בשבת שבין יום הכיפורים לסוכות קוראים פרשת האזינו ומפטירין בשירת דוד [שמואל א כ"ב].
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
שירה היא ביטוי לחוויה עוצמתית. גם צורת כתיבתה השירית היא ביטוי לשבירת שגרה.
כך גם בארבע השירות המרכזיות: שירת הים, שירת האזינו, שירת דבורה ושירת דוד.
שלש מתוך ארבע השירות נאמרו על ידי בני אדם כהודייה לה על נצחון צבאי. שירת הים נאמרה על ידי משה ובני ישראל על מפלת מצרים, שירת דבורה נאמרה על מפלת כנען ושירת דוד נאמרה על נצחון בסדרת מלחמות.
שירת האזינו נאמרה על ידי ה למשה ויהושע, והם לימדו אותה לעם, כאמירה הסטוריוזופית, הכוללת בסופה הצלה מידי האויב המדכא ומשעבד. אמירת שירות אלה באה ממקום בו האדם יודע שההצלחה הצבאית היא יד ה. מורכבות האירועים וריבוי הפרטים הכרוכים במהלך צבאי הוא עצום, והצלחת התיאום ביניהם כל כך קשה - ולכן: אם הכל מתנהל כראוי - זהו נס נסתר. זה לא מוכרח ולא מובן מאליו.
הפטרתנו היא בין הפרקים החותמים את ספר שמואל, הנושאים אופי כולל ומסכם. כך גם שירת דוד - היא אמירה כוללת על הצלת ה את דוד מכף כל אויביו, באירועים צבאיים רבים, הן טרם היותו מלך וגם במהלך ארבעים שנות שלטונו.
מושג בהפטרה: טילים ותהילים
טילים ותהילים הם מונחים עכשוויים לרעיון מרכזי בהפטרה.
שתי גישות קוטביות קיימות ביחס למלחמה. האחת גורסת שעל האדם לעשות פעילות אנושית כמקובל בבניית כח צבאי לוחם, ואיכותו תכריע בשדה הקרב. זו גישת הטילים. האחרת גורסת, שעל האדם להשליך את יהבו על ה ולומר תהילים.עשייה זו תכריע בשדה הקרב.
הגישה הרעיונית-הלכתית המקובלת ביהדות, שאין סומכים על הנס ויש לפעול במקביל גם בטילים וגם בתהילים.
כך גם בעולם המלחמה כמו גם בענייני רפואה. יש לעשות את המירב והמיטב בהשתדלות אנושית איכותית, ובמקביל, ללוות הכל באמונה ותפילה. זו התפיסה הראויה בעבודת ה בכל התחומים.
דוד פעל הרבה בעשייה צבאית איכותית. כך הוא שרד מלחמות רבות וממושכות והביא את מלכות ישראל לשיאים חסרי תקדים. הוא רץ, רדף, הפעיל כלי נשק מתקדמים ומחץ את אויביו. אבל הוא ידע שהמקור לכוחות, לחכמת העשייה הנכונה, להתמדה ולדבקות במטרה, להצלחת כל הפעילות המורכבת הזו, נעוצה בסייעתא דשמיא עצומה.
"מלמד ידי למלחמה... תרחיב צעדי... ארדפה איבי ואשמידם... תכריע קמי תחתני, ואיבי תתה לי ערף".
בימים אלה, במעבר החד מיום כיפורים, בו אנו עומדים לפני ה "דלים וריקים", לחג הסוכות, חג האסיף, בו אנו נהנים משפע פרי עמלינו, בתחושה של עשייה גדולה, אנו צריכים למהול את תחושת "הנני העני ממעש" ולתת לעשייה שלנו ראייה נכונה ומאוזנת. חובתנו לפעול ולעשות תוך ידיעה שעצם העשייה וההצלחה הם מתנת שמיים. כדוד בשירתו. טילים ותהילים.