(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: (ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם: ... (ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: (ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: (י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: (יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ: (יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב: (פרק מט)
פרשת השבוע פרשת ויחי
מה היתה התכלית של ברכות יעקב לבניו? כותב ר"י אברבנאל:
"ואמנם בכוונת אלה המאמרים והברכות, דעתי נוטה, שיעקב בעת מותו רצה לבאר מאיזה מבניו יצא שבט המלכות והממשלה בזרעו. כי ראה וידע בכוח נבואותיו שיתרבה זרעו מאד, והיה ראוי שימנו עליהם מנהיג או מלך שוטר ומושל. ולפי שלא יפול ביניהם קטטה על מינוי המלך, ראה הזקן בשעת מותו לבאר מאיזה שבט מהם תהיה ההנהגה והמלכות, ובו מלכים ימלוכו. ובעבור זה עשה חיפוש וחקירה בכל אחד מבניו כפי טבעו ותכונתו, מי הוא הראוי למלכות. כי טבע הבנים אשר יוולדו להם ראה שיהיה נוטה לטבע האבות, ויהיה תמיד המורם מהם כיוצא בהם, כי טבע המקור ראוי שיימצא במה שיחצב ממנו. ולכן מפני הבחינה הזאת, זכר בכל אחד מבניו פעם תכונותיהם בעצמם ופעם העתיד לבוא על זרעם, לא לתכלית הברכה ולא לתכלית התוכחה ולא להגיד עתידות ולא לספר מעלתם בארץ, כי אם להודיע אם הם ראויים למלכות ולשררה אם לא".
לדעת ר"י אברבנאל, יעקב מתאר את טבעו ותכונתו של כל אחד מבניו "לא לתכלית הברכה ולא לתכלית התוכחה ולא להגיד עתידות ולא לספר מעלתם בארץ". התכלית היא: "להודיע אם הם ראויים למלכות ולשררה אם לא". יעקב רצה למנוע "קטטה על מינוי המלך" לאחר מותו, ולכן הבהיר לבניו מאיזה שבט
מהם יהיו המלכים. במסגרת הבהרה זו מתאר יעקב כל אחד מבניו "כפי טבעו ותכונתו" מתוך הנחה שטבע הבנים שיוולדו להם יהיה נוטה לטבע אבותיהם.
ר"י אברבנאל מבאר על פי תפיסה זו את כל ברכותיו של יעקב לכל אחד מבניו. נתייחס במסגרת זו בעיקר ליהודה.
לאחר ששלל יעקב את התאמתם של שלושת בניו הגדולים, ראובן שמעון ולוי, למלכות ולהנהגה הוא פנה לברך את בנו הרביעי, יהודה. את חלקה הראשון של ברכת יעקב ליהודה מבאר ר"י אברבנאל כהצגת ארבע סיבות להתאמתו למלוכה. כך הוא כותב:
"אחרי אשר עשה חקירתו לענין המלכות וההנהגה בראובן ושמעון ולוי, זכר בנו הרביעי יהודה. ואמר שבאמת כפי ענייניו ותכונותיו לו נאה האדנות, וראה בבניו לו מלך. וזהו: "יהודה אתה יודוך אחיך". רוצה לומר, הנה ראיתי בך בנִי יהודה ארבע סיבות שמפאתם לך תאות המלוכה על אחיך.
האחת, שיודו במעלתך אחיך. כי הנה עם היות שהאנשים יותר מקנאים במעלת אחיהם משהם מקנאים בזרים ובנכרים, לפי שמפני האחווה ייראה להם שהיה ראוי שיהיו שווים, ושהוא מהעוול שהאחד ימשול על האחר בהיותם אחים, הנה אחֵי יהודה כולם היו נכנעים אליו ומודים בממשלתו, וזהו: "אתה יודוך אחיך", כי לא היו מקנאים בו כמו שהיו מקנאים ביוסף".
פרשת השבוע פרשת ויחי
הסיבה הראשונה להתאמתו של יהודה למלכות היא הודאת כל אחיו בממשלתו – "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ". הודאה זו אינה מובנת מאליה מכיוון "שהאנשים יותר מקנאים במעלת אחיהם משהם מקנאים בזרים ובנכרים". קשה יותר לאנשים לקבל עליהם את ממשלתו של אחיהם כי נראה להם שהם צריכים להיות שווים לאחיהם ושעוול שאחיהם ימשול עליהם. קל יותר לקבל ממשלה של זר ונכרי. אבל בנוגע ליהודה זה היה אחרת: האחים קיבלו עליהם את ממשלתו ולא קינאו בו. זו הסיבה הראשונה להתאמתו של יהודה למלוכה.
ר"י אברבנאל מזכיר בסוף דבריו שצוטטו לעיל את קנאת האחים ביוסף. אכן בברכת יעקב ליוסף הכוללת לצד מעלותיו של יוסף גם את קנאת האחים בו – "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים" (מט, כג). לדעת ר"י אברבנאל אזכור זה נועד להבהיר מדוע יוסף אינו מתאים למלכות. כך הוא כותב:
"והנה ביאר הזקן כל זה, להגיד שהיה יוסף בטבעו שׂנאוי מאחיו והם מקנאים בו, ומפני זה לא היה נאות למלכות, כמו יהודה שיודוהו אחיו וישתחוו לו בני אביו. כי אהבת המלך תלויה באהבת עמו ואנשיו אליו, עם השגחת ה'... וכן אמר דוד: "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב וגו'. ויבחר בדוד עבדו" (תהלים עח, סז-ע)".
את יוסף שנאו האחים וקינאו בו ולכן הוא אינו מתאים למלוך עליהם. ביהודה, כאמור, לא קינאו האחים וזו הסיבה הראשונה להתאמתו למלכות.
נעיין בסיבה השנייה להתאמתו של יהודה למלכות:
"והשנית, שאתה תהיה מצליח במלחמות ולכן לך יאות ללחום מלחמות ה', ועל זה אמר: "ידך בעורף אויביך", וכמאמר דוד: "ואויבי נתתה לי עורף" (תהילים יח, מא), רוצה לומר, שכל אויביך ינוסו מפניך ויפנו לך עורף ואתה תרדוף אחריהם ותשיגם, וזהו: "ידך בעורף אויביך". ובעבור זה "ישתחוו לך בני אביך". לא לבד בני אמך, אבל גם בני אביך מכל נשיו ישתחוו לך, כי רוב בני אדם משתחווים לשרי הצבא בהיותם לוחמים מלחמותיהם, וכמו שאמרו ישראל לגדעון: "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין" (שופטים ח, כב)".
הצלחה במלחמות היא סיבה להתאמה למלכות – "יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ", בזכות שידך בעורף אויביך, "רוצה לומר, שכל אויביך ינוסו מפניך ויפנו לך עורף ואתה תרדוף אחריהם ותשיגם"; בזכות זה ישתחוו לך כל אחיך, לא רק בני אמך אלא גם בני אביך משאר נשיו.
"והשלישית, שאין אתה מְעַוֵּל וחומץ כשמעון ולוי ולא פחז כמים כראובן. ועל שתי הסיבות האלה אמר: "גור אריה יהודה מטרף בני עלית", רוצה לומר, יהודה אתה הוא כמו הגור הקטן שאינו טורף עדיין, אבל הוא טורף בכוח, וזהו: "מטרף בני עלית", כלומר, מכל טרף וחמס אתה בני עלית וסילקת עצמך, כי אין כליך כלי חמס כשמעון ולוי, וזו היא הסיבה השלישית, שאתה צדיק וישר מרוחק מכל חמס וטרף... "
הסיבה השלישית להתאמתו של יהודה למלכות היא תכונותיו הטובות הוא "צדיק וישר מרוחק מכל חמס וטרף", ולכן הוא נמשל לגור אריה "שאינו טורף עדיין, אבל הוא טורף בכוח" – יש לו את הפוטנציאל (=בכוח) לטרוף אבל הוא אינו טורף עדיין.
"והסיבה הרביעית היא, שנמצאת בך מידת הקיום וההעמדה בגבורה רבה, כאריה הגדול, ואינך פחז כמים כראובן. וזהו: "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו", רוצה לומר, האריה הגדול והלביאה אמו, ומי יקימנו מרבצו עד שיירא ויפחד ממנו. הנה אם כן משתי המידות הנמצאות לאריה, אחת רעה ואחת טובה, נמצאה בך הטובה ולא הרעה".
יהודה נמשל גם לאריה גדול וללביאה, דהיינו שיש בו "מידת הקיום וההעמדה בגבורה רבה". יש בו תכונה טובה זו של האריה והלביאה, אבל אין בו את תכונתם הרעה, לטרוף טרף. מבחינת זו הוא כמו גור אריה.
אלה ארבע הסיבות שבזכותם, לדעת ר"י אברבנאל, ייעד יעקב את המלוכה ליהודה, וכפי שהוא כותב:
"ומפני ארבע הסיבות האלו אני מבאר וגוזר ש"לא יסור שבט מיהודה", והוא שבט מישור שבט מלכות".