פרשת חקת: על המוות

פרשת מותו של אהרון יחד עם פרשת פרה אדומה בפרשה מבקשות מאיתנו להתייחס לסוגית המוות. מי מפחד ממנו?

ד"ר משה מאיר
א בתמוז התשעט
,
04 ביולי, 2019 14:49
בית קברות יהודי באירופה

בית קברות יהודי באירופהצילום: shutterstock


פרשת חוקת, פותחת בפרשת פרה אדומה. היא הפרשה העלומה, שסודה לא התפענח. מה שברור, היא עוסקת בטהרה מטומאת המוות. ועוד בפרשתנו, פרשת מוות קונקרטי, מות אהרון המצטרפת לפרשת הפרה האדומה:

וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו 
וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ 
וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר 
וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.
וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן 
וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם 
כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
[במדבר כ' כ"ח - כ"ט]

יש משהו פשוט ונקי בתיאור, תיאור המתרכז בהחלפת הבגדים יותר מאשר במוות. אין דרמה, אין סערה, אין ייסורים ואין חרדה. חכמים העצימו את התיאור הזה:

כשהגיע זמנו של אהרון ליפטר מן העולם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך ואמור לו לאהרון על המיתה. 
השכים משה בשחרית, והלך לו אצל אהרון.
התחיל קורא: 'אהרון אחי!'
ירד אצלו.
אמר לו [אהרון למשה]: 'מה ראית להשכים ולבוא לכאן היום?'
אמר לו משה: 'דבר מן התורה הייתי מהרהר בלילה, ומתקשה לי הרבה, לכך השכמתי ובאתי אצלך.'
אמר לו [אהרון למשה]: 'ומהו הדבר?'
אמר לו [משה לאהרון]: 'איני יודע מהו [אינני זוכר מהו], אלא אני יודע שבספר 'בראשית' הוא. הבא אותו [את הספר] ונקרא בו. נטלו ספר 'בראשית' וקראו בו כל פרשה ופרשה, ועל כל אחת ואחת אמר [אהרון]: 'יפה עשה ויפה ברא הקדוש ברוך הוא'. וכיוון שהגיעו לבריאת אדם, אמר משה:
'מה אומר לאדם שהביא מיתה לעולם? ואני ששלטתי במלאכי השרת ואתה שעצרת את המוות - לא סופנו לכך? עוד כמה שנים יש לנו לחיות?'
אמר לו [אהרון]: 'קטנות הן.'
היה [משה] יורד ויורד [מגלגל בדברים] עד שהזכיר לו יום המוות.
מיד הרגישו עצמותיו של אהרון גוויעתו. 
אמר לו [אהרון למשה]: 'שמא בשבילי הוא הדבר?'
אמר לו [משה לאהרון]: 'הן.'
מיד ראו אותו [את אהרון] ישראל שנגרעה קומתו.
אמר לו אהרון [למשה]: 'ליבי יחיל בקרבי ואימות מוות נפלו עלי' [אני מפחד].
אמר לו [משה לאהרון]: 'מקבל עליך למות?'
אמר לו [אהרון למשה]: 'הן'. 
אמר לו [משה לאהרון]: 'נעלה להר ההר'.
מיד עלו שלושתם, משה אהרון ואלעזר, לעיני כל ישראל.
... כיוון שעלו, נפתחה להם מערה, ומצאו שם נר דולק, ומיטה מעשה שמים, והיה אהרון פושט כלי [בגד] אחד ואלעזר לובשו, וערפל חתלתו [ערפל כיסה אותו שלא ייראו מבושיו].
...אמר לו משה לאהרון: 'אהרון אחי, עלה למיטה זו.'
עלה.
'פשוט ידיך' - ופשט.
'קפוץ עיניך' - וקפץ.
'סתום פיך' - וסתם.
מיד ירדה שכינה ונשקתו, ויצאה נשמתו. והיו משה ואלעזר מנשקים אותו על לחייו, ועלה ענן הכבוד וכיסה אותו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: 'צאו מכאן!'
כיוון שיצאו - 
נסתמה המערה.' 
[ילקוט שמעוני כ']

במדרש - בניגוד לפשוטו של מקרא, יש חרדה. יש חרדה, ויש התגברות עדינה עליה. 

פרנץ רוזנצווייג, הפילוסוף היהודי הגדול, העמיד את המוות ותודעתו ביסוד הגותו. בפתיחת ספרו - 'כוכב הגאולה' - הוא יוצא כנגד הפילוסופיה המשככת את אימת המוות. הפילוסופיה מורה כי הנפש היא מהות האדם, ועל כן - מות הגוף איננו מהווה קושי או בעיה. לעומת זאת, רוזנצווייג - כפילוסוף קיומי - חושב כי המוות הוא בעיה, חרדת המוות טבעית. אסור לטשטש אותה, המודעות למוות היא תנאי הכרחי לחיי ערות מלאים:

צריך שאחת בחייו יטול [האדם] בידו כוס רעל ברתת וביראה; שפעם אחת בחייו יחוש את אימת עוניו ובדידותו ותלישותו מכל העולם, ולילה אחד ארוך יעמוד פנים אל פנים מול האין. אולם הארץ דורשת אותו לשוב. בל ישתה הוא את הציר החום בלילה ההוא. מוצא אחר נועד לו ממיצר האין, לא הצלילה אל פי התהום הפעור. אל לו לאדם לפרוק מעליו את אימת החלד; בפחד המוות - יוסיף לחיות
[עמ' 46 בתרגום העברי]


מורו של רוזנצווייג - שאף אני רואה בו את מורי ורבי הפילוסופי - הרמן כהן, חולק עליו. הוא שם את בעיית המוות בסוגריים:

...המוות הוא רע מטאפיסי, ועל סיבתו או סילוקו האפשרי יכולים להתפלל בעלי המסתורין. אלה אינם נושא עניינו של איש תורת המידות, ולפיכך גם לא של הדתיות האמיתית... והוא הוא פועלה הכביר של הנבואה, ומכאן נגלה הקשר הפנימי שבינה ובין מוסר אמת, שאין היא משקיעה עצמה בחקרי לב על טעם החיים בפני חידת המוות, אלא דוחה את כל שאלת המוות, וממילא את שאלת החיים לאחר המוות, שמשמעותה המוסרית בוודאי לא נעלמה ממנה, מפני שאלת טעם אחר של החיים, זה הטעם הנעשה מפוקפק מכוח טעם הרע המגולם בעוני. העוני נעשה לנציגה העיקרי של צרת האדם.
 ['דת התבונה ממקורות היהדות' עמ' 170 בתרגום העברי]

הרב סולובייצ'יק בחיבורו 'איש ההלכה', הולך יותר בדרכו של הרמן כהן מאשר בדרכו של רוזנצווייג. הוא מזכיר את הסיפור על סבו, רבי חיים מבריסק. אל ר' חיים הגיע פעם ר' יצחק איש פטרסבורג, לשכנע אותו להכניס את שיטת המוסר לבית המדרש של וולוז'ין. לחיזוק דבריו הביא ר' יצחק את דברי החכמים, שהורו כי הכלי החזק ביותר במאבק עם יצר הרע הוא 'יזכיר לו יום המיתה'. אמר לו ר' חיים:

אדם החש במעיו, נותנים לו שמן קיק. ברם ברי הדבר, שאם יפרנסו את הבריא בשמן קיק, יחלה ויפול למשכב. אם פגע בך מנוול זה [יצר הרע], אם נורמלי אתה ברוחך ונפשך, שלם בתודעתך ואופייך, עסוק בתורה, משכהו לבית המדרש. זוהי הסגולה היותר בדוקה במלחמת האדם עם יצרו. אולם אם חולה אתה ברוחך, שטות נזרקה בך, ואיזו אנומליה פסיכית בצבצה בעולמך, אז עליך להשתמש בסמי מרפא חריפים ביותר, שחולים ניזונים בהם - זכירת יום המיתה. אנו בוולוז'ין הננו, ברוך ה', בריאים בנפש ובגוף, שלמים בתורתנו, ואין צורך כאן בשמן קיק...'  [עמ' 68] 

הרב סולובייצ'יק מספר, כי כאשר היתה אימת המוות תוקפת את ר' חיים, הוא היה לומד את סדר טהרות [העוסק בטומאת המת והטהרה ממנה]. המשוררת זלדה, עסקה בהתבוננות בעולם. נדמה ששניהם ידעו את פחד המוות, אך כמו הרמן כהן, הסיטו את המבט ממנו, בהיותו מחוץ לגבולות האפשר של האדם:

הכרמל האי נראה

כאשר אמות
לעבור למהות אחרת - 
ייפרד הכרמל האי - נראה
שהוא כולו שלי,
כולו תמצית האושר,
שמחטיו, אצטרובליו, פרחיו וענניו
חקוקים בבשרי - 
מן הכרמל הנראה
עם שדרת האורנים שיורדת לים.

האם תענוג השקיעה האדומה
הוא מיסוד התמותה שבי?
ותענוג הבשמים
ורגע ערפילי הים
ורגע השיבה
למבט התקיף של שמי ירושלים,
לעליון על הכל - 
האם מיסוד התמותה הוא? 
   

04.07.2019

1. כיצד הפרה האדומה מטהרת מטומאת מת - בתודעת חיים מאוששת .... (משה אהרון עו"ד)

כיצד פרה אדומה מטהרת מטומאת מת
בס"ד.

יש שני סוגי מוות :

מוות טבעי

מוות כתוצואה משפיכות דמים .

הפרה האדוומה היא סימסבול ותמצית של שפיכות הדמים עלי אדמה .

משל האדמה בהחניפה אוצרת בתוכה את תמצית האדום האדום הזה .

מזינה בו את הצמחים ואשר לבסוף פרה אדומה אחת סופגת אל תוכה
את כל תמצית שפיכות הדמים.

והופכת לאובייקט סימובלי של תודעת החיים

והנה כיצד שפיכות הדמים כאמור מתרפאה משהו .

בכך שאותו התמצית מעוררת ב"טמא מת" את התודעה לשוב ולהשבע על שניים :

מחד להיזהר ולהמנע משפיכות דמים .

ומאידך, על מנת גם לתן חיזוק מעשי לתודעת החיים, יש לקיים את המשמעות המעשית של :

"אפר פרה אדומה". כלומר לרפא =[אפר] את הריקנות,ההחידלון שהמוות הטיל בנו כזוהמה מנוונת.

על ידי הוספת חיים כתרופה [אפר- אותיות] .

כלומר באופן מעשי "פרה אדומה" = פריה ורבייה של דם הלידה.

הנה כי כן, כל מוות הוא בבחינת דם שנגוז ונעלם.

ובמקומו אנו מצווים להביא דם של חיים חדשים.

הנה כי כן כל מוות מטמא גם במובן של משתק .

משום שכאמור הטיל בנו כביכול זוהמה מנוונת של :
ריקנות ואובדן בחיים.

וזו טומאה משתקת השואבת אלי נרפות .

אותה ביקשה התורה לבער תודעתית .

ועל מנת להסיר טומאה זו יש לעבור הטקס כאמור .

בכדי לחדד ולאושש שוב את תודעת החיים על שני פניה :

הן המניעתי [מרצח]

והן החיובי - הולדת חיים חדשים

דווח על תגובה לא ראויה
04.07.2019

2. עידן הנבואה (אני)

אהרון עשה אתת עגל הזהב אבל אחרי זה לא מוזכר לשלילה חוץ מעניין הבנים זאת אומרת אחרי זה כאילו היה בסדר. באמת איזה ענקים. הכי אוהבת את אחיו משה. כמה התנך מכבד נשים נתן לאישה נבואה לא מפלה. אבא הכי פמניסיט בעולם אני אוהבת אותו. אני שחיה במאה 21 הביא לי את הצברית דבורה הנביאה. יופי נשמתי תיפארתי וזוהר לא יאומן. הינהיגה ברוח הנבואה שפטה ברוח הנבואה נילחמה ברוח הנבואה ממש כמו אביה אחיה משה ואביה הגדול אלוהי צבאות ישראל. אין על אלוהים.היא אחיה משה וכל אחיה ואחיותיה הנביאים ממתנים לנו בסוף מסלול הנסיעה בזמן אפילו עברו את המאה 21.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אחמד טיבי מתעמת עם נתניהו צילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן

צפו: נתניהו התעמת עם ח"כים הערבים: "אתם תומכים בפשעי מלחמה"

קרא עוד