מה היה חסר בצדקותו של יעקב?

לאחר 20 שנות גלות מאונס בחוץ לארץ, חוזר יעקב אבינו לגור בארץ ישראל. לפני כשבועיים קראנו בתורה על הנסיבות שאילצו את יעקב לברוח מהארץ. קראנו על עשו שהצליח לרמות את יצחק העיור, וגרם ליצחק לחשוב שעשו צדיק וישר. לכן רצה יצחק לברך בברכה המיוחדת דוקא את עשו. רבקה שידעה את האמת, הכריחה את יעקב להתחפש ולרמות את אביו, ולגנוב את הברכות המגיעות באמת ליעקב. בעקבות זאת נגרם כעס גדול של עשו עד שרצה להרוג את יעקב, וכדי לא להסתכן נאנס יעקב לברוח לחרן.
כעת, לאחר 20 שנים בין הגויים, חוזר יעקב להפגש עם עשו. מדוע כעת יעקב חושב שעשו יקבל אותו בשלום? מה קרה משך 20 שנים אלו שעכשיו יעקב מעיז לחזור? האם הוא חושב שכעת עשו שכח הכל?
כדי להבין זאת, עלינו להבין קודם כל את הטעות של יצחק כשרצה לברך את עשו.
אפשר להבין שיצחק רומה ולכן חשב שעשו צדיק, אך מדוע לא ראה יצחק גם את צדקתו של יעקב? האם יצחק לא ראה שיעקב הוא "איש תם יושב אוהלים" (בראשית כה, כז)? מדוע את ברכתו רצה לתת רק לעשו ולא ליעקב גם כן?
ה"חתם סופר", מסביר כאן יסוד חשוב מאד ביהדות. יצחק אמנם ראה והכיר את צדקתו של יעקב, אבל לא העריך אותה. יצחק סבר, שמי שמסוגר כל היום בין כותלי בית המדרש, אינו יוצא כלל לעולם שבחוץ ואינו מנסה להתמודד עם הרשע שיש בעולם, אין צדקתו חזקה דיה. קל מאד לומר שמאמינים, בלי שבודקים ומבררים שאלות יסודיות באמונה. מי שלא דיבר עם אלו שאינם מאמינים, לא שמע את שאלותיהם ולא התמודד אתם, אמונתו אינה שלימה ואמיתית. הוא אינו יכול ואינו יודע כיצד להשפיע על אחרים, ויתכן שאף הוא בעצמו, שלא בדק ובירר את אמונתו, אין אמונתו אמיתית. יתכן ששיחה אחת עם כופר, שישאל אותו שאלות שלא למד איך לענות עליהם, יערערו את כל דרכו.
יצחק העריך הרבה יותר את עשו, שעל אף היותו "איש יודע ציד, איש שדה" (כה, כז), על אף היותו גר בין רשעים, על אף שאינו מסתגר אלא יוצא לעולם העסקים שבחוץ, הוא ממשיך להיות (לפי מה שרומה לחשוב) איש צדיק וישר.
יצחק חשב במיוחד על דרכו של אברהם אביו, שגר בעולם של רשעים גמורים, אף נולד למשפחה של עובדי אלילים, ובכל זאת הגיע בכוחות עצמו ובעבודה אישית על בירור דרכו, לאמונה בקב"ה. לכן סבר יצחק, שצדקתו של יעקב אינו שוה הרבה. אין היא אמונה וצדקות שעמדה ונוסתה במבחן החיים. על ישרותו של עשו, שעמדה במבחן, אפשר לסמוך שתתקיים לאורך שנים ודורות.
והנה באמת, צדק יצחק שאמונתו של יעקב היתה חסרה, אך טעה בחושבו שעשו הוא באמת צדיק. כדי להשלים את חסרונה של אמונת יעקב, סובב הקב"ה שעשו בעצמו, יגרום ליעקב לברוח מבית המדרש הסגור, להתמודד עם משפחת רשעים, ובכל זאת לעמוד בתמימותו וצדקתו. והנה באמת ראינו, שלאחר שנות הישיבה בבית המדרש, הכין יעקב את עצמו כראוי להיות צדיק אמיתי ולעמוד גם במבחן הזה. עכשיו, כשיעקב חוזר לארץ, מספרת לנו התורה "ויבוא יעקב שלם" (לג, יח). רק עכשיו, לאחר הנסיון שעבר, באמת הוא שלם באמונתו וצדקתו.
לכן יעקב, אינו חושש כעת לחזור ולהפגש עם עשו. עשו עכשיו יודע,שבדין ובצדק לקח ממנו יעקב את הברכות. יעקב מודיע לעשו לפני פגישתם "עם לבן גרתי ", הייתי אצל משפחת הרשעים, ובכל זאת ־ ותרי"ג מצות שמרתי. (גרתי הוא אותיות של תרי"ג, ראה ברש"י). הוא גם משמתמש בלשון "כה אמר עבדך יעקב", ולמדנו בגמרא (סוטה לג:) שהביטוי "כה" מרמז על שימוש דוקא בשפה העברית, לשון הקודש. יעקב אומר לעשו ־ ראה, עברתי 20 שנה בארץ נכריה, שמעשיה ואנשיה זרים ומקולקלים, ובכל זאת ־ גם את השפה של העם היהודי, לשון הקודש, לא שכחתי.
איבוד השפה הוא תמיד הסממן הבולט של ההתבוללות והעירוב בין תושבי המדינה שנמצאים בה, והנה ראה ־ נשאתי נשים וגידלתי ילדים בארץ זו, ולמרות זו כולנו שומרים על השפה והלאום והמסורת היהודית בראש גאה. כעת גם עשו נאלץ להודות, שבדין זכה יעקב בברכות. באמת בהמשך הפרשה (לו, ו) הוא מבין שהוא אינו הזרע הנבחר, ועוזב סופית את חלקו בארץ ישראל, ארץ הקודש.

שבת שלום