אחד מפלאי העולם הוא הישרדותו של העם היהודי במדבר העמים, כבשה אחת מול שבעים זאבים. ואכן האמירה: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" מסבירה את עמידתו של העם היהודי כנגד אויביו מבקשי נפשו מבחוץ. אך מהו סוד הקיום של העם היהודי למרות ניסיונות האיבוד לדעת של המהרסים והמחריבים מבפנים, מהו הדבר המבטיח את נצחיותו של העם היהודי בהיסטוריה האנושית?
בדבריו של רבי שמעון בר יוחאי אנו מוצאים כמה אמירות שלכאורה הן סותרות את הכלל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", וכפירוש רש"י: "כל הבא על האדם ביד הקב"ה... הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא ע"י שמים, את זה מוסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים, והוא יבחר יראת שמים". ולכן אמירתו של רשב"י (שבת קלח ב): "חס ושלום שתישכח תורה מישראל שנאמר (דברים לא): כי לא תשכח מפי זרעו". לכאורה סותרת את דברי רש"י, שהרי אין לך דבר השייך ליראת שמים כמו לימוד תורה, כמו שאמרו: "גדול לימוד שמביא לידי מעשה". לכאורה יש לכל יהודי הבחירה להפסיק ללמוד תורה, ואם יעשה כך חלילה העם כולו התוצאה תהיה שתשכח תורה מישראל. אם כך, איך לפי רשב"י יש הבטחה שהתורה לא תשכח מפי זרעו והרי זה שולל מהאדם את בחירתו?
שאלה דומה יש לשאול על אמירה נוספת של רשב"י: "כתיב (ישעיה סה): כי כימי העץ ימי עמי - ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג): עץ חיים היא למחזיקים בה, וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה? לא תורה בשביל ישראל, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה" (קה"ר א). וגם כאן לכאורה הרי בידו של כל יהודי בבחירתו החופשית, חלילה, להתבולל בהמרת דת או בנישואי תערובת, ואם בבחירתם החופשית יחליטו כך היהודים כולם, גם כאן התוצאה תהיה שיכלה חלילה העם היהודי, וכיון שאפשרות כזו קיימת בתיאוריה, מה בטחונו של רשב"י שהעם היהודי מובטח להתקיים לעולם?
סתירה נוספת לכלל ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" מוצאים אנו בכמה אירועים בתולדות האומה. במעמד הר סיני כפה הקב"ה על ישראל הר כגיגית שאם לא יקבלו את התורה שם תהיה קבורתם, ואף על פי שקבלת התורה היא כולה "יראת שמים" ועל כן היא לכאורה בתחום הבחירה החופשית, הנה למרות זאת קבלת התורה נכפתה על ישראל. כמו כן בימי יחזקאל ביקשו ישראל להיות ככל העמים, וכשבאו זקנים ואמרו: "נהיה כגויים כמשפחות האדמה", השיב להם הנביא (יחזקאל כ לב-לג): "העולה על רוחכם היו לא תהיה... אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". וגם כאן ההחלטה להיות יהודי היא בתחום "יראת שמים" ואף על פי כן הדבר נכפה על ישראל. אלא שהסתירה הנ"ל קיימת כל עוד אין אנו מבחינים בעניין הבחירה בין הפרט לכלל, אבל האמת היא שבחירה חופשית קיימת רק בתחום הפרט, בחיים הפרטיים של האדם, אבל בכל מה שנוגע לכלל ישראל שם אין חופש בחירה.
וכך יש להבין את הדבר: הבחירה החופשית היא אחד החוקים שחקק הקב"ה בעולמו, וכמו בכל מערכת משפטית כאשר חוק אחד מתנגש בחוק אחר, קיים חוק מועדף המבטל את חברו, כמו למשל פיקוח נפש הדוחה את השבת, מפני שחוק שמירת החיים עומד מעל חוק שמירת השבת. כך גם בעניין הבחירה החופשית, כל עוד אין הבחירה של הפרט מסכנת את חוקי הקיום של האומה, מאפשרת לה ההשגחה העליונה חופש, אבל ברגע שהבחירה של המוני בית ישראל עלולה לסכן את חוק הקיום של האומה, כמו למשל שכחת התורה בעם ישראל או הפסקת קיומו הנצחי של עם ישראל, כי אז מתערבת ההשגחה העליונה ומונעת את הבחירה החופשית שלנו ומאלצת אותנו בעל כורחנו להיות נאמנים לחוקי הקיום של האומה.
וכך מסביר הנצי"ב את הכתוב: "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב", שעם ישראל אינו דומה לשאר העמים הגולים מארצם, שלאחר שבאו לארץ זרה, ומנסים להיות דומים להם עד כדי התבוללות, הדבר מביא להתקרבות בין המהגרים למקומיים. מה שאין כן עם ישראל, אצלו הדבר הפוך, דווקא כשהוא לבדד, שאינו מתערב עם גויי הארץ, אז ישכון במנוחה וכבוד, אבל כאשר עם ישראל מנסה להתערב בגויים ולהיות כאחד מהם, אז "לא יתחשב", שהקב"ה מעורר אצל העמים שנאה (אנטישמיות) המאלצת אותנו להמשיך להיות יהודים בעל כורחנו וגם כיום למרות הניסיונות הבלתי פוסקים של חלקים לא מבוטלים באומה להידמות לאומות העולם ולברוח מייחודנו היהודי אנו מוצאים את עצמנו בעל כורחנו במצב שכל העולם כולו נגדנו, ככתוב: "ובגויים - לא יתחשב".