סימני החג

מנהגים שונים אנו מוצאים בימי ראש-השנה, כמעט כל עדה ומנהגיה. להלן על מנהגיהם.המקור הראשון למנהגים השונים הוא בגמרא במסכת כריתות ו א: "אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא (עכשיו שאתה אומר סימן טוב הוא) יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא (יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה) קרא (דלעת) ורובי (רוביה), כרתי (חציר) וסילקא (סלק) ותמרי (תמרים)". את אותם דברי אביי מביאה הגמרא במקום אחר אך בשינוי קל. במסכת הוריות י"ב ע"א נכתב: "יהא רגיל איניש למחזי", כלומר לראות את המינים. שם לא נכתב שעליו לאכול אותם. אמנם ההגהה היא שיש לומר גם כאן "למיכל", וכן דעתו של הטור באו"ח סי תקפ"ג, אך בערוך (ערך קרא) הגירסא היא "למחזי". מנהג זה הובא גם להלכה בשולחן-ערוך, וכך אנו נוהגים.ב"אוצר הגאונים" - ראש השנה, מובאת איגרתו של אחד מבני דורם של הגאונים, ר מצליח ב"ר אליהו מן דקליה, הכותב על מנהגו של רב האי גאון.ר מצליח מספר שנכנס אל רב האי גאון בראש השנה, ומצאו כשרב האי חזר מבית הכנסת ותלמידיו אחריו."הביא לפני הרב דלועין ופול המצרי ותמרים ותרדין ומיני פירות בטרסקל (שולחן, שרפרף, רהיט) ודבש ואפונה ופשט ידו לדלעת ואמר:"קרא" - קרע רוע גזר דיננו"רוביא" - יתרבו זכויותינו"כרתי" - יכרתו שונאינו"סילקי" - יסתלקו עוונותנו"תמרי" - יתמו עוונותנו.ואח"כ נטל הדבש והאפונה ואמר: "ארץ זבת חלב ודבש, ושינה (חזר שינית) פעם חארת בכך. והתלמידים נוטלין כל אחד ואחד מהטרקסל מן האמור בענין לביתם, ועושים כן..."."...ועדיין כך מנהג כל החכמים בראש השנה, מקריבין לפניהם טנא שיש בו דלעת ופולהמצרי וכרישין ירקות תרדין תמרי ומביטין בו ומניחין ידיהן עליו ומוציאין משמה סימן טוב ומוסיפין עוד רימון ואומרים עליו ירבה זכויות כרימון".היו קהילות שקלעו את החלות כמין סולמות, כי בראש השנה דנים את האדם מי ייעני ומי ייעשר, מי יישפל ומי ירום".ויש שעשו את החלות כמין ציפורים, וזה לרמז שישפיע עלינו רחמים, ככתוב: "כצפורים עפות כן יגן ה צבאות" (ישעיה ל"א).בליטא עשו את החלות עגולות ומוקפות זרים של בצק כדוגמת כתרו של מלך. סדר המנהגים:את פרוסת המוציא מטבלים בדבש ויש אומרים עליו "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".מביאים קערה ועליה ה"סימנים". קודם כל מברך על התמרים (ומכוון לפטור את מיני הפירות, ואם הם פרי חדש מברך שהחיינו) ואח"כ אומר: יהי רצון ה אלוקינו ואלוקי אבותנו שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו" (יש להקפיד לומר את ה"יהי רצון" רק אחרי שברכו על הפרי ואכלו ממנו קצת).אחרי התמרים נוטל רימון ואומר: "יהי רצון...שנהיה מלאים מצוות כרימון".אחרי הרימון לוקחים תפוח, טובלו בדבש ואומר: ""יהי רצון...שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".בני צרפת היו אוכלים תפוחים אדומים ובפרווינציה אכלו ענבים לבנים ותאנים לבנות (מחזור ויטרי).אחרי הפירות מתחילים לאכול ירקות:רוביא - ואומרים עליו: "יהי רצון...שירבו זכויותנו". בני אשכנז נוהגים לומר "יהי רצון" זה על הגזר, הנקרא בשפת המקום "מעהרן" ופירוש מלה זו הוא גם "ריבוי".קרא - ואומרים: " יהי רצון... שתקרע רוע גזר דיננו".כרתי - ואומרים: "שיכרתו אויבינו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו".סילקא ואומרים: "שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".אחרי שסיים אכילתם של כמה דברים המברכים עליהם בורא פרי האדמה, נוטל ראשו של כבש או של איל (זכר לעקדת יצחק) או של דג ואומר: "...יהי רצון...שנהיה לראש ולא לזנב".דורשי רשומות מצאו כאן נוטריקון לראש = לעשות רצון אבינו שבשמים.(מתוך: "לילך", ערב ראש השנה אשתקד).