המכשולים שמפריעים לכם להיות הורים טובים

כמנחת הורים וכאמא לשבעה בעצמי אני מכירה מקרוב את הדברים שמציבים לי ולהורים אחרים
מכשול בהורות שלנו והרבה פעמים אני מודה לה' ולעצמי שלמדתי והכרתי אותם די בתחילת
ההורות. שני המכשולים שאני רוצה להציג הם רגשות אשמה, והשוואה לאחרים.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושא"כי האדם עץ השדה" : מה לומדים מהעץ על תקופת החורף שלנו?

  10/02/20 10:01

1. רגשות אשמה

רגשות אשמה צילום: shutterstock

הרבה הורים מרגישים "אשמים" על תגובות שהגיבו, על דברים שטעו בהם ועל בחירות שהתגלו בדיעבד כשגויות, על דברים שבאחריותם ושלא באחריותם. שמעתי פעם מישהי שאמרה "כשנולדת אמא נולדים איתה רגשות אשמה". למה? זה נורא בעיניי. הרי רגשות אשמה מוגדרים כרגשות שליליים העולים לאחר שמישהו ביצע פשע.

רגשות אשמה הרבה פעמים מוחלפים בטעות בלקחים

רגשות אשמה הרבה פעמים מוחלפים בטעות בלקחים. לקח הוא למידה מתוך טעות
במטרה לשפר. להורה נורמטיבי (וברור שלא מדובר כאן במקרי קיצון) שמטרתו היא עשיית
טוב לילדיו, למשפחתו, לביתו וכן הלאה אין סיבה להרגיש "אשם".

כולנו עושים טעויות אך כל זמן שהכוונה שלנו טובה- רגשות האשם לא רק שאינם במקום אלא שהם לא מקדמים אותנו. ההלקאה העצמית היא כמעין אולקוס פנימי שלא תורמת לאף אחד ואפילו מחלישה אותנו ההורים ולוקחת את האנרגיה שבה אנחנו רוצים להשתמש כדי להיטיב ומבזבזת אותה על
"אכילה" והלקאה פנימית.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאחושך בלי אור: איך תצאו ותעזרו לאחרים לצאת מהדיכאון הגדול?

  25/12/19 08:00

מה נוכל לעשות נכון וטוב יותר בפעם הבאה?

אנחנו ההורים רוצים לפעול מתוך עמדה חינוכית, מתוך רצון להיטיב, מתוך ראייה עתידית ובהווה של טובת ילדינו ומתוך הצבת יעדים בחינוך. אולם, כאשר אנחנו מרגישים בתוכנו אשמים על משהו, הרגשה זו מתערבת בבחירות החינוכיות שלנו ולעיתים רבות פוגעת בנו. הורה יכול להחליט לפעול או להגיב והוא לא מודע לכך שבעצם הוא פועל לא על מנת לחנך, לכוון ולסייע, אלא כדי לכפר ולנחם את הילד. אם ההורה לא היה מרגיש אשם, ככל הנראה היה פועל לגמרי אחרת, מתוך מקום חינוכי, חיובי וערכי.

סיפר לי מכר מקסים על מקרה שקרה לו, כאשר נזף בבן שלו, בצדק, ומרוב שהרגיש בתוכו שהוא לא אמור היה לנזוף, הוא הרגיש כל כך אשם שאחר כך פעל כדי לנחם את הילד, ולבסוף הרגיש גרוע יותר כי לא באמת חשב והגיב כמו שהיה רוצה. לכן, בואו נחליף את רגשות האשמה בלמידת לקח לעתיד. נחשוב על האירוע: מה קרה בו? מה נוכל לעשות נכון וטוב יותר בפעם הבאה?

2. השוואה לאחרים

השוואה צילום: canva

אין בעיה עם ההשוואה כל זמן שהיא מקדמת אותנו

אנחנו חיים בחברה, סביבנו זוגות עם ילדים וברור שאנחנו מסתכלים, לומדים ואפילו משווים. אין בעיה עם ההשוואה כל זמן שהיא מקדמת אותנו אבל- כשמול אחרים ילדינו נראים פחותים, גרועים, שליליים ונותנים לנו תחושה שמחלישה ופוגעת גם בהרגשה שלנו ובכוחות שלנו כהורים- אז אנחנו נכנסים ל"אין כניסה".

לכל משפחה יש מארג שלם של התנהלויות שמתאימות רק לה

כמו שלכל אחד המאפיינים הייחודים לו, המסלול שלו, היכולות, הכישורים, התנאים והבחירות כך לכל משפחה יש מארג שלם של התנהלויות שמתאימות רק לה. לא אשכח איך לפני שנסענו לטיול משפחתי דיברתי עם חברים וקנאתי בהם על הטיולים והאטרקציות שעשו והחלטתי שגם אנחנו נחווה זאת. נחלתי מפח נפש כשהטיול התברר כלא מתאים לילדיי וגם כששינינו ובחרנו בסוף בדברים אחרים וכולם נהנו- אני נשארתי עם הרגשה חמוצה שאולי המשפחה שלי פחות מאחרים.

למה? מפני שהשוואה בין שעות שינה של משפחה שכל ילדיה אנרגטיים וספורטיביים למשפחה שכל ילדיה ישנוניים ועייפים, בין משפחה שאוהבת טיולים למשפחה של בית וטלויזיה, השוואה בין משפחה שאוהבת קניות לכזו שאוהבת טבע היא לא רלוונטית וכך בכל תחום ותחום.

איך נדע מתי זה "בסדר" להשוות?

איך נדע מתי זה "בסדר" להשוות? נשאל את עצמינו: האם ההשוואה גורמת לי להרגיש
טוב יותר? האם היא נותנת לי כלים להתנהלות נכונה יותר? אם לא הפסיקו להסתכל ולהשוות. אלא הקפידו להסתכל על הטוב במשפחתכם, ראו את המאפיינים של ילדיכם ושלכם ובחרו דרך התנהלות שמתאימה לבית שלכם.

הכותבת היא אשת חינוך, מרצה ומנחת חוגי הורים. מנהלת דף הפייסבוק "שפר באהבה", מורה בתיכון ואמא לשבעה.