שאלה: הבג"ץ קרא לרבצ"ר לברר את אמירותיו. מה עליו לעשות - להסביר את דעתו ואולי מינויו יתבטל ,או לחמוק ולהגיד מה שהם רוצים לשמוע?
תשובה: התשובה מתחלקת לשני חלקים:
א. דבר ראשון, אסור לשקר בשם התורה. זה בייהרג ואל יעבור. אם גוי מצווך לבשל לו בשבת או הוא יהרוג אותך, אתה תבשל משום פיקוח נפש. אבל אם גוי מצווך להגיד שבישול בשבת היא מותר על פי התורה, זה אסור בייהרג ואל יעבור.
איפה למדנו זאת?
בגמרא בבא קמא (לח א): "תנו רבנן: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות (=אנשי צבא) אצל חכמי ישראל: למדונו תורתכם. קראו ושנו ושלשו. בשעת פטירתן (=פרידתם), אמרו להם: דקדקנו בכל תורתכם ואמת היא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: שור של ישראל שנגח שור של גוי - פטור, של גוי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד - משלם נזק שלם… ודבר זה אין אנו מודיעים למלכות". כלומר נעלים פרט זה כדי שלא יעשו לכם צרות.
וכבר שאלו התוספות: "ואם תאמר: והא אמרינן בחגיגה (יג א): המלמד תורה לגוי עובר בעשה ד'מגיד דבריו ליעקב' (תהילים קמז)"? והם תירצו בתירוץ ראשון: "ובעל כרחם עשו, על פי דברי המושל, ולא נתחייבו למסור עצמן" (תוס' שם ד"ה קראו).
כלומר, יש איסור ללמד תורה לגוי, אך אין חובה למסור על כך את הנפש. אם כן, חוזרת השאלה, אם היתה כאן סכנה, למה לא שינו את ההלכה הזאת, כאילו יש שוויון בין ישראל לגוי?
אכן, זה בדיוק עניננו. תירץ רבי שלמה לוריא בים של שלמה: "דאסור לשנות דברי תורה אף כי הסכנה. וחייב למסור עצמו עליה". "שמלכות הרשעה גזרה עליהם, ולמה לא ייראו חכמים שתעליל מלכות הרשעה עליהם". "וכי לא היה ראוי לחוש חס ושלום לכמה שמדות וחורבות דליפוק מיניה (=שיצאו מזה), בפרט מלכות הרשעה שכל מחשבתה רק להתגולל ולהתנפל על שונאינו (=עלינו. לשון סגי נהור). ואם כן, היה להם לשנות: או שניהם חייבים, או שניהם פטורין".
ואכן כבר היו דברים מעולם, שעשו לנו פוגרומים בגלל שמצאו בגמרא דברים שלא מצאו חן בעיניהם.
לכן מסקנתו של הים של שלמה היא: "שמע מינה שמחוייבים אנו למסור על קידוש השם. ואם חס ושלום ישנה הדין, הוא ככופר בתורת משה" (ים של שלמה בבא קמא פרק ד ט. ועיין שו"ת רבי עקיבה יוסף שלזינגר ח"א או"ח מט).
כמובן, לא תמיד צריך להגיד את כל שאתה יודע, כי יש מצבים ש"כבוד אלהים הסתר דבר" (משלי כה ב). וחז"ל אומרים: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה, ב(, אבל אסור בייהרג ואל יעבור לשקר בשם התורה.
ב. דבר שני, מה שאומרים בשם הרב אייל קרים, הכל סילוף! הוא לא אמר מה שאומרים בשמו. יש אנשים שהם מומחים לסלף.
כתוב הרמב"ם באגרת תחית המתים, שהנוצרים לומדים מ"שמע ישראל" את אמונת השילוש: ד' - אלהינו - ד', כלומר 3, שהם אחד. וכן סילוף הפסוק: והיית משוגע. וכן במשנה עבודה זרה נה ב: למה ד' ברא שמש שבגלל זה יש שעובדים לו עבודה זרה? והשיבו: וכי בגלל הטיפשים, אנו נאבד את השמש? ומשה רבנו עצמו חשש לכתוב "נעשה אדם", בלשון רבים מפני עובדי עבודה זרה, אמר לו ריבונו של עולם: "כתוב, והרוצה לטעות, יטעה".
לא אמר הרב קרים את הדברים שמיחסים לו.
אנו מלמדים זכות על הטועים שהם עמי הארץ, ולא יודעים מה כתוב בתורה. אלא הם שומעים דברים מקוצרים ומוציאים מהקשרם, ומאשימים אותו בדברים שלא אמר. יהי רצון שיחזרו בתשובה.