אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים [...] לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". קדושת הכהונה אינה עניין פרטי של הכוהנים. היא קשורה קשר הדוק עִם העַם שהכוהנים משרתים, עם ישראל, שמטרתו המוצהרת להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
ממלכת כוהנים בלשוננו היא, בין השאר, מדינה מתוקנת הדואגת לאזרחיה, אבל גם אזרחים המגלים אחריות כלפי החברה שבתוכה הם חיים. אחריות משמעה לצאת מעורנו, מפרטיותנו ולראות את האחר, הזולת.
הנה כך מחנכת אותנו התורה להשתית את כלכלתנו על אדני הצדקה והדאגה לאחר: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט - לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם"
הדברים טובים לחברה חקלאית ברובה. אבל כל הקורא דברי אלהים חיים אלה צריך לשאול, כיצד מצוות הפאה והלקט המנויות כאן רלוונטיות ואקטואליות לחיינו היום?
מהי רוח הדברים, הנחת היסוד הנמצאת בדברי התורה? האם בהיעדר החקלאות נגזר עלינו לשכוח מצוות אלו? או להיזכר בחלקן בתוויות ההכשרים שעל מוצרי המזון?
ברור שהאמירה כאן חורגת מעבר לזירת הצדקה, מעבר לשדה החקלאי שבשוליו הסתופפה דלת העם וביקשה מעט תבואה להחיות נפשה. דלת העם נותרה גם לאחר הידלדלות החקלאות, ואנו פוגשים בה בדרכנו יום יום. הלקט, השכחה והפאה הם תמרורים ("הציבי לך ציונים") לעשייה חברתית שתכליתה צדקה וחסד עם הזולת, ואנחנו מחויבים למצוא מצוות אלו בחיינו העכשוויים שלעתים דומה שהם מנוכרים יותר מאי-פעם.
אם קציר הארץ היה פעם היבול הכלכלי, היום אפשר לדבר על יבול כספי - במקצועות החופשיים, בשירותים, במפעלי הטכנולוגיה העילית ובמפעלי התעשייה המסורתיים ועוד. גם שם יש להחיל את הלקט השכחה והפאה, ובקיצור: לעזור לזולת הנזקק.
אבל גם בבואנו לעזור, יש ללמוד כיצד לעשות זאת בדרך המועילה ביותר, באופן שהנעזר בנו יוכל לעמוד על שתי רגליו ולהמשיך הלאה בכוחות עצמו. דברים אלה מלמדנו הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (י, ז), שמעלת הצדקה הגדולה ביותר היא:
"המחזיק ביד ישראל שֶׁמָּךְ ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול; ועל זה נאמר והחזקתָ בו, גֵר ותושב, וחַי עמך, כלומר החזק בו עד שלא ייפול ויצטרך".
הציטוט שמביא הרמב"ם לחיזוק דבריו נמצא בפרשת השבוע הבאה, שתהיה אי"ה שבת פעמונים, אבל כבר עתה אפשר לספר שארגון פעמונים מבקש לשנות את המשוואה הכלכלית הידועה של תורמי צדקה מול פושטי יד או נזקקים.
החברה מורכבת מאנשים בעלי ידע כלכלי וכאלה החסרים אותו. אלה החסרים אותו נכשלים לא אחת בניהול ענייניהם הכספיים ומגיעים עד פת לחם. פעמונים נוסד בדיוק למטרה זו: לספק לאוכלוסיות מגוונות כלים מתאימים שיעזרו להן לנווט דרכן בסבך ההחלטות הכלכליות, לדעת לקרוא את דפי החשבונות השונים, להשוות מחירים, לשלוט בהוצאות ובהכנסות, ממש כמו בעסק כלכלי, וביצור: לגלות אחריות לחייהן.
לשם כך אנחנו מספקים מתנדבים, המלווים את המשפחה עד להגעתה לעצמאות הכלכלית המיוחלת. אלפי משפחות שינו את חייהן בעקבות פעמונים, והיד עוד נטויה. כפי שפתחתי, הרוח הנושבת במפרשי פעמונים היא הרוח היהודית העתיקה הנמצאת בפרשתנו וקוראת לנו לגלות אחריות כלפי עצמנו וכלפי הזולת.
אוריאל לדרברג משמש כמנכ"ל עמותת פעמונים