"מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסים לדין אלא אם כן קדשו בית דין שלמטה את החודש" (מסכת ראש השנה דף ח').
בפרשתנו אנו נפגשים ב"מתנה" הקדושה שנתנה לנו ע"י הקב"ה: שליטה על הזמן ויכולת פעולה אוטונומית בתוך השלטון האלוקי. מהמאמר במסכת ר"ה אנו למדים דבר מדהים: בית דין של מעלה הקובע גבולות והופך עולמים, המשפיע מטובו בכל העולם, אינו נפנה למשפט, ואינו יושב בדין עד שבית דין של מטה מקבל החלטה ומקדש את החודש. אנו מוצאים בפרשה כי עם ישראל מצטווה בראש ובראשונה להיות שותף עם בית דין של מעלה בקיומו של עולם וניהולו.
"החודש הזה לכם" – אמר הקב"ה לישראל. לשעבר היה בידי שנאמר: "עשה ירח למועדים", אבל מכאן ואילך הרי מסורה היא בידכם, ברשותכם אם אמרתם הן-הן, אם אמרתם לאו-לאו" (שמות רבה פט', ו, א).
מה הם הכללים בהם משתמש האדם בבואו למלא אחר ציווי הקב"ה לשלוט בעולם ולנהלו?
על פי המדרש: הכוח הוא בבחירה – היכולת של האדם לומר הן ולומר לאו – ומכוח זה הוא שותף במעשה בראשית.
אין האדם מופעל כרובוט בקידום העולם, אלא ניתנת לו הבחירה להיות שותפו של הקב"ה או לשבת בצד ולחכות "מה ילד יום".
יכולת הבחירה של האדם אינה רק שלו באופן אישי – במעשיו הפרטיים לעצמו, בקבלת עול מלכות שמיים, בקיום מצוות שבין אדם למקום, אלא ניתנת לאדם בחירה גם לגבי "ישובו של עולם".
אנו יכולים להבין את הבחירה הרוחנית-פנימית שניתנת לכל אדם. אבל החידוש הגדול של פרשת קידוש החודש הוא ביכולת של האדם לעצב את העולם מתוך בחירה בין טוב לרע ובין מועיל לנמנע.
ההיסטוריה תוכיח שהכוח ליצור, לבנות ולשלוט שניתן בידי האדם, הנו כוח עם עוצמה גדולה מאוד. כוח זה יכול מצד אחד לבנות עולם ולהמשיך את מעשה בראשית – ומצד שני הוא יכול להרוס, לשבר ולנתץ, ולנסות לעיתים להציב אלטרנטיבה לקודשא בריך הוא.
סופר השואה, ק. צטניק, אמר במשפט אייכמן, כי באושוויץ הייתה מציאות "מפלנטה אחרת". כלומר לכאורה לא היה מדובר שם ברוע רגיל של בני אדם שהקצין, אלא היה מדובר ב"סטרא אחרא", במשהו אחר, שונה מכל דבר שהכרנו. אולם שנים מאוחר יותר, לאחר טיפול פסיכולוגי שעבר, הצהיר כי אלו לא היו אנשים מפלנטה אחרת אלא אנשים בשר ודם. כלומר, הרשע שהתגלה בזמן שואת יהודי אירופה הוא מאנשים בשר ודם שבחרו ברע על-מנת לנסות למגר את עם ישראל מעל פני האדמה.
לבחירה של האדם יש צדדים חיוביים, אך גם שליליים. "אם אמרתם לאו – לאו" – כל אחד מאתנו יש לו את הכוח לשלוט ולעצב את עולמו, גם ליחיד וגם לרבים (בית דין של מטה".
משימת ההורה, המחנך, התלמיד, האדם – לרכוש כלים מתאימים שיעזרו לו בתהליך הבחירה ויוכלו לכוון אותו לבחירה הרצויה. קרי, "לשם ייחוד קודשא בריך הוא". אין זה פשוט לרכוש כלים לבחירה. ישנם כלי בחירה לציבור וישנם כלי בחירה ליחיד.
בית הדין הוא כלי הלכתי ואלוקי שנותן לנו הקב"ה על-מנת שנוכל בעזרתו לנהל את העולם ולבחור בין טוב לרע. אולם גם לאדם הפרטי יש את הכוח לבחור. לשם כך יש ללמדו כבר מגיל צעיר להביע את עצמו ולנקוט עמדה ערכית בכל מהלך שהוא עושה בחייו.
"כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" – החוק ניתן לישראל על מנת שישתמש בו, ותמיד יש לזכור שה: "משפט לאלקי יעקב".