אחת מנקודות השיא בהגדה היא ההבחנה שעושה ההגדה בין ארבעת הבנים-
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"
מקובל להבין את סיפור ארבעת הבנים, כאמירה נקודתית, אישית. הוי אומר- אם בנך רשע, כך אמור לו. אם בנך תם, כך אמור לו.
אמנם, המדרש מחדש דרך שונה בהבנת ההגדה- "כנגד ארבעה בנים דברה תורה...שהרי העולם נברא בארבע מידות של בני אדם: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול" (מדרש שכל טוב שמות פרק יג)
המדרש מחדש, שהעולם עצמו נברא מלכתחילה מארבע זהויות (מידות) של בני אדם. הבנים עליהם מדבר בעל ההגדה אינם בנים מקריים, שמא יש לך חכם, שמא יש לך תם, כי אם מידות שודאי קיימות תמיד, בכל חברה ובכל משפחה.
רוצה המדרש לומר- חברה תקינה, היא חברה בעלת ארבעת הבנים, שכן כך נברא העולם. ואם כולם צדיקים או רשעים- כנראה חסר יסוד חשוב לתקינות החברה המשפחתית.
לכאורה, מספר קשיים קיימים בדברי המדרש: וכי בכל חברה קיים ילד רשע וילד תם? וכי אכן החברה הינה כה דיכוטומית שאפשר לחלקה בחדות לארבע זהויות מרכזיות וסטטיות? וכי אכן עלינו לשאוף שיהיה בינינו אדם רשע לכתחילה?
נראה שהמדרש בא לומר עומק נוסף.
בקריאה ראשונה נבחין שההגדה מספרת לנו על ארבע זהויות של בנים, הנפרדים האחד מן השני. אחד חכם, אחד רשע.
אמנם, אם נשים לב, נבחין כי ארבעת הבנים שאינו יודע לשאול, תם, רשע וחכם, הנם מקבילים לשלבים אשר עוברת החברה הישראלית מאז שיבתה לחיים המדיניים, ועוד יותר מכך, ארבע זהויות אלו אף מקבילות לשלבי ההתפתחות אשר עובר/ת כל אחד ואחת מאיתנו במהלך חייו האישיים. ארבעת הבנים הם ארבעה שלבים התפתחותיים ולא ארבע זהויות יחידות בלבד.
אין ההגדה באה לתת מענה קונקרטי אישי למי שמתקשה בחינוך בנו הפרטי בלבד, אלא היא באה לחדש כי כל אדם, כל משפחה וכל חברה תקינה, חייבת לעבור בתוכה ארבעה שלבי התפתחות:
השלב הראשוני- שאינו יודע לשאול. זהו השלב הגולמי, בו האדם, המשפחה והחברה אינם בעלי מודעות לסובב אותם, ועיקר דאגתם היא לחיזוק הבניין הגופני-החומרי. בשלב הזה, האדם אינו עסוק בשאלת כיוון חייו עדיין, ועלינו לזכור זאת.
השלב השני-תם. זהו השלב בו יוצאים האדם, המשפחה והחברה אל העולם. ה תם זקוק לבניין הנפש, הוא תמים ועדין, ומרכז את כוחו בעיצוב הכלים הנפשיים עבור העתיד. הוא שואל בכלליות רבה מה זאת?.
השלב השלישי-רשע. זהו השלב, בו לראשונה פועל האדם, המשפחה והחברה, על המציאות. הרשע תלוי ועומד בין עולם התם לבין עולם החכם. המפגש של הבוסר האנושי עם המציאות הדתית, גורם לרשע לבוא לידי ביטוי. הרשע המודרני דורש שהכל יהיה לרוחו, הוא דורש סדר גבוה ומובן לשכלו, דבר שלא תמיד ניתן במציאות- מה העבודה הזאת לכם?.
השלב הרביעי- חכם. זהו השלב העליון, בו האדם, המשפחה והחברה מגיעים אל שיווי המשקל הנכון, בו האדם מגלה את נשמתו, ומזהה את הקצב הראוי לניהול החיים. הוא מבין את מורכבות התורה, עדות, חוקים, משפטים. הוא אף מקבל את העובדה שלעיתים הוא חלק מהחוויה- ד אלוקינו, ולעיתים לא- אתכם.
בכל שלב קונה ה בן מעלה חדשה, לבניין האישיות השלימה- הגוף, הנפש, הרוח והנשמה. כל שלב צריך להגיע בכל אחת ואחד מילדינו, ועל ההורה והמחנך להיות ערוך לכך. ובמאקרו, כל שלב אף צריך להופיע גם בחברה הישראלית, כשלב התפתחותי.
לפיכך עלינו להביט לעומקה של החברה הסובבת אותנו בבואנו לקרוא את ההגדה של פסח, ולהלן כמה מבטים נקודתיים-
עלינו להבין את מקומו של מי שאינו יודע לשאול בבית הספר. אל לנו כמחנכים וכהורים לבקש מהתלמיד כבר בשלביו הראשונים, לדעת לאן הוא רוצה להגיע. אל לנו לדרוש ממנו את שאינו יכול לתת. הלחץ הקיים בחלק מבתי הספר כבר בכיתות הנמוכות, בהן התלמיד עדיין לא למד להתבטא, הוא לחץ שלילי. מותר שלא לדעת לשאול. במיוחד בגילאים הנמוכים.
עלינו לטפח את התום בקרב הנוער. נטישת ה אידישקייט לטובת מושג ה מורכבות, הוא דבר שאינו בריא. ודאי בסופו של יום, כולנו שואפים לבניין ילדינו כילדים בעלי ראיה מורכבת ובוגרת. אך עלינו להקפיד שהדגשת המורכבות וה צבי דינים לא יבואו על חשבון התום הנפשי, הילדותיות המחוברת בעומקה אל הקודש של סבא וסבתא.
עלינו להבין את מקומו של הרשע בישראל. מבית המדרש של מרן הרב קוק למדנו כי הרשעות המודרנית נובעת מבוסר רוחני, מנסיון לקפוץ לעולם שלם ללא גבולות, תוך ויתור על ההתקדמות בשלבים. שירו של אביב גפן כדוגמא- בואו נצעד אל החלום, בלי גזע ולאום. הנסיון להגיע אל עבר לא ישא גוי אל גוי חרב, תוך השמטת ה דרך, השמטת הערך הלאומי, זהו שיר של אדם טוב החסר בגרות ואחריות. יש בו את הרוח הנושאת אותו אל היעד (המעורפל והלא מדוייק במקרה זה), אך חסרה בו ההבטה הפנימית- מהי הדרך כדי להגיע אל היעד הנכסף? חסרה בו עמדת הנשמה של החכם, זו המביטה אל עומק המציאות ומבינה את הדרך הראויה. אמנם, הרשע מעודד את העולם האמוני לפתח בעצמו כלים וכן יעדים ברמה גבוהה, כדרישת הרשע. הרשע הוא הקטליזאטור של הקודש (השלב של החכם), ומכאן הערך של השלב הזה בהתפתחות האומה בכלל והנוער הישראלי בפרט. הרשע אינו לגיטימי כלל, אך עלינו לזכור מנין הוא מגיע ומכך מה יביא לתיקונו.
ולבסוף, עלינו להעמיק בשאלה מהי דמות הצדיק והחכם, לאורו אנו שואפים לחנך את ילדינו? בירור זה, מהי מגמת החינוך הציוני-דתי, דומה שראוי ליותר תשומת לב ממה שניתנת לו כיום.
הרב קוק ביאר כי הדור שלנו זקוק לחכמים המסוגלים להתמודד עם עולם הכפירה האידיאולוגי (שלב הרשע בהגדה)- "גבורי כח יודעים, שגלוי כח זה (של הכפירה האידאלוגית) הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אמוץ כחותיה של האומה, האדם והעולם. אלא שבתחלה מתגלה הכח בצורת התהו, ולבסוף ילקח מידי רשעים וינתן בידי צדיקים, גבורים כאריות, שיגלו את אמתת התקון והבנין" (זרעונים)
בקוראנו את ההגדה, הבה נעמיק בשאלות היסוד- מהו היעד, ומהי הדרך, בה נרצה שיעברו ילדינו? כיצד נעביר אותם בכל שלבי ההתפתחות של ארבעת הבנים?
המאמר מתפרסם בעלון השבת של צהר
הרב ברוך אפרתי הוא רב קהילת זית רענן, שכונת הזית, אפרת