אתמול (ד) בשעת אחה"צ, זמן לקטוף דיבידנדים. שר החינוך ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט מתרווח מדושן עונג בלשכתו בכנסת, ויש לו את כל הסיבות הטובות. אחרי שעות של ויכוחים, מלחמות ואמוציות, קטטות עם ראש הממשלה ועם מפלגת ימין מתחרה, חוק ההסדרה עבר בקריאה טרומית והקרדיט רשום כמעט אך ורק על שמו, ושום תדרוך פנים ליכודי של 'גורם בכיר' לא יקח לו את זה.
בנט רצה להאמין שלפחות ביום הזה הסוף קרוב ולא נותרה עוד עבודה, אלא שאז הגיעו ללשכתו זאב חבר (זמביש) ואנשי התיישבות נוספים, עם שלל בעיות שעדיין רחוקות מפתרון. במהלך הפגישה מתפרסמת תגובה בתקשורת של 'גורם בליכוד' (הודעה שיצאה מאנשי לשכתו של נתניהו, למי שהיה ספק בכך) המאשימה כי "בנט ממשיך לירות בנגמ"ש ולעסוק בתדרוכים נגד הליכוד וראש הממשלה. הוא התנגד לחוק במשך תקופה ארוכה והלין על מכתב של חברי הכנסת והשרים שתמכו בחוק".
מה עומד מאחורי קרב התרנגולים הממושך הזה?
בחודשים האחרונים מרגישים חלק מחברי הכנסת של הבית היהודי שנפתלי בנט מיצה את הנוכחות בקואליציה, במיוחד אחרי שפנטזיית ההצטרפות של הרצוג נמוגה בעצרת הזיכרון לרבין. בנט לא רוצה למצוא את עצמו מגיע לבחירות הבאות כשר בממשלת נתניהו, ולגלות למפרע איך הוא שותה לו שוב מנדטים בקשית עם סרטון ויראלי על ערבים ואוטובוסים.
אין בוקר שבו בנט לא חושב על הבחירות האחרונות וגניבת המנדטים של נתניהו ותחושת ההחמצה האישית בעקבותיה. במקום לשבת בקריה בתל אביב בתפקיד הנחשק של שר הביטחון, בו התנחל בחיבה יריבו להנהגת הימין איווט ליברמן, הוא עסוק בצילומים עם ילדי כתה א' ומשברים מול בתי ספר חרדיים שמפלים בנות ספרדיות. אם היה מקבל קצת יותר מנדטים בסיבוב האחרון - זה לא היה קורה. הפתרון: לעקוף מימין, את נתניהו וליברמן יחד.
בחודשים האחרונים קשה לראות הזדמנות לתקוף את הליכוד שבבית היהודי מפספסים: נסיעת רוה"מ לאו"ם, תאגיד השידור הציבורי, עמונה ("אילו סוגיית עמונה הייתה זוכה לטיפול הדומה לזה שהתאגיד מקבל ממך, היינו מזמן נמצאים במקום אחר") והרשימה עוד ארוכה, כמעט לכל ההתקפות העדיפו בליכוד לשמור על איפוק ולא להגיב (בשונה מבעבר), אך אתמול הם נשברו.
"נפתלי בנט רוצה לבוא לבחירות הבאות כאופוזיציה מימין לנתניהו, הוא לא יתפטר אבל הוא יעשה הכול בשביל שיפטרו את שרי הבית היהודי", אמרו לי חברי כנסת בבית היהודי בתחילת מושב החורף - וצדקו. נכון לעכשיו קשה לראות את זה קורה בפועל, נתניהו יעדיף להמשיך לסבול את בנט עושה הצרות והכותרות בשולחן הממשלה מאשר מצווח ומקדם חוקי הסדרה מהאופוזיציה. מה גם שכרגע אין אופציה אחרת על השולחן, אם בנט בחוץ - אין ממשלה. נתניהו גם יודע שהברית הכפויה היא דו סטרית, בנט לא ייקח על עצמו את האחריות לפירוק הממשלה הכי ימנית שהייתה כאן אי פעם בגלל שיקולים שוליים, אבל להיות מפוטר על ידי נתניהו זו בהחלט הפנטזיה הנוכחית של שר החינוך.
חזרה לחוק ההסדרה, מי שעבד קשה מאוד השבוע, ובעיקר בלילה שבין שלישי לרביעי, הוא יו"ר הקואליציה דוד ביטן. כמו כמעט כל חברי הקואליציה הוא יודע שחוק ההסדרה קשה עד בלתי אפשרי ליישום וגם אמר זאת בכל במה שניתנה לו, להבדיל מחבריו שאומרים זאת בשיחות סגורות בלבד. אתמול, כשהצביעו על החוק, היו רק שני אנשים במליאה שבאמת האמינו בו, אחד הצביע בעד החוק, בצלאל סמוטריץ', והשני היה ביציע האורחים - אביחי בוארון. הצוות הזה עובד בחצי שנה האחרונה על הנושא ומאמין שזה הפתרון היחיד ליישוב עמונה, גם אתמול הם לא בדיוק הצליחו לשכנע את הקולגות בהנהגת המדינה שהחקיקה תצליח, אבל אף אחד לא העז להתנגד להצבעה פוליטית.
זה לא יסתיים כאן: בחודשים הקרובים תצפו שוב ושוב בקמפיין בחירות רווי עקיצות בין ביבי לבנט על קולות המחנה הלאומי, בקואליציה או באופוזיציה, בבלפור או בכפר סבא, הקרב על קולות הימין מתנהל בעוז. ברשתות החברתיות ובשטח הבית היהודי כבר 'גובים מחיר' עבור ההצבעה וממשיכים לפקוד אנשים למפלגה. תאמינו או לא, אבל את השבוע הזה הם סוגרים עם כ-20 אלף מתפקדים (כך לפי מקורות בכירים במפלגה), כפול מהיעד שהציבו לעצמם. לחיי עמונה, לחיי בוארון ולחיי המתפקדים.
הכותב הינו מגיש רצועת הערב ברדיו 'גלי ישראל' והכתב הפוליטי של התחנה