אחד האירועים המרכזיים והמרגשים בפרשתנו הוא המפגש בין יעקב ליוסף בנו. לאחר שנים רבות, בהן יעקב מתייסר על אובדן בנו, מגיע הרגע המיוחד בו נפגש יעקב עם בנו האהוב.
אחד מרגעי השיא במפגש המרתק ביניהם, מתואר בפרק מ"ו פב' כ"ט:
"ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך
על צואריו עוד".
רש"י על אתר מבאר, כי יוסף הוא הנופל ובוכה על צווארי יעקב אביו. בסוף פירושו בעניין זה מעיר רש"י:
"אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו, שהיה קורא את קריאת שמע".
המהר"ל, בספרו "גור אריה" על פירושי רש"י בתורה, שואל בעניין זה:
מדוע דווקא יעקב הוא הקורא קריאת שמע באותו רגע? מה עם יוסף? הרי גם הוא מחויב בכך? יש להוסיף ולשאול, האם זהו הזמן המתאים ביותר לקרא קריאת שמע? הרי מדובר במפגש מאוד מרגש עם בנו יוסף, לאחר שכבר היה משוכנע שהוא מת ולא ייחל לפגשו בכלל?!
אמנם, מספר פתרונות הוצעו בעניין זה, אך אני מבקש לציין את פירושו המיוחד של האדמו"ר מסוכטשוב, בספרו: "שם משמואל" בפתרון הקושי ולהרחיבו מעט!
על פי הסברו של השם משמואל", יעקב יודע מראש, כי המפגש בינו לבין יוסף בנו, לאחר כל השנים שלא התראו, יהיה בוודאי מפגש מרגש ביותר. יעקב אף יודע, כי בירידתו למצרים, מתחיל תהליך הגלות, השעבוד והעינויים למשך 400 שנה, כפי שהבטיח ה' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. יעקב גם מבין, שמרגע זה ואילך, נמתחת מידת הדין על עם ישראל. הוא אף יודע, כי רגע זה של המפגש בינו לבין יוסף בנו הוא חשוב, כי הכל נגרר אחר הראשית. אם ראשית הגלות והשעבוד יתחילו בדביקות גדולה בקב"ה, יקרין הדבר על כל הגלות והשעבוד. בפרשייה זו, יעקב איננו האיש הפרטי. הוא הולך כעת לקבוע את מהות הגלות הזו ואיך ייראה הקשר בין עם ישראל לבין הקב"ה, בכל התהליך הנורא והאיום של השעבוד והגלות.
לכן, באותו רגע גורלי, בוחר יעקב לקרוא קריאת שמע, כדי לייחד את שם ה' בעולם וכדי שפעולה זו תיחשב לטובתם של עם ישראל, כדי שיוכל להתפתח ולשגשג, באופן הטוב ביותר בזמן שהותו הארוכה בגלות.
יעקב מעוניין שנקודת פתיחתה של הגלות הנוראה, השעבוד והעינוי, יתחילו ממקום גבוה. בקוראו קריאת שמע, מתכוון יעקב להעלות את כל עניינו של עם ישראל לרמה הגבוהה ביותר.
נראה, כי כאן, אכן באה לידי ביטוי גדולתו העצומה של יעקב אבינו. יעקב מבטל את כל אהבתו הפרטית ליוסף בנו, עבור רווחתם וטובתם של בני ישראל, כדי שיהפכו לעם גדול וחזק. זוהי אכן מנהיגות למופת, בה יודע יעקב היטב, כי כאן הוא איננו יעקב האיש הפרטי, אלאישראל, המייצג עם שלם, שעומד לעבור שנים של שעבוד נורא וגלות קשה. לכן מכונה יעקב כ"אבינו", כי עיקר דאגתו היא לעם ישראל, המתחיל כעת את הגלות הנוראה וזקוק לנקודת פתיחה גבוהה במיוחד. זו גם הסיבה לכך, שהתורה מכנה את יעקב בירידתו למצרים בשמו "ישראל", עוד לפני המפגש עם יוסף, ככתוב (פרק מ"ו פס' א'):
" ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלו-הי אביו יצחק".
נראה, כי במעשה זה של קריאת שמע ברגע המפגש המרגש, מעביר יעקב מסר חשוב מאוד לבנו יוסף, מבחינה חינוכית. מנהיג אמיתי חייב לדעת להתעלות מעל הרגש הגבוה ביותר של האהבה, למען כלל ישראל. נראה, כי שיעור מאלף מעין זה, ייזכר אצל יוסף משך כל חייו. זהו שיעור החינוך החזק והמועיל ביותר, שיכול אב להעניק לבנו.
הכותב הוא ראש אולפנת בני עקיבא צפירה