"את הרב רבינוביץ' הכרתי עוד כשהייתי בשמינית, בסניף בני עקיבא מרכז בירושלים. היינו מתפללים בסניף בכל שבת, והרב הגיע באותה תקופה להיות ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים. בישיבה כנראה עוד לא התארגנו עם דירה, והרב היה גר בשכונת רסקו בירושלים, סמוך לסניף מרכז, והוא הגיע להתפלל עם בני עקיבא, כדי להכיר את העולם של התלמידים שלו, לדעת איפה הם נמצאים.
הדבר הזה הפליא אותי מאוד. אין לזה אח ורע, אין עוד ראש ישיבה שמגיע לסניף בני עקיבא להתפלל עם התלמידים שלו".
הרב נחום רבינוביץ' הובא למנוחות
כך מספר הערב (ד') הרב רמי ברכיהו, רב היישוב טלמון והרב הראשי של משטרת ישראל, תלמידו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, שהלך היום (ד') לעולמו. הרב ברכיהו סיפר בשיחה עם חדשות כיפה על היכרותו עם הרב, וכן על פסיקותיו ודרכו בנושאי הנהגת קהילה ובהלכות הייחודיות שנוגעות למשטרה.
"בפרספקטיבה לאחור, הבנתי שהסיפור הזה מסמל את כל החיבור והקשר שלי באופן אישי עם הרב רבינוביץ'. הוא גילם בשבילי תלמיד חכם בסדר גודל שלא הכרתי, כי מה שלא שאלנו אותו בהלכה או באיזו סוגיה, תמיד היה נראה שהוא למד את הסוגיה באותו בוקר. הוא היה מסוג גדולי התורה שהיה כל כולו מחובר למציאות, למדע, לעולם של עכשיו, למדינה, לאנושיות. וזה חיבור מדהים, כי מצד אחד אפשר להיות גדול בתורה ולשבת במגדל השן, ומצד שני אפשר להיות רב שמחובר למציאות, שהגובה של העולם התורני שלו הוא בגובה המציאות. לחבר את שני הדברים האלו יחד, את הגודל של התורה יחד עם הרצון שלך לדעת איפה אנשים נמצאים, זו תורה גדולה".
הרב רמי ברכיהוצילום: פלאש 90. יונתן זינדל
הרב ברכיהו סיפר על היחס של הרב רבינוביץ' לסוגיות הלכתיות של חיבור לחיי היום-יום: "כל ההתייעצויות שלי איתו כרב קהילה בטלמון, והדחיפה הגדולה שהוא נתן לי כשהקמנו את פרויקט 'מאמינים במשטרה' ואחר כך כשמוניתי רב המשטרה, זו הייתה דחיפה שלו, מתוך הבנה שהתורה חייבת להתחבר למציאות, לכאן ועכשיו, ואם יש סוגיות הלכתיות שלא נגעו בהן כמו משטרה והלכה אז צריך לגעת בהן ולא לפחד.
היה לו אומץ לגעת בסוגיות עכשוויות. הוא לא כתב ספרי שו"ת על כל מיני שאלות שכבר דשו בהן פוסקים אחרים. השאלות שהוא נשאל, שהוא דן בהן וכתב עליהן ספרים, אלו שאלות שבדרך כלל יש בהן רגישויות ציבוריות, יש בהן רגישויות אנושיות, יש בהן חיבור של מדע והלכה, של טכנולוגיה והלכה, מדינה והלכה. והוא לא חשש להתמודד איתן כי הוא האמין שהתורה הזו צריכה להתחבר ל"בני עקיבא", לחיים, לבני אדם, למקום שבו אנשים נמצאים. היום אני מבין כמה הסיפור הזה, על הרב שבא להתפלל בסניף בני עקיבא, היה משמעותי גם בעיצוב שלי כתלמיד שלו, כבן תורה וכרב".
כמו שכתוב במסכת אבות "והעמידו תלמידים הרבה", הוא פשוט העמיד אותנו על הרגליים
"אני זוכר שהיינו מגיעים אליו בישיבה לשאול שאלות בהלכה והוא תמיד היה שואל "מה אתה אומר?". מה זאת אומרת מה אני אומר? הייתי תמיד נבוך מזה, כי הרי באנו לשאול את הרב, הרב צריך להגיד לנו. אבל לא, כמו שכתוב במסכת אבות "והעמידו תלמידים הרבה", הוא פשוט העמיד אותנו על הרגליים, הוא חינך אותנו לחשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, להביע את עצמנו מבלי משוא פנים, להיות מחובר לאמת ולא לחשוש מלומר את האמת. וזה גם קשור לסוגיות בהן הרב עסק, סוגיות ציבוריות רגישות, מבלי שהוא חשש או פחד להביע את דעתו ולומר את דעתו בכל סוגיה שהוא נשאל עליה או דן בה, מהי לדעתו האמת.
אני זוכר שהוא עודד אותנו בישיבה לכתוב מאמרים תורניים והלכתיים. עכשיו, אפשר לעודד, אני יכול לתת גם שיחה לתלמידים שלי כמה זה חשוב לכתוב, אני יכול להביא מישהו שיערוך את המאמרים שלהם, אבל לא, ראש הישיבה, שהיה יהודי מבוגר, עבר בעצמו על המאמרים. בשיעור ד' כתבתי מאמר בהלכות שבת, מאמר די ארוך. הוא עבר על כל המאמר וכתב לי בעיפרון הערות, מצד אחד זה נורא הביך אותי, מה ראש הישיבה מתעסק עם מאמר של תלמיד בשיעור ד'. אבל היה חשוב לו להעביר את המסר שהוא מתייחס ברצינות למאמרים שכתבנו. הוא עבר על זה, העיר את זה והתייחס לזה. הוא התייחס לתלמידים שלו כאילו הם אבות בתי הדין באיזה בית דין חשוב".
על התמודדות עם שאלות עכשוויות, והסתכלות "מחוץ לקופסה", מספר הרב ברכיהו: "התפיסה שלו הייתה שאם יש שאלה האם אתה יכול ליצור קבוצה אליטיסטית שמתקדמת בעולם הרוחני, או לוותר על האליטיזם כדי לחבר את שאר האנשים, אתה צריך לוותר על המקום הגבוה שאתה נמצא בו כדי לחבר את כולם. ביישוב טלמון חשבנו האם כדאי להתחבר לאנטנה מרכזית, שנוכל לשדר דרכה תכניות טלוויזיה תורניות. וההתלבטות הייתה שמצד אחד יש הרבה אנשים ביישוב שאין להם טלוויזיה, והם יקנו טלוויזיה רק בשביל זה. ומצד שני זה ייתן לנו אפשרות לחבר את כל היישוב, בלי יוצא מן הכלל, לתכנים רוחניים וערכיים.
הבאנו את השאלה לפני הרב רבינוביץ', והרב אמר חד משמעית "מה זאת אומרת שיש כאלה שאין להם? אז תהיה להם טלוויזיה, כדי שכולם יוכלו להיות מחוברים לתכנים הללו". זו אמירה מאוד לא פופולרית היום, כי כל אחד דואג לעצמו, לבית הכנסת שלו ולתורה שלו. ופתאום בא ראש ישיבה ואומר - הדאגה לכלל היא ערך בפני עצמו, גם אם זה במחיר התעלות היחידים.
הרב רבינוביץ' לא חשש מהתמודדות, ולא הלך לדפוסים הבנאליים שכולנו מכירים
"כידוע, אין הלכות משטרה. כולם מכירים הלכות צבא, הלכות רפואה, כיבוי אש זה סימנים בשולחן ערוך, אבל בענייני ביטחון הפנים של המדינה אף אחד לא עסק. וכשהתחלנו את הפרוייקט של 'מאמינים במשטרה' הלכתי להמון רבנים, כדי לקבל מהם הכוונה, ולרוב הרבנים הייתה הסתכלות על הלכות פיקוח נפש, מה תואם להן ומה לא. זו הסתכלות שלא עומדות במבחן המציאות, כי המשטרה עוסקת בפלילים, בעבירות של שחיתות ציבורית, בהמון מקרים שהם לא פיקוח נפש, אבל איך אפשר להגיד למשטרה לא לעסוק בהן בשבת? ניתן לשחיתות לחגוג בשבת?
"והרב רבינוביץ' אמר לי שחייבים למצוא מפתח הלכתי, דרכו אפשר להתמודד עם הסוגיות הללו. הוא לא חשש מהתמודדות, ולא הלך לדפוסים הבנאליים שכולנו מכירים. הוא לקח למשל את הסוגיה של עגלה ערופה, שאין לה כמעט היבטים הלכתיים שאנחנו מכירים, וניסה להוציא ממנה עקרונות של אחריות, מה האחריות של חכמי העיר - ובהשלכה אלינו, האחריות של המשטרה או המדינה על שלומם של האזרחים. למדתי ממנו עד כמה צריך לחשוב יצירתי, גם בדברים שנראים לכאורה לא קשורים, אבל אפשר למצוא בהם עקרונות הלכתיים שרלוונטיים לחיים שאנחנו בתוכם. הוא היה מדען, הוא היה מתמטיקאי, הוא עסק בפיזיקה ובמדע, ומכך בכל השאלות של טכנולוגיה והלכה, חשמל והלכה, לא חשש מלעסוק בשאלות הכי מסובכות, כי הוא למד קודם כל איך הדברים פועלים, ויכול היה לעסוק בהיבטים המעשיים שלהם".