אלול בפתח! עוד פחות מחודש נעמוד למשפט עם כל באי עולם. כיצד מנצלים את החודש האחרון של השנה לזמן של תיקון והתחדשות לקראת ימי המשפט והשנה הבעל"ט?
תוכנית ההתנתקות
בפרשת כי תצא נצטוו ישראל על שילוח הקן, על משמעותה מצווה זו קשה לעמוד - הקב"ה מבקש מן האדם לנתק בין הגוזל לאמו.
המשנה במגילה אומרת שכל האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקים אותו, מדוע?
בגמרא מובאות שתי תשובות: האחת, מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות; והשנייה, מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית.
ע"פ הטעם הראשון, למצוות שילוח הקן אין טעם, גזרה היא ואין לערער עליה. אולם, לפי הטעם השני, יש טעם למצווה זו והיא שלא לעורר קנאה במעשה בראשית, מהי משמעות הדברים, מדוע הניתוק שבין הגוזל לאמו מונע קנאה במעשה בראשית ?
אמא פולניה
אחת התכונות הטבעיות של האם היא להגן ולדאוג לילדה. לעיתים, כאשר האם מרבה לגונן על ילדיה מאשימים אותה בזה שהיא אמא פולניה. ההגנה הזו גורמת לתחושת מחנק אצל הילדים, האמא מתערבת יתר על מידה בחייהם ולא מאפשרת להם עצמאות. במקרים קשים יותר, אמהות מעין אלו גורמת לילדיהם להיות תלויים 'בסינר של אמא' גם בבגרותם.
בשילוח הקן קורעים את ההגנה שנותנת הציפור לגוזלה. מי שמונע את אותו ניתוק יכול לגרום לקנאה במעשה בראשית - הגוזל שרוצה לפרוח ולעזוב את הקן מנוע מלעשות כן בגלל אמו. כאשר מפריחים את האם מעניקים לגוזל את החופש שלו, ומונעים קנאה.
בחזרה לאלול
חודש אלול הוא זמן לתיקון, אנו רוצים לעורר את נפשנו לתשובה. הרמב"ם בהלכות תשובה מסביר שבימינו שאין לנו שעיר המשתלח הרי שעיצומו של יום מכפר. כלומר, אי שם בבין השמשות של יום הכיפורים מכפר הקב"ה על עוונות בית ישראל. א"כ, מדוע מנסים במשך חודש שלם לשוב בתשובה, הרי בסופו של דבר עיצומו של יום יכפר?!.
תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בדרשותיו של רבי לוי יצחק לפרשתנו:
"וז"ש כי יקרא קן ציפור, ציפור מלשון צפרא דהיינו בהירות, ר"ל כשיקרה לך בהירות והתעוררת עליון יאיר עליך, 'בדרך' - פירוש, בדרכי ה' בהליכות עוה"ב, 'או בעץ' - החיים זו התורה, 'האם הרובצת על האפרוחים' פירוש מחמת שאתה עדיין אפרוח קטן בדעת להתעוררות עצמך לכן צריך האם אימא עילאה לרבץ עליך בתחלה...".
רבי לוי מבין שאת פרשיית שילוח הקן ניתן לראות כמשל לדרך שבה האדם צריך לעבוד את בוראו. הרבה פעמים בחיים אנו זוכים להתעוררות דלעילא, אנו מקבלים את כוחות הנפש לבצע יותר מצוות ומעשים טובים.
אותה התעוררות המכוונת מלמעלה מטרתה לתת לנו חיזוק חיובי לפעול ביתר שאת ולהתחזק בעבודת היום-יום שלנו. השאלה היא האם הפנמנו את אותה התעוררות דלעילא שהגיעה עלינו.
רבים שואלים: הנה באלול התחזקתי, קבלתי על עצמי לתקן דבר שפגמתי בו. והנה עבר יוה"כ ושוב נפלתי, מה יהיה? התשובה לדבר היא שחודש אלול הוא זמן של התעוררות בו אנו מקבלים דחיפה קדימה להשתנות.
הדחיפה הקטנה היא רק תחילת הדרך, ועלינו מוטלת החובה לנצלה ולהפנים את הדברים לתוך הנפש. כאשר עוברים ימי הדין וחוזרים לשגרה אין לנו את המוטיווציה של אלול. ההתעוררות של הימים הנוראים כבר אוזלת וממילא באה הנפילה.
לכן, בימי אלול הבאים עלינו לטובה עלינו לברר לעצמנו היטב עד כמה אנו רוצים לתקן את אותו דבר שבחרנו לתקן. רק כאשר באמת נרצה בתיקון - הדבר יקרה.
התענוג הגדול של הקב"ה
בתחילת דברינו הסברנו שלעיתים יש להרפות את הקשר האימהי ע"מ לאפשר את התפתחותו של הילד. רבי לוי יצחק מסביר שאם עשינו את מהלך הנכון, אזי האם בעצם שמחה בדבר וזה התענוג הגדול ביותר שלה.
"ואעפ"כ לא תקח האם על הבנים - לא תסמוך על התעוררות דלעילא מה שאימא עילאה רובצת על כו' דהיינו עליך, למען יטב לך – פירוש ע"י התעוררות שלך יש להש"ית יותר תענוג ולפי רבות התענוג ירבה השכר שלך".
לסיכום, ימי אלול הם ימים בהם אנו יכולים לעשות נחת רוח לקב"ה. ע"מ לגרום לאותה נחת רוח עלינו להיות עצמאיים בוגרים ומבינים.
לעיתים, כאשר חוטאים, נוח לנו לעמוד בעמדה של הילד הקטן שבוכה לאחר שהוא עשה מעשה רע ועתה הוא מחכה להתערבות ההורים. המטרה בתקופת אלול היא להימנע ממצב זה. לקבל על עצמנו אחריות ולרצות לתקן את עצמנו באמת, שנזכה....