"וכמו שדיבר בקדשו אא"ז הדברי ישראל זצוק"ל, העולם נוהג לומר דעולם הנגינה על יד עולם התשובה, ואני אומר שעולם הנגינה הוא עולם התשובה שדרך הניגון אפשר להגיע לדביקות ה' ולתשובה" (אמרי אש[1], ענייני שירה וזמרה).
מעל מחצית אלול כבר חלפה עברה לה, את חשבון מעשינו רק אנו יכולים לספר ולא אף אחד אחר. אולי אחרי שניסינו כבר לקרוא בספרים, לעשות חשבון נפש, אולי לדבר עם חבר, בין אם הצלחנו ובין אם לאו, זה הזמן לקחת איזה פסק זמן קצר לשאוף אוויר ולצאת בניגון של אלול - ניגון של תשובה.
זמר זמר לך...
נהגו ישראל לומר בראש השנה, לפני התקיעה בשופר, פרק תהלים, ויש שנהגו אף לאמרו מספר פעמים. מתוך פרק זה מבאר ר' לוי יצחק את אחד הפסוקים.
"זמרו לא-לוקים זמרו, זמרו למלכנו זמרו (תהלים מ"ז, ז). לבאר, כי בראש השנה וביום הכיפורים שאז הוא המתקת הדין צריך האדם לחתוך את הדינים ולעבוד את הבורא במדת הרחמים ולא במדת הדין ששופט את עמו, רק לאחוז במדת הרחמים וכמו האב שופט את בנו. והנה ידוע שא-לוקים מרמז על דין. וזהו זמרו, כלומר תראו לחתוך זה המדה שלא ישב במדת דין שופט את עמו, רק כאב את הבן והוא יציל אותנו מכל דופי"
(קדושת לוי לראש השנה).
ר' לוי יצחק דורש את המילה 'זמרו' לא במובן של זמר וניגון, אלא במובן של לזמור - היינו לחתוך.
מקור לדרשה זו של ר' לוי יצחק מצוי עוד בתלמידי האר"י. ידוע לנו שהאר"י חיבר שלושה חיבורים שעולים על שולחנינו מדי שבת. הכוונה היא כמובן לשלושת השירים: אזמר בשבחין, אסדר לסעודתא, ובני היכלא. על השיר אזמר בשבחין נהגו לדרוש תלמידיו את הפסוק 'זמיר עריצים' (ישעיה כ"ה, ה) כלומר אזמור את העריצים, את הרוע בעולם אחתוך בעזרת השבחין, בעזרת השבח והניגון. הניגון הוא הכלי בידינו להלחם ברוע ובעריצים.
ר' לוי יצחק הולך אף הוא באותה דרך ודורש את 'זמרו' מלשון חיתוך. אלא שלהבדיל מתלמידי האר"י, ר' לוי יצחק לא פונה להשמדת הרוע בעולם אלא למשהו אחר, משהו שנוגע יותר להיות ימים אלו ימי משפט.
בגלל שאנו מצויים לפני שופט מלכים ורוזנים, מן הראוי שלא יעמוד מולנו במידת הדין, במידתו התקיפה והמחמירה, אלא שיעמוד בפנינו במידת הרחמים ויחון ויחוס עלינו. על כן, עלינו לעשות ככל שביכולתנו שנגיע לידי כך. ההצעה שר' לוי יצחק מוצא במזמור תהלים זה היא לחתוך את מידת הדין, בעזרת הניגון והזמר נחתוך את מידת הדין ונתייצב בפני מידת הרחמים בלבד[2].
מה כח יש בניגון? היאך יכול ניגון פשוט לחתוך ולזמור במידת הדין ולהציבנו בפני מידת הרחמים. מה פשר אותו חיתוך של מידת הדין. להסבר דברים אלו נפנה לר' נחמן מברסלב.
על ידי ניגונים ומחיאת כף נמתקים כל הדינים
"אאמו"ר זצוק"ל אמר, ניגון שנוצר על פי תוים אינו ניגון אמיתי, משום שאינו יוצא מן הלב. דרק ניגון שנוצר בלב ובמחשבה, ניגון כזה נכנס אצל השני בבחינת 'דברים היוצאים מן הלב נכנסין אל הלב' שנכנס בלב חברו, בניגון כזה אפשר להתעמק ולהתעמק עוד ועוד ולסלול דרך לדביקות השי"ת ולהתעוררות התשובה" (אמרי אש, ענייני שירה וזמרה).
אדמו"רי מודזיץ' שהיו בקיאים גדולים בתווים ואף כתבו על כך תורות, לא נרתעו מלומר שניגון אמיתי הינו ניגון המגיע מהלב ולא מהתווים. דומה שבתורה זו העיקר מוסט לשאלה מהיכן מגיע הניגון, האם כל מטרתו היא להגיע לראש מצעד הפזמונים, לרגש למשך דקה, או שאולי ניגון עמוק יש כאן, ניגון שבא לבטא דברים שלא תמיד יש בכחם של מילים פשוטות יכולת לבטא, ולכן גם יוצא מן הלב הוא, ומתוך כך אף נכנס אל הלב.
"וכן יחפש וילקט עוד הנקודות טובות ועל יד זה נעשין ניגונים..."
(ליקוטי מוהר"ן קמא רפ"ב).
עם ר' נחמן נלך צעד אחד נוסף. אף הוא אומר שניגונים אינם באים מתוך ספר התווים, ניגונים באים מתוך איסוף הנקודות הטובות.
בתורה רפ"ב מאריך ר' נחמן לבאר היאך חיפוש הנקודות הטובות הינה היכולת שלנו להביט במבט חיובי על העולם, לראות בזולת נקודה טובה, נקודה שממנה הקב"ה מדבר אליו ממש - הנקודה שבה הוא נוגע בקב"ה. בשלב הבא ר' נחמן יבקש מאיתנו למצוא אף בנו נקודה טובה, רוצה לומר, את המקום שבו הקב"ה מדבר אלי במקום שאני נמצא בו כעת. מה יש לה' יתברך לומר לי דווקא במקום בו אני נמצא, ואיך אני יכול להפוך את אזני לכרויה לשמוע את דבר ה'.
כך נדע ללקט ניגונים, מתוך מקום של עבודה עם הטוב. מתוך שמיעת קולו של ה' נדע גם לשמוע את קולם של הניגונים.
אם נשוב לדברים אותם אמר לנו ר' לוי יצחק, הרי שאם בניגונים עסקינן אזי קרוב לודאי שחיפשתי וליקטתי נקודות טובות, בעצם החיפוש שלי אחר הטוב כביכול אני נותן לקב"ה להתעסק גם עם הטוב שבי, ומעמיד אותו בעמידה של רחמים, בעמידה של חן וחסד.
בראש השנה אנו מתפללים לפני ה' יתברך שיעמידנו לפניו בעמדת רחמים, עמדה שתחון ותחוס, אז אולי אחרי על התשובה, אורות התשובה, שערי תשובה, הל' תשובה לרמב"ם, ר' צדוק על התשובה ועוד ועוד... אולי פשוט צריך לנסות איזה משהו אחר...
ניגון.
משהו קטן לפני סיום
"כשפעם נכנס אצלו אחד המתנגדים ושאלו מה הרעש הגדול שאתם עושים מהנגינה, השיב לו אא"ז ז"ל: גדולה נגינה שהיא מעוררת לתשובה ומעלה את נשמתו של אדם ומקרבת לבם של ישראל לאביהם שבשמים. אפשר תמה השואל, מה שלא עושים ופועלים ספרי מוסר וספרי יראים תעשה ותפעל הנגינה? השיבו אא"ז ז"ל: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לבן כפר בעל רחיים שבא לכרך וראה בחלון של שען אחד בין השעונים השונים שעון מקיץ המצלצל בנעימה ומעורר את האדם משנתו. נכנס אליו על מנת לקנותו. 'מאיזה מקום אתה, ומה מעשיך?', נותן לו השען שלום. 'בן כפר ובעל רחיים אנכי' - ענהו. שמע השען ומתחיל לצחק עליו - 'למה לך שעון מקיץ, כמה גלגלים וגלגלי גלגלים ואופנים מסתובבים בטחנתך ומשמיעים קול ורעש גדול, ואם הם אינם מקיצים ומעוררים אותך, מה יועיל לך שעון קטן זה בצלצולו הדק?'. 'אינך יודע ומבין בטבע האדם' - השיב לו בן הכפר - 'טבעו של עולם, דבר שאדם רגיל בו ומצוי אצלו אין הוא מרגיש את מציאותו. אף אני כן, כל היום וכל הלילה מצוי אני אצל הגלגלים הגדולים וקולם החזק, ואיני מרגיש בהם ואין כחם יפה להקיץ אותי משנתי, אבל צלצולו הדק של שעון קטן זה הוא דבר חדש אצלי ובקלות יקיצני משנתי בנעימתו'. אף נגינה היא כן, ספרי מוסר וספרי יראים כבודם במקומם מונח, אבל בני אדם מצויים אצלם ומורגלים בהם ואינם עושים עליהם רושם, אולם הנגינה חידוש יש בה ובכחה לעשות רושם ולעורר בבני אדם הרהור תשובה ולהחזירם למוטב"
(אמרי אש, ענייני שירה וזמרה).
[1] אמרי אש: הרב אליהו שאול ממודזיץ' (האדמו"ר השלישי) היה המלחין המרכזי מבין האדמו"רים השונים לבית מודזיץ'.
[2] נציין שאנו נוקטים גם שיטה אחרת לחלוטין להתייצב בפני מידת הרחמים. הכוונה כמובן לאמירת י"ג מידות של רחמים. וכדברי הגמרא בר"ה: 'ויעבר ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו, כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם' (ראש השנה י"ז:) הקב"ה מציע בפנינו שבכל זמן שנחטא, נזכיר לפניו את מידות הרחמים שלו וכך ימחל לנו.