טיהור המקדש – מה באמת התרחש שם?

אנו נמצאים בחורף של שנת 164 לפני ספירת הנוצרים. יהודה המקבי וצבאו, לאחר שלוש שנים של קרבות קשים, עוnדים בפתח ירושלים לאחר שהכו את אויביהם. יהודה וצבאו נכנסים לאזור המקדש רק כדי לגלות את המקדש שומם ומחולל.

את המשך הסיפור כולנו פחות או יותר מכירים: יהודה נכנס לבית המקדש, מטהר אותו, מוצא פך אחד של שמן שמחזיק מעמד שמונה ימים וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. אולם, נראה שאם נסקור את המקורות בהם מתואר טיהור המקדש נוכל למצוא עניינים שונים אשר נראה לי שאינם מודגשים בחג החנוכה הפרטי שלנו, או שלפחות לא היו מודגשים בחג החנוכה שלי. בעיון זה ברצוני לחלוף על שלושה תיאורים שונים של טיהור המקדש, ולראות מה כל תיאור מלמד אותנו ביחס לאופיו של חנוכה.

1. שבת כא: 'מאי חנוכה'

"מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

על פי תיאורה של הגמרא מוקד חג החנוכה הוא נס פך השמן. הגמרא מספרת שכשגברו בית חשמונאי על היונים וחזרו למקדש לא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה בו להדליק רק יום אחד, נעשה בו נס, והדליקו מן הפך היחיד שמונה ימים. נראה שהגמרא אומרת שלזכר הנס הזה חוגגים אנו את חג החנוכה.[1]

על פי דברים אלו כשאנו מדליקים נרות החנוכה, קוראים את ההלל, או סתם חושבים על אופיו של חג החנוכה הדבר המרכזי שצריך להעסיק אותנו הוא נס פך השמן – על כל המשתמע ממנו.

2. מקבים א': 'ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה'

למי שלא זוכר את השיעור שעבר, מצויים בידנו שני ספרים אשר נכתבו בתקופת החשמונאים, מקבים א' ומקבים ב'. בשני הספרים האלו גם כן מתואר טיהור המקדש וחנוכתו, כשהדגש בספרים אלו קצת שונה מן הגמרא הידועה במסכת שבת.

במקבים א', פרק ד' פסוקים 36 – 61[2] מתוארת טהרת המקדש וחנוכתו. על פי מקבים א' מגיעים כל המחנה אל הר ציון ורואים את המקדש שומם ומחולל. יהודה בוחר כוהנים תמימים וחפצים בתורה והם מטהרים את המקדש. את מזבח העולה הישן, אשר עליו הוקרבו קורבנות לעבודה זרה, מנתצים ובמקומו נבנה מזבח חדש. המקדש כולו עובר שיפוץ וכלי הקודש – המנורה, מזבח הקטורת והשולחן – גם הם נעשים מחדש. המקדש מוכן לעבודה ו:

"וישכימו בבוקר החמישה ועשרים בחודש התשיעי, הוא חודש כסלו... ויעלו קורבן כחוק על גבי מזבח העולה החדש אשר עשו. בזמן וביום אשר בו חיללו אותו הגויים, ביום ההוא נחנך בשירים ובקתרוסים, בכינורות ובמצלתים... ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה, ויעלו עולות בשמחה ויזבחו זבחים שלמים ותודה".

(מקבים א', פרק ד' פס' 52 – 56)

לפי המתואר בספר מקבים א' מוקד חג החנוכה הוא מזבח העולה עליו מקריבים את הקורבנות. כך גם יש להבין את שם החג: 'חנוכה' כקיצור ל'חנוכת המזבח'.[3] כך גם מובן מדוע נמשך החג שמונה ימים – החג נמשך שמונה ימים כנגד שמונת ימי חנוכת המזבח. על פי דברים אלו נמצא כי הרעיון המרכזי של חנוכה הוא חנוכת המקדש בכלל וחנוכת מזבח העולה בפרט.

3. מקבים ב' – 'ימי חג הסוכות של חודש כסלו'

במקבים ב' מופיע תיאור המקדש בפרק י' פס' א – ח. גם בספר זה הדגש מושם על טיהור המקדש, ובעיקר על מזבח העולה. מקבים ב' מספר שלאחר שטיהרו את המקדש עשו מזבח אחר, הבעירו אש והעלו קורבנות. בנוסף, עשו קטורת, נרות ומערכת כיכרות הלחם. אולם, במקבים ב' נוספה נקודה אשר אינה מופיעה במקורות אחרים – חג הסוכות.

בשלושה מקומות בספר מקבים ב' מוזכר שחנוכה מקביל לחג הסוכות. בפרק המתאר את טיהור המקדש נכתב:

"ובשמחה הם חגגו שמונה ימים באורח של חג הסוכות, בזכרם שלפני זמן קצר הם עשו את חג הסוכות כשהם רועים במערות כחיות. לכן, בהחזיקם מטות וענפים רעננים וגם כפות תמרים, הם העלו מזמורים למי שהצליח את דרכם לטיהור מקומו".

(מקבים ב' פרק י' פס' ו – ז)

למעשה, מה שנאמר בפסוקים אלו הוא שהחנוכה הראשון היה מעין השלמה לחג הסוכות, ונהגו בו מנהגי סוכות כארבעת המינים. על פי ההשוואה לסוכות מובן גם אורכו של חנוכה: סוכות נחגג שמונה ימים, וכך גם חנוכה.

שני המקומות האחרים בו נזכרת הקבלה בין חנוכה לסוכות נמצאים בתחילת הספר, באיגרות אשר נשלחו למצרים זמן מה לאחר ניצחון המקבים על מנת להסביר להם את משמעות חג הסוכות.[4]

כיצד יש להבין את הקבלת חנוכה לסוכות? אם נעיין במלכים א', ח' פס' סה – סו נמצא שחנוכת המקדש בזמן שלמה התקיימה גם כן בזמנו של חג הסוכות, וכך גם בזמן שיבת ציון מוקם המזבח בחג הסוכות (עזרא ג', ד). אם כן מצאנו כי ראוי לקיים חג חנוכת מקדש ומזבח בחג בסוכות.

נסכם

מצאנו שני מוקדים לחנוכה, כשמוקד אחד מתפצל לשני ראשים: במסכת שבת הדגש מושם על נס פך השמן, במקבים א' מודגשת חנוכת המזבח ובמקבים ב', בנוסף להדגשת חנוכת המזבח, מודגשת גם ההקבלה בין חנוכה לסוכות.

עד כאן ביצענו את עבודת הסידור והארגון, והצגנו את הנתונים הבסיסיים. אולם, העבודה החשובה והמרכזית – מה כל זה אומר לי – עדיין נשארה, ובעניין זה מוטל על כל אחד ואחת, על בסיס הנתונים העולים מן המקורות, למצוא את ה'נקודת חיבור' שלו לחנוכה.

חנוכה שמח!