יום העצמאות אולי מורכב בעיקר מעשן הזיקוקים והמנגלים, אבל זהו גם זמן שראוי לערוך בו קצת חשבון נפש לגבי העבר, העתיד וההווה.
לכבוד יום הולדתה השישים של מדינת ישראל, יצאנו לשאול את חברי הכנסת של הציבור הדתי לאומי, מהו הרגע המשמעותי ביותר בתולדות המדינה, רגע אליו הם היו שותפים.
ח"כ זבולון אורלב, יו"ר המפד"ל
יש הרואים, בצדק, את מלחמת יום הכיפורים כאירוע מכונן באשר להבטחת קיומה וביטחונה של מדינת ישראל. ידועה אמרתו של משה דיין, שר הביטחון דאז: "הבית השלישי בסכנה".
ימים אחדים לפני ראש השנה תשל"ד נקראתי לשירות מילואים רגיל, יחד עם חברי לגדוד חי"ר 68 בחטיבת ירושלים, כדי לאייש את המעוזים לאורך תעלת סואץ. אף שעד יום כיפור התנהלנו בשגרה, שאלנו את הפיקוד הבכיר האם הם בטוחים שהגידול המדהים בהיקף הכוחות המצריים מולנו הוא רק בגלל קיומו של תרגיל צבאי. נענינו שצה"ל בטוח שאין מדובר אלא בתרגיל, ובכל מקרה פירטו בפנינו את ההיערכות במקרה של מתקפה מצרית. נרגענו.
כל ההסברים קרסו ביום כיפור בצהריים, כשקיבלנו את הפקודה שובך יונים שפירושה: מלחמה. זמן קצר לאחר מכן חלפו מטוסי קרב מעל המעוז שלנו - כתובה, ומיד לאחריה החל הקרב - הפגזות, ירי טנקים, ניסיונות צליחה והקמת גשר. במשך 26 שעות בלמנו את המצרים. התפנינו לפי פקודה עם שני הרוגים ושבעה פצועים.
חשנו שכל גורל המדינה מונח על כתפינו. זהו הרגע הגורלי בעיני, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.
** ח"כ אורלב הוא בעל עיטור המופת ממלחמת יום הכיפורים
ח"כ אורי אריאל, האיחוד הלאומי - מפד"ל
אני זוכר את יום העצמאות תשמ"ג. למרות תחילת האביב ירד גשם סוחף על פסגת הר גריזים בלב השומרון. טיפסתי יחד עם עוד אלפי אזרחים אחרים, רטובים ומאושרים, להקים ישוב חדש: הר ברכה.
כמזכ"ל "אמנה", תנועת ההתיישבות של גוש אמונים, הייתה לי את הזכות ליזום את הקמת הישוב, בלב נחלת שבט מנשה, צופה על העיר העברית הראשונה: שכם. זו זכות שרבים-רבים בעם היהודי היו מוכנים לתת הכול כדי ליטון בה חלק, ובחסדי ה זכיתי אני - להיות שותף בפועל ממש, בשיבת העם היהודי אל נחלתו.
הקמת הישוב לוותה בקשיים רבים, כמו תמיד מאז שיבתנו למחוזות אלו. אויבים מבית ומחוץ, משטינים ומקטרגים. כמו ששכם הייתה מעוז צרי יהודה בזמן שיבת ציון והקמת הבית השני, כך היא מנסה עדיין להצר את רגלי היהודים אל נחלתם בימי הבית השלישי. כמאז, גם עתה, גם יהודים תועים ומתעים, נוטלים חלק בהצרת רגליים זו.
אבל שיבת העם היהודי לארצו, התגשמות הבטחות הנביאים, התגדלות התורה והחסד בארץ, היא מהלך היסטורי דטרמיניסטי. אפשר להפריע, ניתן לעכב, אי אפשר לעצור. כמו מים זכים מפכים ימצא המעיין הזה תמיד דרך לפרוץ - ויצליח.
אשרינו - שזכינו.
ח"כ צבי הנדל, האיחוד הלאומי - מפד"ל
בעיני הרגע המשמעותי בתולדות המדינה הוא למעשה רגע שנמשך כמעט שבוע - מלחמת ששת הימים.
מלחמת ששת הימים מסמלת בעיני מנהיגות של מדינה מתוקנת, גבורה של אוכלוסיה אזרחית, וזקיפות קומה של עם שהמדינה שלו היא רק בת 19 שנה. כל מי שאיננו ציניקן יכול לראות בצורה בהירה את הנס הגלוי שעשה לנו בורא עולם, שהביא אותנו תוך שישה ימים לניצחון הגדול בו זכינו ולחזרה לחבלי המולדת.
אני מדבר על הרוח גדולה שהיתה בעם כי צריך להבין שבאותם ימים של ערב מלחמת ששת הימים, כל העם היה בחזית, וגם הזקנים והזקנות והילדים נרתמו בהיענות גדולה בעורף להחליף את המגויסים במשימות כמו בחלוקת דואר, חפירת שוחות לגני ילדים ולזקנים, וכל צורך התנדבותי שהיו זקוקים לו.
אני הייתי אז תלמיד תיכון בת"א, ועמדתי כתלמיד בראש מערך של מתנדבים, שגייס את כל תלמידי התיכון בת"א, כדי לצאת לפעילות התנדבותית רבה בכל מה שהיה צריך.
לצערי, היום בהיעדר אותה זקיפות קומה לאומית ובהיעדר אותה רוח גדולה, אפילו ב-600 יום אנחנו לא מצליחים להתגבר על אויבים הרבה יותר קטנים, בדמות ארגוני הטרור.
מאותה תקופה אנחנו יכולים ללמוד מוסר השכל גדול - שיש צורך ברוח גדולה של העם. שרק מנהיגות שיש בה יושר ציוני-לאומי טהור, רק היא יכולה להנהיג רוח כזאת ולהגיע להישגים. שחולשה והתרפסות רק מצמיאה ומעוררת את אויבינו, איננה מביאה שלום, אלא מקרבת את המלחמה.
הרב יצחק לוי, איחוד לאומי - מפד"ל
ישנם שלושה רגעים בחיי שאני רואה כחלק משמעותי מתולדות המדינה. הרגע הראשון הוא הרגע בו ירדנו, אני ומשפחתי, מהאוניה שהביאה אותנו ממרוקו לנמל חיפה. הייתי ילד בן עשר, וזו היתה בשבילי חוויה אישית עצומה, וכל אותה עליה עצומה בשנות החמישים, עליה בה הגיעו למעלה ממיליון יהודית בתוך עשור, היתה משמעותית ביותר למדינה הצעירה.
המאורע השני הוא הביקור הראשון שלי בכותל. הייתי באותה תקופה מגויס במסגרת ההסדר של כרם ביבנה, אבל לא שירתתי בגזרת הכותל אלא במקום אחר. כמה ימים אחרי שבועות קיבלנו חופשה, וניצלתי אותה לביקור בכותל.
המעמד היה מדהים, כשרחבת הכותל מלאה באנשים. זו היתה חוויה גדולה מאוד, ואני חושב שמלחמת ששת הימים ושחרור הכותל הם פרק מכונן בהוויה הישראלית שלנו, של עצמאותנו.
הנקודה השלישית שנראית לי כמשמעותית היא המאבק שיש לנו עם המחבלים ועם ארגוני הטרור, מאבק שאף נגע בי אישית כשאיבדתי את בתי הגדולה בפיגוע בירושלים.
הפיגוע הזה, כמו כל שאר הפיגועים מסמל 60 שנה של מאבק עם מחבלים ואויבים שלא השלימו עם ישיבתנו כאן בארץ ישראל, ובמידה מסוימת מסמל גם את המשך המאבק שצפוי לנו, מאבק שלמרבה הצער עדיין לא הסתיים.
שלושת הדברים האלה יחד אולי מעידים על כל ההוויה הערכית של ישראל - העלייה לארץ, שחרור הכותל והמאבק על נפשנו.