פעם אחת הזמין אברך אחד, תלמיד חכם, את חותנו העשיר לדין לפני רבי דוד שלמה אייבשיץ. הוא טען, כי כאשר השתדך עם בתו הבטיח לו מזונות על שולחנו כל ימי חייו ובלבד שיעסוק בתורה. עכשיו, עברה שנה אחת לאחר החתונה, וחותנו הפר את הבטחתו, באומרו כי עליו לחפש לו איזה מסחר ולפרנס בעצמו את ביתו. החותן לא הכחיש את דבר הבטחתו ורבי דוד שלמה חייבו לפרנס את חתנו וביתו כמו שהבטיח, כדי שיוכל לעסוק בתורה.
התחיל החותן לערער על פסק דינו של הרב: הרי משנה מפורשת במסכת אבות (פרק ב, משנה ב) "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ?..."
אמנם צדקת בטענתך החזיר לו רבי דוד שלמה ומשנה זו סוברת כמותך, אבל יותר טוב כי חתנך ישב ויעסוק בתורה ולא יקיים משנה זו, משיקיים משנה זו ולא יעסוק בתורה...
* * *
בבית רבי צבי חנוך הכהן לוין, רב העיר בנדין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, התקיימה אסיפה של ראשי הקהילה. הם התכנסו לדון בבעיות קהילתם. בראשם ישב כמובן רבם הנערץ, שאישיותו וחכמתו הטביעו את רישומם על דיוני ועד הקהילה.
לפתע, באמצע הדיונים, נפתחה הדלת ויהודי זר נכנס לבית.
הבחין רבי צבי חנוך בזר, העומד מהסס ליד הפתח, קם מכיסאו וקיבל פניו בשמחה גלויה.
"שלום עליכם, שלום עליכם" - הקביל את פניו בלבביות, והכניסו אל תוך הבית. ובעוד הוא מוביל את אורחו אל השולחן, פנה אל ראשי העדה ואמר:
"אנא סלחו לי, והמתינו לי קמעא כי תחילה עלי לטפל באורחי היקר."
לאחר שהושיב את האורח, קרא לרבנית שעמדה במטבח: "ראי נא, איזה אורח יקר בא אלינו".
ראשית הטעימו בכוסית יין ישן, משמחת לב ובדובשנית. ובתוך כך הכינה הרבנית ארוחה אותה הגישה לאורח הנכבד.
האורח סיים את הארוחה ונפרד בתודה עמוקה מרבי צבי חנוך. הלה ליווהו לפתח הבית ואמר לו:
כל אימת שתזדמן לבנדין, סור נא לביתי, אתה פשוט מחיה את נפשי.
פרנסי הקהילה, שראו את החיבה הרבה שרחש רבם לאורח, שאלו בסקרנות: "האם קרוב האיש לרבנו, או בן עירו? לתדהמתם הגדולה, השיב להם רבי צבי חנוך בתמימות: איני מכירו כלל. ברם, יהודי סר לביתי, חובה עלי לכבדו ולדאוג לו, שהרי מצות הכנסת אורחים היא מן המצוות שאין להן שיעור".
* * *
דרש אחד האדמו"רים בפני חסידיו:
בנוהג שבעולם, אנו רגילים להתבונן על לימוד תורה כישיבה בבית המדרש ועיון בתנ"ך ומפרשיו, במשנה, בתלמוד, בהלכה ובמוסר. אולם, מדברי נביאים למדנו:"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". פסוק זה מלמד אותנו על החובה להתבונן מסביב וללמוד מכל מה שמתרחש בעולם. הכל תורה. הכל מעיד על ריבונו של עולם. עלינו לפקוח עיניים ולראות איך העולם כולו הוא בית מדרש המעיד על בוראו.
לפיכך, למדנו המגיד ממזריץ' שתורה אפשר ללמוד אפילו מגנב:
"זאת למדתי מגנב: הוא עמל בלילות ; גם אם לא הצליח בלילה זה, אין הוא מתעצל ומנסה שוב בזה שאחריו; הוא מתאמץ אפילו בשביל חפצים פעוטי ערך; הוא וחבריו אוהבים זה את זה ומוסרים נפשם זה למען זה; הוא מאמין בדרכו וממשיך בה אף שהוא סופג מכות וייסורים".
מהאדמו"ר מסדיגורה למדנו להתבונן על הכלים והחפצים בהם אנו משתמשים דבר יום ביומו:
"מהרכבת למדתי שבגלל רגע אחת אתה עשוי לפספס ולהפסיד.
מהטלגרף למדתי שבעת שליחת מברק כל מילה נמנית, נחשבת ומצטרפת לחשבון.
ומהטלפון למדתי ששומעים שם כל מה שאומרים כאן."
* * *
אמר הגאון מוילנא להמגיד מדובנה:
כיצד אתה מצליח למצוא משל המתאים לפרש כל פסוק או מדרש הדורשים ביאור.
השיב ואמר לו ר' יעקב המגיד:
אמשול לכבודו משל: מעשה בקיסר, שהיה לו בן יחיד אהוב והיה מלמדו הרבה חכמות ולשונות. כשגדל הבן שלחו לארצות רחוקות להסתכל במעשי הבריות וללמוד שם הוויות העולם. שהה הבן זמן רב בארצות הרחוקות וחזר לבית אבא מלא וגדוש חכמה. עשה הקיסר סעודה גדולה לכבוד הבן, הזמין את כל שריו ומקורביו כדי שכל הקרואים ישתאו וישתוממו על פלאי חכמתו של בנו.
לאחר הסעודה יצא הקיסר בלווית כל אורחיו, כנהוג אל היער לצוד ציד. שם, ביער הראה בן המלך את כוחו בקליעה אל המטרה, תוך שהוא קולע ולא מחטיא. ראו זאת השרים וגמרו את ההלל על חכמת הבן ועל כשרונו הרב. כשחזרו מן הציד דרך כפר אחד, ראו שם גדר עשויה פח, שכולה מנוקבת מפגיעות של חיצים כשמסביב לכל נקב מצוייר עיגול, סימן לפגיעה מדויקת במטרה. נדהמו כולם מהמיומנות של איכר זה המצליח בכל יריותיו מבלי להחטיא את מרכז העיגול המצוייר. הלכו לחקור אצל בני הכפר מי הקלע. אמרו להם שמדובר באיכר פשוט מבני הכפר. מיד שלחו לקרוא לאיכר כיוון שבא, שאלו הקיסר: למדני נא, הצלחה זו השרויה ביריותיך מניין היא? אף אני בקי באומנות היריה, אף על פי כן עתים אני מצליח לקלוע אל המטרה, ולפעמים לא ואילו אתה תמיד מצליח.
בתמימותו השיב האיכר: הענין פשוט לגמרי: כבודו עושה תחילה עיגול ולאחר כך הוא יורה בו ונמצא פעמים מצליח ופעמים לאו, וחילופו בי, שאני תחילה יורה ונוקב, ולבסוף אני מקיף את המקומות הנקובים עיגולי עיגולים, ולכן אינני נכשל אף פעם.
ור' יעקב מדובנה הפטיר ואמר:
אף אני מורי ורבי ר' אליהו, תחילה הנני מבאר את המקום הסתום בתורה או במדרש, ולאחר כך הנני מטיל בצידו משל בחינת תנא דמסייע..