סגור

ליל הסדר - הזדמנות להתנתק מהחששות והפחדים

הישיבה בהסיבה בליל הסדר, יש בה מעין ניגודיות לציווי בני ישראל לאכול את המצות בחיפזון ודריכות, רגע לפני היציאה ממצרים. הרב אברהם סתיו לומד מרש"י כי הישיבה הנינוחה אינה פירושה רפיון אלא מיקוד האדם וניתוקו מדאגות השגרה

הרב אברהם סתיו
י בניסן התשפ
,
04 באפריל, 2020 21:56
הרב אברהם סתיו

הרב אברהם סתיוצילום: מרים צחי

מכירים את הרגע הזה בליל הסדר שבו אתה מיסב על הכורסה הרכה, מרים את הרגליים, אוכל את המצה בנחת ומרגיש סוף כל סוף כמו בן חורין אמיתי? כי אני לא מכיר. אני מכיר הרבה יותר טוב את הניסיון להידחק איכשהו בין שני כיסאות כדי למצוא מקום להשעין עליו את יד שמאל; את הצוואר שנתפס ואת השרירים הדואבים במהלך התמרון הלא-סימפטי הזה שנקרא "הסיבה".

זו איננה בעיה חדשה. כבר לפני שמונה מאות שנה הבחינו חכמי אשכנז בכך שההסיבה, שאמורה להיות צורת ישיבה של בני חורין, מסיבה לנו כעת בעיקר אי-נוחות. יש מהם שאף הציעו לבטל אותה כליל ולשבת לשולחן כמו בני-אדם נורמליים.

אז למה אנחנו ממשיכים להסב? מה יש בה בצורת הישיבה הזו שחשוב לנו כל-כך לשמר?
כשמתבוננים קצת יותר אחורה, מגלים שחז"ל לא היו הראשונים שהורו לנו כיצד לשבת בליל הסדר. כבר ערב יציאת מצרים נאמר לבני ישראל: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן". בני ישראל לא יושבים סתם כך לאכול, אלא אוכלים בדריכות, בחיפזון, כשהמקלות בידיים והנעלים ברגלים.

מהו היחס בין החיפזון להסיבה? אפשר לראות בהם שני הפכים. ההסיבה יכולה להיתפס כתנועה של פיזור ורפיון המנוגדים לדריכות שבחיפזון. אבל רש"י כותב אחרת. ההסיבה, כך הוא טוען, גורם לאדם להיות ממוקד יותר, משום "שאינו פונה אנה ואנה". ההסיבה והחיפזון ציווי אחד הם: הציווי להתנתק ממה שקורה סביבך, מן המתחים והדאגות והחששות והפחדים, ולהתרכז בחתיכה הזו של המצה או של קרבן הפסח, באמונה ובביטחון ובברית שבאים בה לידי ביטוי.

ואולי דווקא היום, יותר מאי פעם, אנחנו צריכים להתחבר לרגע הזה, שבו אתה יושב בבית חשוך באמצע הלילה, כשאין מקום בעולם שהמשחית לא גובה ממנו מחירים איומים, ורק מסך דק של דם-ברית מונע ממנו לחדור ולנגוף. ולמרות זאת אתה מכריח את עצמך להישען על הצד, לנטרל את היד המרפרשת באתרי החדשות, ולהיות ממוקד במה שהשם אלוקיך שואל ממך עכשיו. עם המתניים חגורים בחיפזון, אך גם עם סבלנות להמתין, ככל שיידרש, עד אור הבוקר.

כותב הטור - הרב ארבהם סתיו

04.04.2020

1. יש יסודות טיקסיים - שזמנם חלף (משה אהרון עו"ד)

בס"ד.
חיפזון הוא ההפך מהיסבה.
ובכלל שם במצרים דובר על אכילת הפסח בחיפזון ולא ביחס למצות בלבד.
ההיסבה לא תגרום לנו כיום להתרכז במצה .
יותר משהיא תסייע לנו להתרכז בנוחות של עצמנו.
ולעיתים על חשבון זה שיושב לידינו ,.
הינה אם כן המילה חיפזון בהיקשר ההוא של "צבא" דרוך ומוכן כל רגע ליציאה
היה בכלל אכילה בעמידה .
אם אפשר להציע להשתחרר מיסוד זה וודאי לא לכרוך בו תילי תילים של פרשנויות

דווח על תגובה לא ראויה
04.04.2020

2. מעניין שיש אנשים שתמיד רואים את הבעיה בהלכה ואז מתפלספים במקום לשמוח בה (אוהב מצוות)

דווח על תגובה לא ראויה
04.04.2020

3. איך להתמודד עם החששות והפחדים (משה אהרון עו"ד)

התודעה שאנו מצויים בתהליך דינאמי מתקדם של גאולה - גאולת הקץ .
שהיא גלובלית וכוללת את כל האדם - והעולם בכללו ........
בתהליך זה גם כן יש "עשר המכות",.
לתקן סטיות לוויין ערכיות חברתיות .
בסופו של דבר אנו די סטיטיסטיים במחזה שגדול עלינו ......
בתפקיד הקטן שלנו צריך הרבה חשבון נפש כמה אנו חסרים באידיאל של חברת מופת
דוגמא שהעולם מחכה לה - לחיקוי
בסוף יהא אך טוב וכך או אחרת גם המגיפה הזו תזמן לנו עוד .
הזדמנות לבטא את עצמנו - כממלכת כוהנים.
עדיין למרבה הצער רחוק מ"גוי קדוש".
העולם מחכה לתרופה שתצא מאתנו.
ונראה לי שהוא יקבל אותה ובקרוב

דווח על תגובה לא ראויה
04.04.2020

4. בגאולת הקץ גם "ההלכה" עוברת לריצה אל עבר האור הגדול [תגובה למגיב] (משה אהרון)

דווח על תגובה לא ראויה
05.04.2020

5. אברהם. תתבגר. הספיק לנו ממך. (יעקב)

עוד ילד שנתנו לו מקלדת. תחזור לדוקטורט שלך. יש לך הרבה מילים להקליד שם. תניח לעם ישראל.

דווח על תגובה לא ראויה
05.04.2020

6. מספיק (לא יכול)

אברהם אתה לא רב אתה באמת ילד שלא הגיע לפרקו, תתעסק במחקר ולעזוב את עולם ההלכה והתורה וכך תעשה טובה לכל עם ישראל וטוב שתיקח איתך גם את אביך ואת בני לאו הרפורמים

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מיקי זוהר צילום: Miriam Alster/FLASH90

מיקי זוהר: "נקיים את הרוטציה אם כחול לבן תעמוד בהסכמים"

קרא עוד