בפרשתנו קוראים אנו על ברכת יעקב למנשה ואפרים. התורה מספרת על כך שיוסף מעמיד "את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל". יעקב משכל את ידיו: "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו כי מנשה הבכור".
המפרשים עומדים על לשון הכתוב "שיכל את ידיו כי מנשה הבכור", הרי שיכול הידיים הוא לא מפני שמנשה הבכור למרות שמנשה הבכור. כמו כן יש להבין מדוע צריך יעקב לשכל את ידיו הרי יכל להחליף את מקום עמידתם, כך שמנשה יהיה משמאלו ואפרים מימינו, ועוד מדוע צריכה התורה לכתוב שאפרים הוא הצעיר ומנשה הוא הבכור, הרי הדבר ידוע?. הסבר מעניין לדבר מוצאים אנו בעקבות פירושו של הנצי"ב בהעמק דבר. הנצי"ב מפנה את תשומת לבנו למנין השבטים הפרשת במדבר ובפרשת פנחס. בעוד שבפרשת במדבר מופיע שבט אפרים לפני שבט מנשה, הרי שבפרשת פנחס מופיע שבט מנשה לפני אפרים, מה פשר השינוי?
ביאור הדברים: מנשה ואפרים מייצגים שני כוחות בעם ישראל. מנשה מייצג את הכוח הגופני-ארצי ובזה יש לו יתרון על אפרים ואילו אפרים מייצג את הכוח הרוחני-שמיימי ובזה עולה הוא על מנשה.
יעקב משאיר את מנשה מימינו ואת אפרים משמאלו וכך מנשה נמצא מול רגלו הימנית של יעקב ואפרים מול רגלו השמאלית. הרגל מסמלת את הארציות והכוחות הגופניים ולכן ראוי הוא מנשה שיהיה מצד ימין ואפרים בצד שמאל, באשר מנשה הוא הבכור ועולה על אפרים בעינייני הגוף והארציות. לעומת זאת משכל יעקב את ידיו ושם את ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה. הידיים מסמלות (לעומת הרגליים) את הכוח הרוחני-שמיימי (כשאדם מרים את ידיו כלפי מעלה הרי הן מגיעות אף מעל לראשו וכך אומר אברהם למלך סדום: הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון וכך ברכת כהנים נאמרת בנישאת כפיים) ולכן ראוי הוא אפרים שיניח יעקב יד ימינו על ראשו באשר לאפרים יתרון רוחני על מנשה. וזהו שיעור הכתוב: "שיכל (יעקב) את ידיו" ולא שינה את סדר עמידתם – "כי מנשה הבכור" וכוחו הגופני עולה על זה של אפרים ולכן בדין שיעמוד מול רגלו הימנית של יעקב ורק את ידיו (המסמלות את הרוחניות) משכל יעקב.
לאור זאת יובן גם עניין סדרם של מנשה ואפרים במניין הפקודים שבפרשת במדבר לעומת פרשת פנחס. בפרשת במדבר נמצא עם ישראל סמוך ונראה להר סיני לאחר מתן תורה. כאן אםרים מופיע לפני מנשה שהרי במה שקשור לענין התורה ורוחניות, עולה אפרים על מנשה. לעומת זאת, מניין הפקודים שבפרשת פנחס הוא לקראת הכניסה לארץ ישראל. כאן עם ישראל נערך מבחינה צבאית
למלחמה בעמי כנען.
בעניין זה של הכוח הגופני –ארצי-מלחמתי למנשה משפט הבכורה ולכן הוא מופיע לפני אפרים.
נמצינו אומרים: יעקב מזהה ומברר את הכוחות והכישורים של מנשה ואפרים. אותם שני כוחות ש/היו יחדיו אצל יעקב עצמו, הכוח הגופני-ארצי (יעקב-עקב) והכוח הרוחני (ישראל-שררה-ראש) הרי הם מתפצלים ומתחלקים בין מנשה ואפרים.
בהמשך הכתובים אומר יעקב: "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". זוהי ברכת השלמות לעם ישראל, שלמות, מתוך אחדות הכוחות הרוחניים והארציים. "וישם את אפרים לפני מנשה" – זוהי בעצם הנחייה והורא ה לעם ישראל לתת קדימות ועדיפות לכוחות הרוחניים והם אלה שיתנו את ההשראה והכיוון לכוחות הגופניים והארציים. הרוחניות והאמונה יתנו את התוכן והמשמעות לכוחות הגוף ולגבורה הישראלית.
יהי רצון שנזכה לאותה שלמות.
* הרב יצחק צורישדי – ר"מ בישיבה הגבוהה "אורות אביב", שכ' שפירא, תל-אביב
אחדות הכוחות
"וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו כי מנשה הבכור". - מדוע צריך יעקב לשכל את ידיו הרי יכל להחליף את מקום עמידתם, ועוד מדוע צריכה התורה לכתוב שאפרים הוא הצעיר ומנשה הוא הבכור, הרי הדבר ידוע?
