פתיחה
נפוץ ומקובל הוא הביטוי "אפילו בשעה שחרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים". בד"כ המשפט נאמר במצבים קשים ולכאורה חסרי-תקווה, מעין קריאת "אל-יאוש!" לאדם הניצב בפני הצרות המאיימות עליו. אולם פעמים שהייאוש איננו ייאוש מפני גודל הצרה, אלא ייאוש מזן אחר. האדם מתייאש מגודל חטאיו, מחולשת עוצמת תשובתו. אם כה רבים הם עוונותיי, אומר לעצמו האדם, וכה לא-אמיתית היא תשובתי, מדוע שימחל לי הקב"ה? וכי אני זכאי לזה? וכך שוקע לו האדם בייאוש, איננו מאמין בכך שהקב"ה יקבל את תשובתו החלקית, ונותר במצבו הנוכחי הרע.
המדרש
בפסיקתא דרב כהנא[1] ("שובה", אות י"א, בתרגום מילים ארמיות בודדות ובדילוגים) מובא מדרש, דרכו ניתן להפריך את התחושות שהועלו לעיל. המדרש מעט ארוך, ואעפ"כ כדאי לקרוא את כולו:
"אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים, אם עושין אנו תשובה, מקבלינו אתה?!
אמר להם:
תשובתו של קין קיבלתי, ותשובתכם איני מקבל?!
שנגזרה עליו (על קין) גזירה קשה, "כי תעבוד את האדמה לא תסף תת כחה לך", וכיוון שעשה תשובה נמנעה ממנו חצי גזירה. ומנין שעשה תשובה, "ויאמר קין אל ה גדול עווני מנשוא". ומניין שנמנעה ממנו חצי גזירה, "ויצא קין מלפני ה וישב בארץ נוד", בארץ נע ונד לא כתוב כאן, אלא בארץ נוד. מהו "ויצא"... יצא כמפייס וכמרמה בבוראו. ותשובתכם איני מקבל?!
תשובתו של אחאב קיבלתי, ותשובתכם איני מקבל?!
שנגזרה עליו גזירה קשה- "ילוקו הכלבים את דמך... ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק". וכמה נתענה? אם היה רגיל לאכול בשלש שעות, אוכל בשש. ואם היה רגיל לאכול בשש, אוכל בתשע. "ויהי דבר ה אל אליהו התשבי לאמר, הראית כי נכנע אחאב מלפני, יען כי נכנע מפני - לא אביא הרעה בימיו...". ותשובתכם איני מקבל?!
תשובתן של אנשי ענתות קיבלתי, ותשובתכם איני מקבל?!
שנגזרה עליהם גזירה קשה... "כה אמר ה על אנשי ענתות... שארית לא תהיה להם". וכיוון שעשו תשובה זכו להתייחס (כלומר שיולידו צאצאים, שיהיו מיוחסים להם), "אנשי ענתות מאה עשרים ושמונה", ותשובתכם איני מקבל?!
תשובתן של אנשי נינוה קיבלתי, ותשובתכם איני מקבל?!
שנגזרה עליהם גזירה קשה... (סיפור ספר יונה). אמר ריש לקיש, תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה... מה עשו, העמידו העגלים מבפנים ואמותיהם מבחוץ, והיו אלו גועים מבפנים ואימותיהן מבחוץ, ואמרו (לקב"ה)- אם אין אתה מרחם עלינו, אנו לא נרחם על העגלים. אמר ר יוחנן, מה שהיה בכף ידיהם (הגזל ששמרו על גופם), החזירו, ומה שהיה בשידה תיבה ומגדל (הגזל ששמרו בבתיהם) לא החזירו. ותשובתכם איני מקבל?!
תשובתו של מנשה קיבלתי, ותשובתכם איני מקבל?!
שנגזרה עליו גזירה קשה, שכתוב "וידבר ה אל מנשה ואל עמו, ולא הקשיבו. ויבֵא ה עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את מנשה...ויאסרוהו בנחשתים...". אמר ר לוי בר חיתה, עשה (מלך אשור) לו (למנשה) כמין דוּד של נחושת, ועשה אותה נקבים נקבים, ונתנוֹ לתוכה, והתחיל מסיק תחתיו. וכיוון שראה צרתו צרה (שהוא נתון בצרה משמעותית)- לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה, צֶלם פלוני הצל אותי. וכיוון שלא הועיל כלום אמר, זכור אני שהיה אבא מקריא לי את הפסוק "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה אלהיך ושמעת בקולו...", הרי אני קורא אותו, אם יענה אותי- הרי יפה. ואם לאו- הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות של רקיע, שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה. והיו אומרים לפני הקב"ה, ריבון העולמים, אדם שהעמיד צלם בהיכל, יש לו תשובה?! אמר להם הקב"ה, אם איני מקבלו בתשובה, הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב"ה?...שמע את תחינתו... באותה שעה אמר מנשה, יש דין ויש דיין. ותשובתכם איני מקבל?!
תשובתו של יכניה קיבלתי, ותשובתכם איני מקבל?!
שנגזרה עליו גזירה קשה, שנאמר "נבזה, נפוץ, האיש הזה, יכניהו". אמר ר מאיר, נשבע הקב"ה שאינו מעמיד מיכניה מלך יהודה מלך (נוסף). ר אחא בר אבון...(אמר) גדולה תשובה, שביטלה את השבועה, וביטלה את הגזירה..."
שש תשובות "מגומגמות" שנתקבלו
המשותף לכל הדמויות שהוזכרו במדרש, הוא המסלול הכללי שעברו: כולם חטאו חטא משמעותי, עשו תשובה מגומגמת וחלקית, ואעפ"כ הקב"ה קיבל את תשובתם. אך ניתן גם לאפיין את ההבדלים ביניהם, הבדלים היוצרים שש דוגמאות של תשובות חלקיות בעקבות חטאים משמעותיים:
קין - חטאו של קין הוא החטא הקדמון, האולטימטיבי - רצח אחיו. מעבר לחומרת הרצח עצמו, חטאו של קין בולט גם בהיותו ראשון- ראשון לחטאי בן אדם לחבירו, ראשון לרציחות. ואם לא די בגודל חטאו, ע"פ המדרש גם תשובתו אינה תשובה של ממש. אמנם אמר קין "גדול עווני מנשוא", אך לא ממש התכוון לדבריו, ובלשון המדרש - "יצא כמפייס וכמרמה בבוראו". אעפ"כ, חרף כל זה, הקב"ה מקבל את תשובתו.
אחאב - חטאיו של אחאב נתייחדו בכך שאינם רק חטאים אישיים. מרכיב מרכזי מעוונותיו הוא היותו מחטיא הרבים - מתוקף היותו מלך המוגדר בתנ"ך כמי שאינו עושה את רצון ה, והוליך את העם אחריו. נוסף על כך, המדרש מתייחס לתשובתו של אחאב בזלזול - הוא לא באמת התענה, הוא רק דחה את ארוחת הבוקר לצהרים, ואת ארוחת הצהרים לאחה"צ. עינוי אמיתי אין כאן, בסה"כ אי-נוחות קטנה, ואעפ"כ הקב"ה מקבל את תשובתו.
אנשי ענתות - חטאם של אנשי ענתות מתואר בפסוקים בירמיהו (יא,כ"א), יחד עם עונשם: "לכן כה אמר ה על אנשי-ענתות המבקשים את נפשך, לאמר לא תינבא בשם ה, ולא-תמות בידנו; לכן כה אמר ה צבאות, הנני פוקד עליהם - הבחורים ימותו בחרב, ובנותיהם ימותו ברעב; ושארית לא תהיה להם, כי אביא רעה אל אנשי ענתות, שנת פקודתם". אנשי ענתות רצו למנוע מירמיהו להינבא, ואף היו מוכנים להורגו בכדי להשיג את מטרתם זו. מוכנות לרצח נביא ה! עונשם אמור היה להיות העונש הקולקטיבי הנורא מכולם, השמדה מוחלטת של אנשי העיר, לבל ישאירו אחריהם צאצאים. המדרש לא מתאר אמנם מתי ואיך שבו בתשובה, אך משעשו זאת מחל הקב"ה על עוונם, כך ששנים רבות אח"כ, כמתואר בספר עזרא, עדיין חיים צאצאיהם של אותם אנשי ענתות. הגזירה בוטלה ע"י הקב"ה, בשל תשובתם, וזאת למרות גודל חטאם.
אנשי נינוה - סיפורה של נינוה ידוע ומוכר מספר יונה. גם פה המדרש רואה את תשובתם כתשובה חלקית, שלא לומר שקרית. ועדיין, תשובתם נתקבלה, והעיר לא הושמדה.
מנשה - מנשה ידוע כרשע מבין מלכי יהודה. חזרתו בתשובה, כפי שמתוארת במדרש, היא רפה, מקרית וניסיונית לגמרי. הראיה - המלאכים מתנגדים לקבלת תשובתו, זאת בשל חולשתה של תשובתו. אעפ"כ הקב"ה קיבל את תשובתו.
יכניה - גם הוא, כחמשת קודמיו, חטא חטאים גדולים ומשמעותיים בהיותו מלך יהודה, בספר מלכים לא מוזכרת חזרה בתשובה מצידו. גם פה, חרף הנ"ל, הקב"ה מקבל את תשובתו ומבטל את הגזירה שנגזרה עליו.
סיום
מששת הדוגמאות עלול להיווצר הרושם כאילו המדרש בא להקטין את מעשי התשובה, אך ברור כי זהו רושם מוטעה. מטרת המדרש היא להדגיש בפנינו עד כמה פתוחה הדלת לחזרה בתשובה, אפילו כאשר בעינינו נראים חטאינו גדולים ועצומים, ותשובתנו נראית חסרת-חשיבות. אם את תשובתם של קין, אחאב, אנשי ענתות, אנשי נינוה, מנשה ויכניה, קיבל הקב"ה, וביטל את הגזירה, האם את תשובתנו, לא יקבל?! הדלת פתוחה.
[1] הפסיקתא דרב כהנא היא מדרש אגדה עתיק המסודר לפי סדר הקריאות בתורה וההפטרות. יחד עם בראשית רבה וויקרא רבה, הפסיקתא היא ממדרשי האגדה הקדומים ביותר, מהמאות השלישית-החמישית למניינם.