חז"ל לימדונו שכשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה,כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.השאלה הגדולה על דברי חז"ל אלו היא מדוע אב ואדר הן תמונות הפוכות?מהו המכנה המשותף בין חודשים אלו שעל בסיסו ניתן ליצור את התמונות ההפוכות (שהרי ללא בסיס משותף אין יכולת להשוות או לנגד בין שני דברים).
על מנת להסביר את דברי חז"ל אקדים הקדמה קצרה: שאלת הזמן בה אדם בוחן אירוע מסויים ומנסה להגדיר מה יחסו אל אותו האירוע היא קריטית לתשובה שאותו אדם יתן.כשקורה לאדם אסון גדול ברגע האסון הוא מגיב בעצב גדול,בכעס ובחרדה, אך לאחר זמן ישנו סיכוי סביר שהוא יסתכל על האסון במבט מפוייס יותר.כן הדבר גם בכיוון ההפוך: כשקורה נס גדול לאדם הוא שמח מאוד ומאושר,אך סביר שלאחר זמן הנס יכנס לפרופורציה ולהסתכלות יותר ריאלית ומחושבת.
כעת נחזור לדברי חז"ל: כשאדם עומד בחודש אדר הוא עסוק בלשמוח ולהודות לקב"ה על הנס הגדול של הצלת עם ישראל מכליה ואבדון.אבל בהסתכלות מפוכחת ומרוחקת האדם מבין שעוד נס כזה ואבדנו,נס שמתרחש תוך כדי הפיכתה של אסתר לקרקע עולם,נס שמתרחש על רקע חורבנה של ארץ ישראל הוא נס עצוב.נס שמתמודד עם סכנת כלייה מבהיר בעיקר את השפל בו היה העם קודם.אם מחפשים את ההבדל בין נס של חורבן לנס של גאולה מספיק להשוות בין חנוכה ופורים ולהבין את ההבדל.הביטוי ההלכתי להבדל זה הוא אי אמירת הלל בפורים כיוון שעדיין עבדי אחשוורוש אנחנו,לעומת חנוכה שאומרים הלל וחוגגים את חזרתה של מלכות ישראל יתר על מאתיים שנה.
כשאדם עומד בחודש אב מול החורבן בעיניים פקוחות,הוא מגלה אט אט שהשיכרון בפורים הסתיר ממנו את החורבן שעומד ברקע הנס,הסתיר ממנו את החרפה שעם ישראל היה בה באותו הדור.הוא מגלה שבאדר דרך ההתמודדות עם החורבן הייתה התכחשות והיאחזות בנס מפוקפק,בעוד באב הוא מתמודד עם החורבן בעיניים פקוחות ובבכי.
חודש ניסן מסמל,כידוע,את חודש הגאולה האלקי של עם ישראל ממצרים.גאולה זו בידי שמיים היא,לעומת חודש אלול ולאחריו תשרי שהם חודשי התשובה והרחמים שכולם בידי האדם הם.התמודדות עם משבר נוסח חודש אדר,דרך הכחשה והתעלמות מהמשבר מובילה לגאולה אלקית,שהרי האדם לא מרגיש צורך לפעול והוא עסוק באכילה מסעודתו של אותו רשע.לעומת זאת התמודדות עם משבר תוך עצב ובכי וללא נסיון להכחיש מוביל לתשובה ולבקשת רחמים.
הנס של אדר ראוי הוא לשמחה באדר,אך באב קוראים לנו חז"ל לבחון את הנס במשקפיים גדולות ורחבות יותר,משקפי הגלות והגאולה.במשקפיים אלו אדר והנס שהתרחש בו נראים פתאום באור פחות חיובי ואפילו קצת קודר.
כולנו בני אדם וככאלו אנחנו נוטים לבחון את האירועים בעת התהוותם ולגבש לאור זאת את דעתינו עליהם.מדברי חז"ל השמים את אב ואדר על אותו בסיס משותף אנחנו למדים שיש צורך לעיתים להתרחק מהאירוע ואז גם הפרשנות לגביו משתנה.בחודש אב הקרב לפתחנו קרואים אנו לבחון את השנים שחלפו להם ולשים לב האם יש לנו יכולת מעין נבואית לשים לב ולהסתכל אחרת על אירועים שאירעו בהם.רק בחינה מפוכחת של אירועים יכולה להביא לתשובה ולרחמים,חודש אב מהווה הכנה הכרחית לאלול ותשרי.