בפרשתנו מכונים הן השולחן והן המנורה בכינוי מופלא וחריג - המנורה הטהורה והשולחן הטהור (ויקרא כד, ד-ו). כמה כיווני מחשבה ניתנו בידי הפרשנים בכדי להבהיר כינויים אלה.
ר שמואל בר נחמני הביא בשם רבו ר יונתן ביאור מופלא, אך מתמיה כאחד (מנחות כט, א). לדעתו המנורה טהורה כי "ירדו מעשיה ממקום טהור". על כך ביארו הפרשנים שכוונתו שמאחר שמשה רבינו התקשה במעשה המנורה, נחלץ הקב"ה לעזרתו והדגים לו במודל של אש את מבנה המנורה. ממילא, בניגוד לכלים האחרים, המנורה שורטטה בשמים, ולא רק נמסרה כהנחיה מופשטת לבנין (ביחס לשולחן מתקשה הגמרא למצוא הסבר מקביל, וממילא מתפתח דיון בו מוצעות אפשרויות נוספות לביאור התארים החריגים).
רש"י הביא שני ביאורים. האחד - המנורה הטהורה, בשל חומרהּ, זהב טהור. בדומה לה גם השולחן, שהיה עשוי מזהב טהור, מכונה בתואר זה. אולם, רש"י לא נותן מענה מדוע דווקא כאן נזכרה התורה להשתמש בתארי הטהרה, ומדוע בדברהּ על כלים אחרים שעשויים זהב טהור (ארון, כפורת, מזבח הזהב), לא השתמשה בתארים אלה. הסברו השני של רש"י נותן מענה ממוקד יותר למנורה, ולמיקום של תואר הטהרה בפרשתנו, והוא שהמנורה טהורה כי היא טוהרה ודושנה משאריות פתילות ושמן היום שעבר. מנגד, ביחס לשולחן ביאר רש"י (בנוסף להסבר של הזהב הטהור) שלחם הפנים היה מונח על השולחן עצמו - טהרו של שולחן, ולא באוויר השולחן. מעניין לציין שמקורה של דרשה זו בספרא, שם הובאה גם דרשה מקבילה על המנורה, שהנרות צריכים להיות מונחים על טהרת המנורה, ולא על גבי קיסמים וצרורות, אך רש"י מיאן להביא ביאור זה, והסתפק בביאור אחר, והדברים צריכים עיון. הסברים אלה של רש"י מספקים במקומם, אולם אינם מתארים קשר כלשהו בין השולחן למנורה, וההסברים מעניקים לכל אחד פירוש בעל הקשר אחר.
ניתן לראות בפרשנים נוספים ביאורים מביאורים שונים, איש איש כדרכו.
כאן המקום לסקור שימוש נפלא בתואר המיוחד "המנורה הטהורה", מפי אחד מרבותינו, מאחרוני הראשונים, ששמו ושם ספרו אינם מוכרים לרבים, אך השפעתם על עולם התורה והמוסר היתה חשובה.
ר ישראל אלנקאווה היה מחכמי ספרד הנוצרית, למעלה ממאה שנה לפני הגירוש הנורא. המתמצא בתולדות יהודי ספרד יודע כי שנים רבות קודם לגירוש האכזר (בשנת 1492 למניינם), התנכלו הנוצרים ליהודי הארץ, ופגעו בהם פגיעות קשות בחומר וברוח. הפסגה של צרות אלה, שרק הגירוש עצמו היה חמור ממנה, היא גזירות קנ"א (ה אלפים קנ"א = 1391 למניינם). הפגיעה הקשה ביותר ביהודים היתה בממלכת אנדלוסיה, שם המון קתולי מוסת פרע פרעות בכל יהודי המחוז (ובעיקר בבירתו סביליה, עירו של הריטב"א, ר יום טוב אלאסבילי). בעקבות פרעות אלה אולצו אחוז עצום מיהודי ספרד להמיר את דתם, או למות על קידוש ה. בצד אלפי הקרבנות, עברו עשרות אלפי יהודים לחיות כמשומדים, וחיו חיי אניסות, או אף המרו את דתם לחלוטין. המספרים חלוקים, אך ברור שמדובר באחוז ניכר מיהודי ספרד.
באותה תקופה חיו ופעלו כמה דמויות ובלטות של מנהיגות רוחנית, ובראשן יש למנות את ר חסדאי קרשקש. הלה ניצל בעור שיניו מהפורעים, אך בנו נרצח על קידוש ה. את ספרו הנודע "אור ה ", כתב, בין השאר, כתגובה למאורעות קנ"א, ומתוך רצון לבצר את יסודות היהודית ולמנוע את הישנות תופעת ההשתמדות ההמונית.
אחד הנספים במאורעות נוראים אלה היה ר ישראל אלנקאווה. שנים קודם לכן חיבר את חיבורו הנפלא "מנורת המאור", ספר ששימש השראה גם לר יצחק אבוהב, שכתב לימים חיבור דומה בשם ובתוכן. הספר היקר הזה מאגד בתוכו את מצוות התורה בהלכה, אך בעיקר באגדה, והוא מלקט את דרשות חז"ל השונות על מכלול עצום של דיני התורה ומצוותיה.
בהקדמה לספרו מצטנע ומצטדק ר"י אלנקאווה, שאיננו ראוי כקדמונים לכתבו חיבור. אולם, הוא מתאר חלום אותו חווה, הדומה לזה של הנביא זכריה, ובו ראה מנורה טהורה. המנורה האירה את אור החכמה, והאצילה גם עליו מהודה. בהמשך ראה מגילה עפה (גם זאת כמו הנביא זכריה), שנצטווה לאוכלה, והיא היתה מתוקה בפיו. מכוחה של המנורה ושל המגילה זכה ר ישראל לחבר את החיבור, שהאיר את עיניהם של ישראל בתקופה חשוכה וקשה זו.
המאמר מתפרסם בעלון השבת שבתון