רבותיי ההיסטוריה חוזרת. כמו אז גם היום ניצב בפני עם ישראל אתגר רוחני לאומי חשוב והרה גורל. כמו אז גם היום המציאות מורכבת ומאיימת. כמו אז גם היום ניתוח מצבנו במשקפיים ריאליות מגביר את הרצון להרים ידיים ולשקוע בייאוש גדול. אבל, כמו אז, כאשר יהודה המכבי במצב חסר סיכוי לחלוטין שאב כוחות מאמונתו בצדקת דרכו, הוביל, התמודד בגבורה ובעזרת ה לבסוף ניצח. כמו אז, נתפלל ש... גם היום.
"זהו נגמר!" הכריזה השבוע בהחלטיות חברתי הטובה. "מה נגמר?" שאלתי מנסה להבין. והיא ממשיכה בשלה "נגמר. נגמר. אין יותר מה לעשות". "מה קרה?" התחלתי לדאוג."לא שמעת?" נזפה בי חברתי, " ראש הממשלה הכריז קבל עם ועדה שהוא מחזיר את הגולן, מוכן לחלק את ירושלים, להשיב פליטים פלשתינאים ו...". "אז הוא אמר, לא הכל אבוד" ניסיתי להרגיעה. "לא אבוד? תראי איך המדינה שלנו נראית. איזו מציאות מייאשת. מערכת החינוך קורסת, פרשיות שחיתות בלי סוף, העולם התחתון מתחזק...פשוט נורא".
"גם יהודה המכבי התמודד עם מציאות מייאשת וחסרת סיכוי יותר משלנו ולא נכנע לה". "יהודה המכבי?"שאלה מופתעת חברתי. "כן ,יהודה המכבי".
יהודה המכבי, בנו השלישי של מתתיהו, חי במציאות מורכבת ובלתי אפשרית. המצב מבחינת עם ישראל היה מייאש, בלשון המעטה. המעצמה החזקה בעולם באותה העת שלחה חיילות רבים ויצאה בכל עוצמתה כנגד העם הקטן והחלש. יהודי הארץ היו מוקפים באלפים רבים של חיילים יוונים נחושים, מלאי רוח קרב, מאומנים היטב ובעלי טכנולוגיה צבאית מפותחת. המוני פילי קרב, פרשים וחיילים אגפו מכל עבר. בחישוב קר ורציונאלי היה על יהודה המכבי להבין שמדובר במאבק חסר סיכוי. הוא היה צריך לעכל את מעמדו הנחות להרים ידיים ולהשלים עם המציאות. יותר מכך, גם בתוך העם היהודי גברו הקולות שבחנו את המצב הקודר נכוחה וקראו להיכנע לדרישות האויב היווני. אותם יהודים ריאלים פעלו על פי הגיון אנושי והבינו שכל נסיון למרוד באימפריה היוונית נידון מלכתחילה לכישלון חרוץ. קולם השקול והמחושב נשמע למרחוק "יש להשלים עם המציאות".
אפילו בתוך צבאו הקטן של יהודה המכבי, נשמעו צלילי פחד ומורא. בקרב מול גוריגאס,לדוגמא, המתואר בספר חשמונאים א יהודה המכבי עומד נפעם מול עוצמת האויב. הנה הוא עומד בעמק, עם צבא קטן של שלושת אלפים חיילים אשר "מגן וחרב לא היה להם" מול מחנה אויב גדול ומאומן. "וייקח גורגיאס חמשת אלפים איש ואלף פרשים בחור, ויסע המחנה בלילה להתנפל על מחנה היהודים ולהכותם פתאום" . כוחו של צבא האויב כפול מצבאו הדל והחלש של יהודה. חייליו מתבוננים קדימה לעבר מחנה האויב היווני ובליבם מתגבר החשש. " ויראו את מחנה הגויים החזק מבוצר, ופרשים סובבים אותו, והם מלומדי מלחמה". המציאות קשה ומאיימת. ההיגיון הפשוט , חושבים חייליו של יהודה, הוא לקום ולנוס על נפשנו. הם רבים, הם חזקים לא נוכל להם.
אך יהודה המכבי החליט לפעול, להילחם בגבורה גם ללא נשק ובלי שום סיכוי לנצח. הוא לא נבהל מהתחזית הקודרת ולא חש ברפיון מהסיכוי הנמוך לניצחון אלא פעל במלוא כוחו מתוקף אמונתו בבורא העולם.
"ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו: אל תיראו מהמונם ומעברתם אל תפחדו. זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה וחילו. ועתה נקרא לשמים: אם יחפוץ בנו - יזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום, וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל".
זה נכון, אומר יהודה המכבי לחייליו,בהתבוננות אנושית המצב לא פשוט. מדובר באיום נורא. טבעת החנק נכרכת סביב צווארנו. הצבא היווני חזק מאיתנו, גדול מאיתנו עם אמצעי תחמושת חדישים. אבל אל נשכח מאין אנו באים ובשם מי אנו נלחמים. גם בעבר היו עם ישראל במצבים בלתי אפשריים ובעזרת ה יכול יכלו. אבות אבותינו במצרים היו בני בנים של עבדים. נפשם הייתה כנועה ומושפלת ונדרשו מהם תעצומות נפש רבים לקום לאור יום ולהתחיל ללכת אל הלא נודע. צבאות פרעה רודפים אחריהם והם דבקים באמונתם וממשיכים קדימה. ללא אמונתם לא היו בני ישראל יוצאים ממצרים. שימו לב לאמת הפנימית שלנו, מזכיר יהודה המכבי לחייליו, לאמונה ממנה אנו שואבים את כוחנו. אנו נלחם בכל כוחנו והקדוש ברוך הוא יעשה הטוב בעיניו, מסכם יהודה המכבי.
"ויתגברו ויאגפו את הגויים. וינוסו אל העמק, וכל האחרונים כולם נפלו בחרב. וירדפו אחריהם עד גזר ועד ערבות יהודה, ואשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש. ובשובם שרו והיללו לשמים כי טוב כי לעולם חסדו. ותהי תשועה גדולה לישראל ביום ההוא".
ימי החנוכה מציינים את ההיפך מתפיסת העולם הרציונאלית אשר מעלה על נס את ההיגיון והריאליה. יהודה המכבי מלמדנו את ניצחון האמונה התמימה גם כאשר בעיני בני האדם המצב מתפרש כבלתי סביר ובלתי אפשרי. אילו ההיסטוריה היהודית הייתה נקבעת על ידי שיקולים ריאליים ורציונאליים ייתכן שבני ישראל לא היו יוצאים כלל ממצרים וחלילה, מדינת ישראל לא הייתה קמה.
המצב, קשה ככל שיהיה... אסור להביאנו לידי ייאוש ורפיון ידיים. נשקיע במסירות בעשייה, ביצירה ובבניה, נתפלל, נקווה לעזרתו של ה וישועה קרובה לבוא.
חנוכה שמח!
*ספר חשמונאים א נחשב לחיבור ההיסטוריוגרפי החשוב והאיכותי ביותר שבין ההיסטוריוגרפיה המקראית לכתבי יוסף בן מתתיהו. הספר נחשב כ"ספר חיצוני" אך הוא מוכר כאמיתי מבחינה היסטורית, ומשמש מקור חשוב להכרת התקופה.