ראש המכינה מוישי הגר: "יש בצבא מי שחושש מנוכחות של הדתיים בדרגות הבכירות"

"יש בתוך הצבא אנשים שחוששים מנוכחות רבה מדי של דתיים לאומיים בתפקידי פיקוד. להערכתי ייתכן ויש אנשים במערכת שמסננים על הרקע הזה". את הדברים אומר אל"מ במיל', מוישי הגר (63), ראש המכינה הקדם צבאית בבית יתיר, שציינה בסוף שבוע שעבר 25 שנים להקמתה באירוע חגיגי.

לפני 20 שנה, בהיותי שמינסט התעניינתי בקרב חבריי ויודעי דבר לאיזו מכינה כדאי לי להירשם. לכל מכינה הייתה אז תדמית שונה: המכינה בעלי הייתה שייכת ל'כלים', בפדואל היו ה'מורעלים' שעשו מסעות אלונקה ו'שבועות מלחמה' בשטח, בצפת היו ה'סטלנים' ורק על יתיר לא שמעתי כלום. כששאלתי, אמרו לי: "מכינה. סתם מכינה. בלי שום ייחוס". ואז ידעתי ששם אני רוצה ללמוד.

מה שאני בעיקר זוכר מהמפגשים הראשונים עם מוישי, (שאז לא הרשה לנו לקרוא לו 'הרב', וככה התרגלנו עד היום) היו בעיקר השילוב שהוא התגלמות הציונות הדתית בעיני: איש תורה, איש צבא, בין מקימי ההתיישבות בבית יתיר, חקלאי שכל כולו משקף את תורת ארץ ישראל בדור האחרון. 20 שנה אחרי, קצת מוזר לראיין אותו אבל דבר אחד בולט: הנחישות והדביקות במטרה לא רק שלא קהו עם הזמן אלא אפילו התעצמו בעיקר לנוכח האתגרים שקיימים היום בצבא בשילובם של בני הציונות הדתית.

כשאני למדתי במכינה, מדי שבועים פחות או יותר היה מגיע מח"ט של חטיבה סדירה אחרת או אלוף, כדי לשכנע את התלמידים לבוא אליו ולשרת בשורות היחידה שעליה הוא משרת. הצבא חיזר אחרי בוגרי המכינות אבל המגמה הזו אומר מוישי, נחלשה: "הם רוצים אותנו עד דרגה מסוימת. יש היום בתוך הצבא אנשים שחוששים מנוכחות רבה מדי של דתיים לאומיים במיוחד בתפקידי פיקוד. אני מרגיש שקצינים מוכשרים לא מקודמים למרות שהם מאוד מתאימים ואלה עובדות. באינתפאדה הראשונה מח"ט צנחנים היה מופז, מח"ט גולני היה אשכנזי, מח"ט גבעתי היה אפי איתם ואותו עצרו בקידום 9 שנים. שני האחרים היו רמטכ"לים.

אז היה אפי איתם אחד. לא היו הרבה כאלה. היום צריכה להיות מאסה יותר משמעותית שאי אפשר להתעלם ממנה.

"אין כמעט קצינים בכירים דתיים בדרגות תא"ל ואלוף. כשבודקים את מערך השדה מסיימים כ- 40% דתיים קורס קציני חי"ר. באופן טבעי היה צריך להיות אחוז מקביל גבוה גם בקצונה הבכירה. זה לא קורה וצריך לתמוה על כך. זה נכון שלא הרבה ממשיכים כי בונים משפחה והשירות בקבע הוא קשה מאוד למשפחה, והנושא של המשפחה חשוב לא פחות משירות בצה"ל אצלנו. להערכתי, בהחלט ייתכן שיש מישהו במערכת שמסנן על הרקע הזה".

כל הסיפורים על שירת נשים, שירות עם חיילות, זקנים, זה מגמה של הצבא להבריח דתיים משירות בקבע?

יש לא מעט בכירים בצבא שלא מבינים שיש שינוי בנוער ויש שינויים בחברה הישראלית. יש שינוי במבנה צה"ל, של אנשים שמוכנים לשרת לאורך זמן גם בקבע וגם במילואים. פעם העולים החדשים, אנשי הפריפריה והדתיים לאומיים היו שוליים. היום מי שמוביל את צה"ל זה אותן שלש אוכלוסיות.

יש כאלה שלא משלימים עם השינוי העמוק הזה במוטיבציה לשרת בצה"ל. הציונות הדתית יותר דתייה היום מאשר לפני 30 שנה ויש אנשים שקשה להם להשלים עם השינויים האלה. אפשר להגיד שזה במגמה להסתגר כמו החרדים, אבל עובדה שהיא ממשיכה לשרת והיא משפיעה. אפשר היה לראות את זה במבצע צוק איתן, שהחיילים מאוד רצו את שיחות החיזוק דווקא מהרבנים וביקשו לקבל באופן הזה את רוח הלחימה שלהם.

מי יותר משפיע על הצבא, מוישי הגר או פרופ' יגיל לוי שמפחיד את הצבא מ'הדתה' ולאומנות?

אני חושב שמוישי הגר משפיע יותר, מסיבה אחת פשוטה, כי אני וחבריי מייצרים את הגייסות והדברים צומחים מלמטה. האמת צומחת מלמטה. זה לא יעזור לאף אחד לבוא מלמעלה כי כמה שהוא לא יעשה, כשדברים צומחים מלמטה זה משפיע. ואף אחד מסוגו של יגיל לוי לא יצליח לעצור את התהליך הזה. יש כאלה שמנסים בכל מיני דרכים לעכב אותו אבל זה תהליך בלתי הפיך.

אני אומר את זה בצער רב כי המסרים והתכנים של הציונות החילונית נחלשו ולכן אל הדבר הזה, אל הוואקום הזה נכנסו האידיאולוגיות שלנו. אל הוואקום הזה של רוח לחימה. לפני חצי שעה דיברתי עם קאצ'ה מה-101. הוא אמר שיהיה לו קשה לבוא לאירוע היום אבל הוא ברוחו איתנו. הוא מבין את הרוח שיוצאת מהמכינות ואת מה שמייצרים בגבעה של המכינה ביתיר. הרוח שלו ושל מאיר הר ציון עדיין מרחפת פה, ואנחנו לא ניתן לרוח הזו להיחלש.

ר' אברום הכריע לטובת המכינות

בתקופת הקמת המכינה זה היה מאוד יוצא דופן לדחות את הגיוס בשנה ולא חלק מהמסלול הטבעי כמו היום. הקמת המכינה גררה קשיים לא פשוטים: "סיימתי שירות קבע כמג"ד סדיר בגדוד 77 של חטיבה 7, גמלה בליבי ההחלטה אחרי שראיתי את ההתחלה של המכינה בעלי שזה פרויקט חשוב מאוד לנוער. מי שלא הולך לישיבת הסדר ללא הכנה, למעשה נכנס לצבא ללא הכנה רוחנית. ולכן הקמנו את המכינה היינו למעשה המסגרת הראשונה שהוגדרה כמכינה כי דחיית השירות בעלי הייתה דרך 'תורתו אומנותו'.

הצבא בהתחלה לא קלט את ערך המכינות, רצה לגייס לנו את מחזור א' לגיוס מאי- מרץ כדי להשביח את הגיוס ולא אפשרו לנו להמשיך. לקחתי לשר הביטחון משה ארנס את הרב לאו יבדל"א, ואת זבולון המר וחנן פורת ז"ל לשכנע שיתנו לנו שנה. הצבא התנגד אבל שר הביטחון השתכנע וכיום אנו מציינים 25 שנה עם 1400 בוגרים וממשיכים.

אם היום הצבא חושש מהקמת המכינות הקדם צבאיות, לפני -25 עיקר הבעיות בהקמת המסגרת הזו היו דווקא מכיוון ראשי ישיבות ההסדר.

נכון. הייתה התנגדות של ישיבות ההסדר, הם חששו שזה יפגע והלכו לר' אברום שפירא, הוא שמע את שני הצדדים והכריע שהמכינות זה מפעל חשוב. בישיבות ההסדר חששו שאנחנו נותנים חיים יותר קלים, פחות תביעות רוחניות, פחות תביעות של קיום מצוות, תפילות, שיער ארוך כאילו לגיטימי, ועוד דברים שבמכינות אפשרו לעומת הישיבות, והיה חשש שזה יחליש את עולם ישיבות ההסדר. בפועל בזכות המכינות, עולם התורה גדל. הוסיפו מסגרת שאפשרו ליותר נוער לפגוש את עולם התורה.

כשאני מספר למוישי למה באתי דווקא ליתיר כי לא היה למכינה אף מיתוג, ושואל אם היום יש משהו שהוא יכול לשים עליו את האצבע ולהגיד זה מייחד את המכינה ביתיר, הוא אומר:

"אנחנו משתדלים שלא יהיה לנו מיתוג. מיתוג משמעותו הצבת דגלים שלפעמים לא רלוונטיים או מתאימים. אנחנו משתדלים לחנך. מי שמגיע מקבל מטען, ואיתו הוא ממשיך הלאה. אנחנו לא מייצרים דווקא קצינים. יכול לצאת מיתיר אפסנאי אבל הוא יהיה אפסנאי חדור בשליחות. יכול להיות טייס ויהיה טייס צנוע. ושניהם יכולים להיות באותו חדר. אני חושב שזה מה שמאפיין אותנו. יש מפקדי טייסות, יש אפסנאים וכל אחד עושה את שליחותו בנאמנות".

התבטאת לא מזמן ואמרת "יש מכינות לאלופים ויש מכינות לאלפים"

"עמדתי היא שכל בחור בן 18 צריך ללכת לשנה ללמוד. ולכן מאז הקמת יתיר קמו עוד 50 מכינות קדם צבאיות דתיות וחילוניות . מה שבהתחלה היה שייך כאילו לדתיים ולאליטיסטים הפך להיות עממי. היום הרבה מתלמידי המכינות הם מתיכונים ולא מישיבות ואנחנו חודרים לרחוב הכלל ישראלי, וזה מכינות לאלפים. כל בחור צריך להתגייס בגיל 20 כמו שכתוב בתורה. גיל הגיוס בגיל 18, הוא מוקדם מדי, זה ישביח את צה"ל ואת החברה הישראלית ואני בגישה של מכינות לאלפים. מתוך האלפים יוצאים גם אלופים. קשה לי מנטלית עם הביטוי חינוך למנהיגות. אנחנו לא בונים מנהיגות. אני מחנך לאחריות. מנהיג נוצר, מתגלה, בעיתויים מסוימים. ולכן אני מסתייג מהמכינה לאלופים ומכינות למנהיגות".

אתה מאוד מתגאה בעובדה שיש במכינה חבר'ה מהפריפריה. זה לכתחילה?

"יש אצלנו חבר'ה מבאר שבע, ירוחם, קרית גת ואשקלון. זו המשימה שלי שקיבלתי ממורי ורבותי שבשליחותם הלכתי, הרב צבי טאו והרב אבינר. המשימה שקיבלתי מהם זה לא להיות בתחרות עם הישיבות הגבוהות. תפקידנו הוא להוביל את כלל הנוער הדתי לאומי למפגש בריא עם התורה. לא מפגש מאיים או אחר שהיה לו בתיכון. ולכן זה קשה יותר אולי, אבל אנחנו משתדלים שיהיה שילוב של אוכלוסיות שכל אחת תורמת את חלקה. בפריפריה מגיעים אנשים יותר מסורתיים, וזה אוכלוסייה אחרת מהאוכלוסייה האשכנזית שמגיעה מגוש עציון נניח, והמפגש הזה מייצר משהו מיוחד מאוד שמייצר הפרייה הדדית.

כל אחד הולך למה שמתאים. צריך גם כאלה וגם כאלה. כמו שצריך מכינות שמורכבות רק מבני פריפריה כי יש כאלה שלא קל להם להתחבר, וצריך מכינות רק לאוכלוסיות אליטיסטיות כמו שצריך סיירות. אתה שואל אותי מה צריך להיות מרכז העשייה זה הגדודים שמשלבים בין אוכלוסיות".

מה דעתך על המכינות שמשלבות דתיים וחילונים?

"אני פחות תומך בזה. בחור דתי בן 18 צריך להכיר את התורה באופן חופשי בלי ציונים, בלי לחץ של ההורים ולא של אף אחד. בתוך מכינה מעורבת בד"כ לא לומדים תורה. ולכן לדתיים אני לא ממליץ. בדרך כלל, לפחות מבחינת בנים מגיעים חבר'ה שהם כבר בתהליכי דתל"שיות, בנות לאו דווקא. זה לא חד משמעי. יש לנו אומנם אנשים שבצבא, נבנו מזה מהמפגש עם החילונים והיה בירור יותר טוב של דרכם".

איך אתה רואה את מכינת יתיר ואת מפעל המכינות בעוד 25 שנה?

"הרחבה של המפעל ושל המגוון שלו שכבר היום הוא גדול מאוד. להגיע למצב שכל בחור מוצא את עצמו במכינה אפילו לחצי שנה וזה התקדמות גדולה. בדיוק בתפר בין שתי הארמיות, בין התיכון לבין צה"ל, חדרנו לתפר הזה ודרכו אנחנו מבצעים הבקעה חשובה בתודעה הציונית והיהודית של הנוער".

(צילום: עודד בן משה)

(צילום: עודד בן משה)

(צילום: עודד בן משה)