האיש המהיר ביותר בעולם לא מגיע אפילו לשליש ממהירותה של הצ'יטה. השחיין הכי טוב בבני האדם לא מגיע לחצי ממהירותו של דג ממוצע, וגם הטפסן הטוב בעולם לא מתקרב למהירות טיפוסו של קוף צעיר בימים. אין ספק, שמה שמייחד אותנו בני האדם, לא מסתיים בכוח או בכשרון גופני כזה או אחר, כי אם בתכונה אחרת המבדילה אותנו משאר היצורים עלי אדמות.
הרב אסף הר נוי צילום: ללא
המיוחד בבני האדם, שאין דומה ומתקרב לו בשום יצור חי אחר, הוא שכלו ודעתו, המתבטאים בחוכמתו ובתבונתו המיוחדת והיצירתית. אלא, שבפרשת השבוע שלנו, פרשת בראשית, עולה שאלה קשה עד מאוד כנגד הנחת המוצא שהעלנו כעת. בפרשתנו אנו קוראים על כך שהקב"ה פקח את עיניהם של אדם וחוה להיות "יודעים טוב ורע" רק לאחר שעברו על דברו וחטאו באכילת עץ הדעת. דבר זה קשה מאוד להבנה, שכן אם תפארתו של האדם הוא שכלו וחכמתו- מדוע, אפוא, הוא זכה לו דווקא אחרי החטא ומכוח התנהגות פסולה?
אמת ושקר מול טוב ורע
הרמב"ם שואל שאלה זו בתחילת מורה הנבוכים, ומתוכה הוא מגיע להבדיל בין שני עולמות של מושגים שאנחנו חייבים לחדד ולהכיר – אמת ושקר מול טוב ורע. כמובן שגם קודם החטא היה האדם בעל שכל, חכמה ודעת, שהרי מדובר בדבר המייחד אותו מכל יצור חי אחר, ולא יתכן שהוא "זכה" לו רק לאחר חטאו. אולם, לאחר האכילה מעץ הדעת נכנס בבני האדם "עולם" אחר של מושגים- "הטוב" מול "הרע", ובשפה שלנו- מה נעים לי, כיף לי ו"בא לי"- עולם מושגים חדש, שמוביל את הבריאה כולה לסחרור ובלבול גדול.
לדבר תורה המלא:
קודם חטא עץ הדעת היה ברור מה נכון ומה לא, מה אמת ומהו שקר. אולם אחרי החטא, נכנסו לעולם מושגים נוספים הגורמים לבלבול ולעיתים לעיוורון בדעתו של האדם. למרות שיש דברים שברור לנו בשכל שהם שקריים אנו נועם לפנות אליהם משום שהם נעימים ומענגים אותנו, ומכאן מגיע הבלבול. הפיתוי דוחף אותנו ללכת אחר ה"טוב" והנעים, הגם שהוא שקרי ולא הולך בדרך האמת.
וכאן מגיעה שאלת הבחירה הגדולה- מתקדם והולך לו העולם ודורש מאתנו לבחור באמת, בנכון, ולא רק ב"טוב" ובמענג.
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת "אדרת אליהו", וראש בימ"ד "מבקשי פניך", ירושלים