אם הוא נכלל בצדיקים הללו, שמה הוא חטא. אותו דבר יעקב מתפלל לפני הפגישה המחודשת עם עשו וגם נלחץ ממנה, למרות שלפני צאתו לחרן, עשורים לפני כן, ה' הבטיח לו שהוא שומר עליו כל חייו. יעקב לא פקפק חלילה בהבטחה של ה', אלא שחשש שמא חטא בינתיים וההבטחה לא בתוקף. באותו אופן מציינת הגמרא שבתחילה נגזר שגם בימי שיבת ציון (תחילת בית שני) יעלו עם ישראל בחוזקה כמדינה עצמאית ומכובדת תוך ניסים גלויים, כמו שהיה בימי יהושע בביאה הראשונה לארץ, אלא שחטאם גרם שהם עלו כנתינים של מלך פרס וכעבדיו.
באותו אופן, בא אברהם ואומר לקב"ה- ברור לי שכל ההבטחות שלך אמת. אבל, אתה מבטיח לי שממני יצא העם הנבחר שיקבל תורה ויירש את ארץ ישראל כי אני צדיק. מחר חלילה יוולד לי בן רשע ואז מידת הדין תקטרג שמדוע יצא מבני העם הנבחר, האם זה בגלל שהוא מזרע אברהם הצדיק? אבל הרי הוא גם מזרע תרח ונחור הרשעים? מבקש אברהם- אני רוצה שתיתן לי פיתרון שיהפוך את זרעי לשונה מהותית משאר האנושות. שאדע שיהודי יישאר יהודי אף על פי שחטא. אמנם היהודי ייענש על חטאיו, אבל שסגולתו כיהודי תהיה בלתי ניתנת לביטול.
2) אומרת לנו הגמרא במסכת תענית (דף כ"ז עמוד ב'): אמר רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר 'ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה' (בראשית ט"ו) אמר אברהם- 'ריבונו של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה?'. אמר לו- 'לאו'. אמר לפניו- 'ריבונו של עולם הודיעני במה אירשנה' אמר לו- 'קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' (שם). אמר לפניו- 'ריבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם?' אמר לו- 'כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם' ".
אומרת הגמרא, ה' עונה לאברהם על שאלתו מה יקרה אם זרעו יחטא, עונה לו ה' שהקרבנות יכפרו (ביחד עם תשובה כמובן). העגלה משולשת וכו' שנעשה בהם שימוש בברית בין הביתרים הם רמז לגבי הקרבנות העתידיים.
3) למרות הקרבנות, עדיין מידת הדין יכולה לקטרג בעתיד אם עם ישראל יחטאו, מדוע להם מתכפר בקרבנות, בעוד שאר החוטאים לא זכו לתרי"ג מצוות שבהם גם מצוות הקרבנות ולא זכו להיות העם הנבחר. כאמור לעיל, תישאל השאלה מה זה משנה שבאחד הדורות היה אדם צדיק בשם אברהם, הרי עם ישראל הם גם מזרעם של תרח ונחור הרשעים. כאן אומר לו ה'- נצטרך לכבס מעם ישראל את זוהמת העבודה זרה של תרח ולהכין אותם להפוך לישות מיוחדת, שאף על פי שתחטא, לא תפסיק להיות העם הנבחר.
הנביא יהושע (פרק כ"ד) לפני מותו, אומר לעם ישראל: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וָאֶקַּח אֶת-אֲבִיכֶם אֶת-אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל-אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת-זַרְעוֹ וָאֶתֶּן-לוֹ אֶת-יִצְחָק: וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וְאֶת-עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת-הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם".
כזכור, אנו פותחים את ההגדה של פסח בציטוט הזה. עם ישראל יצאו מתרח, אדם שלא רק עבד עבודה זרה, אלא החטיא את הרבים בעבודה זרה. ה' רצה לנקות מזרעו של אברהם את זוהמת תרח.
אומר הנביא יהושע- בשלב הראשון היו לאברהם הרבה בנים (יצחק, ישמעאל ובני קטורה) וה' בחר ביצחק. ה' ברר את הטוב שבבני אברהם. בשלב השני ה' ברר את יעקב, הטוב שבבני יצחק. בשלב השלישי יעקב ובניו ירדו למצרים כדי שהיסורים ינקו מהם את שארית ההשפעה של תרח. לכן מצרים נקראת "כור הברזל" (דברים ד פסוק כ'), כמו צורף שמרתיח זהב מעורב בברזל כדי לברור ולנקות את הזהב לבדו (ע"פ רש"י שם). רק אחרי כל התהליך עם ישראל היה מוכן לקבל תורה, להיות העם הנבחר, ולרשת את ארץ ישראל.