שובו בנים שובבים
הקול הולך בעולם, ונשמע מקצה העולם ועד סופו. ומדי שנה בשנה, מעט לפני סיומה, הוא עולה ובוקע, מתחזק והולך...
"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום, ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ"
(דברים כ"ח, א).
לכאורה, פסוק רגיל ותמים. תנאי פשוט שאומר שאם נשכיל לשמוע בקול ה', אזי יתן ה' אותנו מעל כל עמי הארץ. יתר על כן, פסוק זה הינו פתיחה לברכות המופיעות בתחילת פרק כ"ח, וכל אותן ברכות יגיעו עד לפתחנו, באם נשמע בקולו של ה' יתברך.
אלא שר' לוי יצחק לוקח את הפסוק למקום מעט שונה:
"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך. יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (חגיגה טו.) 'בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב שובו בנים שובבים' ".
אין הכוונה - על פי דברי ר' לוי יצחק - לשמוע בקולו של ה', אלא לשמוע את קולו של ה' יתברך.
הקול הולך בכל יום, ויוצא מהמקום בו התגלה הקב"ה לראשונה לעמו ישראל. ומאז ועד היום, יוצא אותו קול ומפרסם ברבים, ומודיע בגאון, שהנה הגיע העת לשוב בתשובה. אנו, בנים שובבים, יש לנו הזדמנות לתקן, יש לאן לחזור.
"ובאמת כל איש ישראל זוכה לפי מדרגתו לשמוע זה הקול, וכמאמר רבותינו ז"ל אף על גב דאיהו לא חזי, מזלייהו חזי, ומזה הקול בא התעוררות תשובה לכל איש ישראל בכל יום".
וגם אם אין אנו שומעים את הקול ההולך בכל יום, הרי שבמישור אחר, רוחני יותר אולי, הקול נשמע לאזנינו. ולפתע פתאום, גם אם אנו לא יודעים מהיכן זה מגיע - מתעורר בנו הצורך לשוב בתשובה.
"וישנה תשובה הדרגית. לא בריקה הבריקה בקרבו להתהפך מן העומק של הרע אל הטוב, אלא מרגיש הוא שצריך להיות הולך ומטיב דרכיו וארחות חייו... ובמהלכו זה הולך הוא וכובש לאט לאט את דרכי היושר..." (אורות התשובה ב').
קחו עמכם דברים ושובו אל ה'
והקול מתחזק, והקול מתגבר. וכבר קשה להישאר אדישים, קשה שלא לשים לב, קשה להישאר אטומים אל מול הקול...
ברם, לא כולם שומעים את הקול:
"וזהו שאמרו רבותינו ז"ל חוץ מאחר, כלומר את אחר אינו מעורר זה הקול לשוב בתשובה, רק אם יתעורר מעצמו לשוב בתשובה יקבלו אותו. אבל זה הקול אינו מעורר אותו [=את האחר] לשוב בתשובה... לכך צריך להתעורר מעצמו בתשובה אבל את כל ישראל חוץ מאחר מעורר זה הקול לשוב בתשובה".
את האחר, אין הקול מעורר לתשובה. האחר צריך להתעורר מעצמו, כי שום קול חיצוני לא יגיע לאזניו. יש ופתאום הבריקה בקרבו של האחר מחשבת או הרהור תשובה ואזי יכול הוא לשוב בתשובה. אין הוא יכול להיעזר בקול חיצוני, בבת קול.
התשובה שלו, מגיעה מתוכו פנימה:
"התשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב האלוקי השורה בעולמות כולם, אור חי העולמים..." (אורות התשובה ב').
אין מקום אצלו להדרגתיות כמו אצל שומעי אותו הקול, אצלו ההברקה היא בוקעת את הדרך, היא מתחילה את התהליך...
קצת לפני סיום
"וזהו 'והיה אם', והיה לשון שמחה. אם שמוע תשמע לקול ה' א-לוקיך היינו הקול מלמעלה המשמיע בכל יום, היינו הבת קול כנ"ל המשמיע בכל יום לשוב בתשובה".
ועדיין, בין אם אנו שומעי הקול ובין אם אחרים אנחנו, התשובה ראוי לה שתבוא מתוך שמחה. 'והיה - לשון שמחה'. היינו שנדע לשמוע את אותו קול ההולך בכל יום שקורא לנו לשוב אל אבינו שבשמיים.
ואולי, בעיצומו של אלול, עת שומעים אנו את קול השופר בפתחו ובסיומו של כל יום, יכולים אנו להבין מעט יותר על מהותו של אותו קול.
לא מחשבות ההולכות גבוהה גבוהה אך חסרות ממשות. לא מילים המצמצמות רעיונות נשגבים לתבניות מוכרות.
פשוט קול.
קול פשוט.