החלטתי סופית. השנה אני לא חוגג את פורים.
לא, זה לא בגלל חוסר המוסריות המזעזע של סיפור המגילה, והטבח ההמוני של פרסים ועמלקים חפים מפשע - טבח שגורם לזה של ברוך גולדשטיין להיראות כמו מסיבת פיג'מות תמימה. עם זה אני עוד יכול לחיות איכשהו. אבל עכשיו התברר לי, שהמסר של המגילה הוא חמור ומזעזע הרבה יותר מכל הסתה לרצח עם; מגילת אסתר אינה אלא - ותחזיקו חזק - מניפסט גברי שוביניסטי, שכל מטרתו היא לחזק את ההגמוניה הפטריארכאלית בעם ישראל, ולקבע נורמות של הדרת נשים והחפצתן. ועם זה אסור בשום אופן להשלים.
כבר בפסוקים הראשונים אנו שומעים על משתה הנשים הנפרד של ושתי, שמתקיים לא מאחורי מחיצות, ואפילו לא בחדר נפרד - אלא בבית נפרד לגמרי, "בית הנשים" (האם לארמון של אחשוורוש קראו "בית הגברים"?). המטרה ברורה לחלוטין: להדיר את הנשים באופן מוחלט מהמרחב הציבורי, ולהצדיק את מנהגי ההפרדה הקיצוניים בחתונות ובאירועים ציבוריים.
ולמי שחשב שדמותה של המלכה ושתי, המושלת לצדו של המלך, מראה על שוויון כלשהו בחלוקת התפקידים - צפויה אכזבה מרה; תפקידה של "המלכה" אינו אלא לדגמן לעיניהם התאוותניות של הגברים, על פי גחמתו של בעלה. ניסיונה לעמוד על שלה, ולמנוע את החפצת גופה, מוביל לחיסולה המהיר ולקביעת חוק לפיו על כל הגברים להיות שוררים בביתם. כזה ראה וקדש!
כל זה היה רק הפתיח; בהמשך מובאת החפצת הנשים לשיאים שלא נראו כמותם, כאשר המלך אוסף נערות ונשים לשוק הבשר בהרמונו, לתהליך ממושך של התייפות והתמרקות, כאילו היו משתתפות באיזו תוכנית ריאליטי של "המרוץ לארמון" - ולאחר לילה אחד בחברתן, מדיח אותן ומשליך אותן הצדה כמו סמרטוט ספונג'ה משומש.
חשבתם אולי שזה רק בצד של הגויים במגילה? תחשבו שוב. גורלה של אסתר, המייצגת את הנשיות היהודית במגילה, אינו טוב יותר. מלכתחילה היא מוצגת כדמות חלשה, יתומה מסכנה וחסרת אונים, התלויה בחסדיו של מרדכי הפטריארכאלי. מרגע הופעתה במגילה, ועד לאחר התמנותה כמלכה - אין היא פותחת את פיה. כל מה שהיא עושה מוכתב לה ע"י הגברים שבחייה, מרדכי ואחשוורוש, הסוחרים בה ביניהם להנאתם האישית. לא סתם בחר הסופר המקראי לקרוא לה אסתר; המטרה היא לשדר לנשים את המסר, לפיו עליהן להסתיר את עצמן ואת קולן כמה שיותר, כאילו זה האידיאל הנשי של היהדות.
גם בהמשך נשארת אסתר לא יותר מאשר כלי משחק בידי הגברים. מרדכי מנצל אותה כדי לדווח לאחשוורוש על ניסיון ההתנקשות בחייו - וכמובן לוקח לעצמו את כל הקרדיט. כאשר גוזר המן את הגזירה על היהודים (באשמתו של מי בדיוק?), כופה מרדכי את אסתר להקריב את חייה לטובת עם ישראל, תוך שימוש באיומים מרומזים. אסתר מצדה מוצגת כדמות מבולבלת, מנותקת מהמתרחש מחוץ לארמון, לא החלטית ("יבוא המלך למשתה היום... מחר..." וכו'), שנידונה לעבור טקסים משפילים רק בשביל הזכות לומר כמה מלים לבעלה המלך (מה פרויד היה אומר על העניין הזה עם שרביט הזהב?). היא עושה את כל העבודה השחורה, ומרדכי הוא זה שזוכה לכבוד ויקר.
ובל נשכח גם את הדמות הנשית השלישית במגילה, את זרש. לאן היא נעלמה? אפילו לא טרחו לספר לנו מה עלה בגורלה. היא בסך הכל אשה, למי זה אכפת.
לנוכח כל ההדרה וההחפצה הזו שנעשית לנשים במגילה, ברור לחלוטין שאין שום מקום לקרוא אותה בימינו, ולהמשיך לחגוג את החג שכל מטרתו היא להנציח את הנורמות השוביניסטיות של התקופה הפרסית.
לכן החלטתי להפסיק השנה לחגוג את פורים. ובזמן שאשתי תלך לקרוא את המגילה באוזני מניין הנשים, אני אשאר לי בבית ואצפה במרתון של פרקי "באפי קוטלת הערפדים". שם לפחות רואים נשים שיודעות באמת לעמוד על שלהן.
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר אילן. לבלוג האישי של משה רט.