עד לראש השנה נעסוק מדי יום בכמה הלכות הנוגעות לשמיטה, בתקווה לסדר עצמנו בראש את עיקרי הדברים הנוגעים לשנת השבע הקרבה ובאה. נתחיל בשמיטה החקלאית ולאחר מכן נעבור לשמיטה הצרכנית.
בשמיטה אסורות המלאכות הבאות: זריעה, קצירה, זמירה, בצירה, חרישה, נטיעה, עידור, השקייה, זיבול, ריסוס, מריחת חומר על העץ להבריח מזיקים, כיסוי צמחים מפני קור וחום ורוח, גיזום, ניכוש, הסרת אבנים ופסולת מהצמח, והסרת אבק מהעלים. כמו כן אסרו ליישר קרקע, למלא עפר או לפזרו במקום המיועד לזריעה, ולעשות בורות או חורים לצורך זריעה.
אמנם, כדי להציל צמחים ממיתה או נזק מותר לעשות את כל המלאכות הנ"ל מלבד אלו שאסורות מדאורייתא, שהן: זריעה, קצירה, זמירה, בצירה, חרישה ונטיעה (לגבי חרישה ישנו ספק מסוים, אך הלכה למעשה מתייחסים אל החרישה כמלאכה דאורייתא). זה מה שנקרא בלשון הגמרא "אוקמי" - להקים את העץ, ולא "לאברויי" - להברות ולשפר אותו. רק מלאכות שמונעות נזק הם בכלל "לאוקמי".
מהו שיעור הנזק המתיר את המלאכה? הצלה ממיתה של הצמח או העץ, וכן מניעת קלקול בלתי-הפיך (או כזה שהפיך רק על ידי הוצאה גדולה מאוד של כסף). מותר גם לעשות מלאכות דרבנן על מנת למנוע קלקול של פירות שביעית, בין מבחינת הכמות ובין מבחינת האיכות. כל זה מותר רק בנזק המצוי אצל הרבים, ולא במאורע שפגע באורח נדיר ביחיד.