לאופיה של העצרת / עיון לשמיני עצרת

פרידה מר' לוי יצחק מברדיטשוב

כמדי שנה, גם את השנה הנוכחית אנו פותחים בסדרת חגים ארוכה הנפרשת על פני חודש תשרי. ראש השנה - יום הכיפורים - סוכות ושמיני עצרת יוצרים רצף ארוך של כמעט חודש בו אנו עוברים ממועד למשנהו ומיום חג כזה ליום חג אחר[1].

ממש לקראת סיום החגים, בערבו של שמיני עצרת, ננסה לפסוע יחד עם ר' לוי יצחק בשביל העוסק בחג זה ובפשרו של שמו.

"או יבואר על מה נקרא שבועות עצרת ויום טוב שמיני של חג הסוכות נקרא גם כן עצרת".

כבר בתחילה יוצר ר' לוי יצחק זיקה בין חג השבועות לבין שמיני עצרת, לשניהם משותף השם - עצרת. ומנסה ר' לוי יצחק לתהות על משמעות הדבר[2].

"כי הנה יש שני בהירות אשר הבורא מאיר על ישראל. האחד, הוא מה שהבורא מאיר על ישראל מחמת שישראל עושים מצוותיו וחוקותיו. ואחד, מה שהוא בא לא מחמת קיום מצוותיו, רק מחמת רוב קדושה אשר באלו הזמנים".

שני דרכי בהירות שמאיר לנו הבורא יתברך מצויים בעולמנו. האחד הוא בגלל שעם ישראל עושה את מצוותיו, מכח ישראל מגיע בהירות לעולם. מאידך לפעמים לא האדם הוא המרכזי, אלא הזמן הוא המשפיע, ישנם זמנים מיוחדים בהם ישנה בהירות מיוחד.

"ועתה נבאר החילוק, כי הנה הבהירות מה שהוא עבור קיום המצות הבהירות הזה יש לו צמצום וסוף וכבר הבהירות בא בצמצום, כי המצוות יש להם סוף. אבל הבהירות מחמת רוב הקדושה אין לו צמצום עדיין".

מסביר ר' לוי יצחק שמאחר שהבהירות הראשונה תלויה במעשיהם של ישראל ממילא בעלת גבול היא. מעשיהם של ישראל סופיים הם וממילא גם לתוצאה יש גבול ותבנית. מאידך, הבהירות המגיעה מפני הזמנים המיוחדים עדיין לא לבשה צורה ממשית, עדיין אין לה שום כלי בה היא יכולה להכיל את עצמה, אי לכך, עדיין אין לה צמצום. בעצם, מתוארת כאן בעיה מסוימת, שהרי האור רוצה לירד מהבורא יתברך אלא שאין לו מקום בו הוא יכול לחול ולשכון.

זהו בדיוק המקום של המצוות בחגים, הסוכה בסוכות, המצה בפסח, שופר בראש השנה - כל אלו מטרתם היא לצמצם את אותה בהירות שמגיעה מהקב"ה לעולמנו שלנו, לתת לכל האור שמגיע באותם ימים כלי ממשי בו הוא יכול לקבל ביטוי.

כך בלשונו של ר' לוי יצחק:

"והנה בסוכות ובפסח הבהירות מאיר מחמת קיום המצוה אשר מקיימים באלו הימים, בסוכות מצות סוכה ולולב, ובפסח מקיימים מצות מצה ושאר מצות אשר באלו הימים כידוע".

והנה באים אנו לחגים בהם אנו עוסקים, שבועות ושמיני עצרת, וכאן נתקלים אנו במבוכה קלה

"אבל בשבועות ובשמיני עצרת, באלו הימים אין שום מצווה כלל, והבהירות אשר באלו הימים הבהירות הוא עדיין בלא צמצום וצריכים אנו לצמצם הבהירות עד שהעולמות יקבלם...".

בחגים אלו, לכאורה אין שום מצווה, להשאר ער בלילה בשבועות, ולרקוד עם ספר התורה בהקפות אלו דברים יפים וחשובים אך מצוה של ממש אין בהם. ועל כן עומדים אנו בפני השאלה היאך אנו מקבלים את הבהירות באותם מועדים.

כאן חוזרים אנו לשאלה בה פתח ר' לוי יצחק את דבריו, ולסיבה מדוע נקראים מועדים אלו בשם עצרת.

"ועל הבחינה הזאת נקרא שני ימים טובים שמיני של סוכות ושבועות עצרת, כי מלת עצרת רומז על הצמצום מלשון ותעצר וכו' (במדבר י"ז, יג) כלומר עשה צמצום וגבול להבהירות. והרמז, כי בשני ימים טובים אלו צריך האדם לצמצם הבהירות בכדי שהעולמות יכולים לקבל את השפע כי אם בלתי שיצמצם השפע בלתי אפשרי להעולמות לקבל השפע ודו"ק".

הסברנו בעבר מספר פעמים את החשיבות של העצירה בסוף התהליך[3]. לאחר שאנו עוברים זמנים מיוחדים ומאורעות מסויימים, מן הראוי שנשהה רגע קט לקבל ולעכל את התהליך, לתת לו לחלחל אלינו פנימה.

כך הוא הדבר גם לגבי שבועות ושמיני עצרת, לאחר הפסח, ולענייננו, לאחר חג הסוכות - מן הראוי שנשהה עוד יום אחד וניתן לכל הדברים שעברנו שביתה ומקום אצלנו בליבנו ומוחנו.

אפשר גם להרחיב ולומר, שבשמיני עצרת בעצם יש עצרת לכל חגי תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. לכל אותם חגים בהם אנו נשפטים ועומדים לפני מלכו של עולם, בהם אנו שבים בתשובה, ובהם אנו נידונים על המים. מן הראוי שנעצור למשך יום אחד נוסף, וננסה לבחון את כל דרכינו במשך חודש זה, וננסה לצאת משמיני עצרת שאנו מצויידים בבהירות רכה לקראת חורף סגרירי וארוך.

"לפיכך אמר הקב"ה כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים, אבל עכשיו הקריבו על עצמכם שביום השמיני עצרת תהיה לכם. והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד - משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה נגלגל אני ואתה במה שתמצא בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק, כך הקב"ה אמר לישראל כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג על או"ה הייתם מקריבים, אבל ביום השמיני נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין בפר אחד ואיל אחד" (מדרש תנחומא פ' פינחס סימן טז).

פרדה מר' לוי יצחק

Fשאנו ניגשים לחברותא, מתרחש מפגש בין האנשים, בין לומד לרעהו. כשאנו באים ללמוד מתוך ספר, הרי שהמפגש מתרחש ביני לבין הספר.

לאורך השנה האחרונה ניסינו - אביעד וגילעד - להפגש עם ר' לוי יצחק דרך תורותיו והגותו. להפגש עמו בתפילתו, בלימודו, דרך מעמד החגים, דרך הדיבור, השתיקה, הניגון הצמצום ועולמות נוספים בהם נגענו במקום כזה ואחר.

אנו מקווים שעלה בידינו להביא את ר' לוי יצחק גם אליכם ממש, למקום בו אתם פגשתם את ר' לוי יצחק לאורך השנה.

לקראת סיום סדרת השיעורים ברצוננו להודות לבורא עולם שזיכנו להפגש עם ר' לוי יצחק, למערכת 'נקודת חיבור' שנתנה לנו מקום להגג עם ר' לוי יצחק, ולאיתי מושקוביץ שערך את השיעורים בעין טובה.

נסיים בסיפור בו פתחנו את סדרת השיעורים ונישא תפילה לבורא יתברך שלימוד זכותו של ר' לוי יצחק על עם ישראל יחלחל עד לימינו אלו, בימים בהם עם ישראל זקוק ללימוד זכות ולתקומה רוחנית.

"רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סניגורם של ישראל היה, מהפך בזכותם, ומחבבם על אביהם שבשמים. פעם אחת, בערב פסח לאחר חצות, אמר לשמשו "בוא ונצא אל השוק".

יצאו ופגעו בגוי שממבריחי המכס היה. "יש לך" שואלו רבי יצחק "בד המגיע מחוץ לארץ?" "יש" משיב הגוי.

"כמה מטרים של בד" ממשיך ושואל רבי יצחק "יש ברשותך?" כמה שלבך חפץ" עונה אותו גוי.

נפטר הימנו רבי לוי יצחק, הלך ופגע באדם מישראל. שאל אותו: "יש לך חמץ?"

"חמץ?" נרתע הלה "לא תהא כזאת בישראל, שהרי לאחר שעה שישית כעת"

פגע ביהודי שני ושאלו: "יש לך חמץ?"

"מה סח רבנו" משיב הלה "חמץ בשעה כזו? כלום יצאתי חלילה מכלל ישראל?"

נשא רבי לוי יצחק את עיניו כלפי מעלה ואמר: "רבון העולמים, הבט משמים וראה את עמך ישראל, כמה חרדים הם על דבריך וזהירים במצוותך. קיסר רוסיה מלך אדיר הוא, כמה שרים, שוטרים ושופטים, ובתי כלא יש ברשותו. חיילים העמיד על הגבולות, שלא להכניס סחורה תוצרת חוץ ואף על פי כן מכניסים כל מיני סחורות ומצויות הן למכירה בשוק. ואתה כתבת עלינו בתורתך 'לא יראה לך חמץ' ואין שוטר ואין נוטר, ובערב פסח מבעוד יום לא יראה ולא ימצא משהו חמץ בכל גבול ישראל..."

רק טוב,

שנה טובה ומבורכת!