מקוצר רוח ומעבודה קשה

שליחותו של משה לא הניבה פירות טובים. המצב אפילו החמיר:
וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך. (שמות ה, כב-כג)

לדעת הרלב"ג, חשש משה "שתִּמָּנַע מישראל זאת ההשגחה האלהית מפני פחיתות ישראל וחסרונם" (עמ' 72). תשובתו של הקב"ה לחשש זה פותחת את פרשתנו (ו, ב-ה):
וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי.
משמעות הדברים לדעת הרלב"ג היא, שה' השתדל להקים את הברית עם האבות, ושמע את נאקת בני ישראל, על אף מצבם הרוחני הירוד ("ושמי ה' לא נודעתי להם" הכוונה לישראל, כפי שבארנו באריכות בשנה שעברה).
המסקנה היא:
ובהיות הענין כן, הוא מבואר שעתה ששמי ה' הוא נודע להם על ידך במה שלימדת לזקני ישראל, הם יותר ראויים שתדבק השגחתי בהם, ולזה אין ראוי שתירא שתִּמָּנַע מהם זאת ההשגחה האלהית מצד חסרונם, כי כבר ייעדתי זה להם בעת שהיו יותר חסרים ממה שהם עתה.

לאור דברים אלו מצוה ה' את משה לשוב לישראל ולדבר אליהם:
לכן אמֹר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'.

בתגובה לדברים נאדרים אלו של משה, תגובתם של ישראל מאכזבת:
וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה.

מדוע לא שמעו בני ישראל אל משה?
לכאורה, התשובה כתובה במפורש: "מקצר רוח ומעבדה קשה". אך מה פירושו של דבר?

נעיין בדברי הפרשנים:
רש"י כתב:
ולא שמעו אל משה - לא קבלו תנחומין.
מקצר רוח - כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו.

ראב"ע כתב:
וידבר. ולא שמעו ולא הטו אזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שנתחדשה עליהם.

רמב"ן כתב:
מקוצר רוח ומעבודה קשה - לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירוח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.

הצד השווה שבכל הפירושים הוא שישראל לא שמעו אל משה בגלל קוצר רוחם, אם מחמת הצרה שהיו שרויים בה, אם באורך הגלות, ואם מפחד פרעה.
הרלב"ג מפרש אחרת.
בביאור המילות, ביחס לביטוי "וידבר משה כן אל בני ישראל", הוא כותב (עמ' 69):
וידבר משה כן אל בני ישראל - הנה לפי דעתי משה אמר זה לישראל בזולת אמצעות אהרן, כי כן צוהו ה' יתעלה במה שאמר לו 'לכן אמר לבני ישראל' (פסוק ו).

בפעם הראשונה שבה דיבר משה לישראל היה זה באמצעות אהרון (ד, ל):
וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האתת לעיני העם.

ותגובת העם (שם, לא):
ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו.

אולם כעת דיבר משה "בזולת אמצעות אהרן", וההבדל בתגובת ישראל מתבהר; כך כותב הרלב"ג בביאור הפרשה (עמ' 74):
והנה דיבר משה אלו הדברים אל בני ישראל בזולת אמצעות אהרן, ולא האמינו ישראל לדברי משה, מפני קוצר רוח משה להתבונן בסידור דבריו כראוי כדי שיְיַפֶּה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באוזניהם - והיה זה כן מפני רוב התבודדות משה בהשגות האלהיות כמו שקדם, ומפני העבודה הקשה שנתחדשה להם אחר שדיבר משה אל פרעה במַלְאֲכוּת ה' יתעלה, שהביאה אותם גם כן אל שלא יאמינו לדבריו.
ישראל לא שמעו אל משה בפעם הזאת גם כתוצאה מהעבודה הקשה שנתחדשה להם אחר פגישתו של משה עם פרעה; אבל גם כתוצאה מקוצר רוחו של משה.
בפעם הזאת, כשמשה בעצמו דיבר עם ישראל, לא התקבלו הדברים כיון שמשה הוא ערל שפתים. לדעת הרלב"ג תכונה זו של משה נובעת ממעלתו הגבוהה בהשגות האלהיות.

לפי ביאור מקורי זה של הרלב"ג מתבאר גם המשך הדברים בצורה נאה. לאחר אי ההצלחה עם ישראל אומר ה' אל משה (ו, יא):
בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו.

אולם משה בעקבות הכשלון בדיבורו עם העם, אומר (ו, יב):
הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים.

לפי ביאורו של הרלב"ג מתבאר הקל וחומר היטב: ישראל לא שמעו אלי בגלל היותי ערל שפתים וקל וחומר שלא ישמעני פרעה.

בעקבות דברי משה, נאמר (ו, יג):
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.

ובלשונו של הרלב"ג (עמ' 74):
ובאהו דבר ה' יתעלה שבכל השליחיות אשר ישולח לישראל ולפרעה להוציא את ישראל ממצרים יהיה אהרן המליץ בינותם, ואולם אחר זה לא יצטרך לו מליץ בינו ובין ישראל, כי הם יאמינו בו.
הקב"ה מבטיח למשה, שמכאן ואילך, בכל השליחויות להוצאת ישראל ממצרים, ידבר אהרן לפרעה ולישראל. אולם כל זה יהיה רק "להוציא את בני ישראל מארץ מצרים"; אבל בעתיד, כשיאמינו ישראל במשה - אולי הכוונה לקריעת ים סוף - ידבר משה בעצמו אל ישראל.

(מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים)