מעלעל

במוצאי השבת האחרונה התארח אצלי חבר, יהודי יקר תושב גבעת שמואל. בעוד היחס של רבים מחברי עם דת משה יודע עליות ומורדות, חברי שיחי' ממש מקפיד על קלה כחמורה. את הקורנפלקס שלו הוא אוכל ללא חשש "שרויה", את נעליו הוא קושר על פי כוונות האריז"ל, הוא מקדיש שעות רבות מסדר-יומו ללימוד הש"ס בעמקות ותפילתו בוקעת רקיעים ונמשכת זמן רב מעבר למקובל. אתם יכולים רק לנחש עד כמה הופתע חברי הנ"ל מרצועת העלילון (קומיקס) האחרונה בכיכובו של "תורה מן", שהופיע בשבת בעלון "גילוי דעת".

(סאטירה או הכפשה בוטה? צילום מתוך "גילוי דעת")

להלן תקציר המאורעות: איש התורה המאויר, לוחם נגד החופש מדת ברחבי מדינת ישראל, פגש השבת ברצועה את אויבו משכבר הימים חפי, המוכנה "חפי החפיפניק". לחפי כיפה קטנה וחצי-מתנצלת על בצד ראשו, חיוך שוחר רעות ועיתון "מוצש" ביד. מיודענו החפיפניק קורא תיגר על "תורה מן", ומנסה להכשיל אותו באיסור שבת דאורייתא. "תורה מן" לא נשאר חייב, והוא משיב לחפי מנה אחת אפיים כשהוא מעיף אותו "מירושלים עד גבעת שמואל", ככתוב.

תגובות נעלבות כמו של חברי המדובר לא איחרו לבוא. אריאל שנבל, עורך "מוצש" ויהודי שומר תורה ומצוות בעיקרו, כתב:"ואני לתומי חשבתי שיש לי מושג לגבי פרופיל הקורא הממוצע של מוצש. אז זהו, שמתברר שיש לו פנים ירוקות, שיניים לבנות מדי, אצבעות חסרות פרופורציה וגלימה סגולה. נו, גם אם באיחור, תמיד טוב לדעת".

תומר פרסיקו, חוקר יהדות ודתות אחרות מאוניברסיטת תל אביב, כתב כי "תוך כדי נחשפים הקוראים לשדה הקרב כפי שרואה אותו המאייר: לא בין יהודים לשאינם, לא בין שומרי מצוות לחילונים, אלא בין שומרי מצוות אדוקים לפחות אדוקים, בין 'אנשי תורה' ל'חפיפניקים'. עוד עדות למנעד ההולך ומתרחב של שמירת מצוות בתוככי האורתודוקסיה בישראל, ולדאגה שהתהליך הזה מעורר בקרב הקצה היותר חרד"לי בה".

יוצר הקומיקס, יוסי שחר בן ה-24 מפתח-תקווה, לא חלם שהרצועה עלולה לעורר כאלו תגובות: "אני מקווה שאף אחד לא נפגע מהקומיקס שלי ואם כן אז אני מבקש סליחה מעומק הלב", והוסיף: "אבל באמת, אין סיבה להעלב". שחר טוען כי ברצועות רבות הוא מציג דמויות מוקצנות עד כדי גיחוך, וחפי החפיפניק גם הוא מוקצן כמובן. "כל מי שקרא פרק או שניים של 'תורה מן' מבין שמדובר בקומיקס הומוריסטי לחלוטין... בעבר הצגתי את הציבור החרדי והחדרד"לניקי בצורה מגוחכת, לא מתוך זלזול, אלא מתוך רצון להגיש לציבור שלנו קומיקס מגזרי עם הומור פנימי, וכך נהגתי גם בקומיקס הנוכחי". שחר מודה כי הוא משתמש בהכללות ובסטריאוטיפים ברצועות העלילון שלו, בתור דוגמה הוא מטעים: "יש סטיגמה על גבעת שמואל כחפיפניקים", תוך הסתייגות ואמירה שזו בסך-הכל סטיגמה וודאי יש גוזמה בדבר. עם זאת, שחר אינו מסתיר את הביקורת שלו על "מוצ"ש מבית מקור ראשון, ומכנה אותו "עיתון שמבליט ומייחצן את כל מי שעובר על ההלכה, ולועג מדי שבוע לציבור הדתי והחרדי מבלי שזה יעורר סערה בשום כלי תקשורת. לכן חשבתי שיהיה נכון להעמיד אותם על מקומם - גם אם ברמז".

ממערכת עלון "גילוי דעת" נמסר: "מדור הקומיקס של יוסי שחר הוא מדור סאטירי, ממש כפי שהמעצבייניש (רצועת עלילון נוספת פרי-עטו של שחר. צ.ה.) הוא מדור קומיקס סאטירי המופיע גם הוא בגילוי דעת. אף שהמעצבייניש מציג מדי שבוע את תלמידי ישיבות ההסדר והציבור החרדל"י באופן הומוריסטי הטבול בשמץ ביקורת, מעולם לא התקבלה ולו תלונה אחת בנושא. מדור תורה מן הציג השבוע באופן חד פעמי והומוריסטי את הזרם המכונה 'דתי לייט'... המערכת תוהה מדוע מותר "לצחוק" על הציבור החרדל"י והציבור המכונה "דתי לייט" צריך להיות מטופל בכפפות של משי. עם זאת המערכת מבקשת להבהיר שאם מבין הקוראים נמצא מי שנפגע באופן אישי מהמדור, המערכת מוסרת את התנצלותה העמוקה, ומבטיחה להמשיך לחתור לתת במה למגוון דעות בציבור הדתי לאומי על גווניו".

בלאגן כזה בעלוני השבת לא ראינו מאז הפולמוס על התנ"ך. מישהו מתגעגע?

החיים כמשל

מדי שבוע מקפידים ב"עולם קטן" לפרסם סיפור קצר אחד לשבת. גם בימים בהם העלון כולו עוסק בעניינים פוליטיים, מגזריים או סתם מסעירים מבחינה ציבורית, הרי שברוב המוחלט של המקרים פינת הסיפור השבועית מהווה חלון לעולם אחר, בו אפשר להימלט מפוליטיקות של המפד"ל או דיונים על הדרת מזרחיים בציונות הדתית ולעסוק בעולם קצת אחר מהיומיום.

השבת, אם כן, נדמה שהדברים השתנו. קשה לקבוע בוודאות, אבל כפי שזה נראה עכשיו ידו הארוכה של הרב-השר-הפרופ'-חה"כ-כו' הרשקוביץ הגיע גם לפינת הסיפור הקצר של "עולם קטן". הרשקוביץ אמנם פרש מהמירוץ, אבל שמו הטוב עוד זקוק לטיהור מסוים.

וכאן נכנס הסיפור לתמונה: חיים ברנסון כתב על אדם מסוים שהתמודד על תפקיד ראשות המועצה באזור בו הוא גר. אותו אדם, ששמו לא נזכר בסיפור, מתואר כמי שרץ לפוליטיקה המקומית מתוך רצון להחליף את ההנהגה הקיימת. זמן קצר לפני הבחירות הוא מחליט, במפתיע, לפרוש מהמרוץ ולהעביר את תמיכתו למועמד אחר. הוא מסביר שכאשר כל הקולות של התושבים שמתנגדים להנהגה הקיימת יתפצלו בין המועמדים האחרים, המועמד הנוכחי ירוויח מכל הסיפור וישאר לחמם את כיסאו קדנציה נוספת.

הדיאלוג נשמע ממש כאילו נלקח מבית משפחת הרשקוביץ - ביתו של המועמד שפרש תוהה מה יהא על כל הכסף שהשקיע בפרסומי הבחירות, המועמד שפרש חותם על הסכם שיכניס אותו חזרה לפוליטיקה יחד עם המועמד שהוא תומך בו, ובסוף אנחנו מקבלים נאום מלא משמעות על חשיבות הפרישה בשיא, ובלבד שיהיה זה לטובת הציבור.

אין הספק, הבחירות כבר כאן.

מגזרית למהדרין

היא לא הייתה קומונרית בבני-עקיבא, בלתחה שלה לא תמצאו חולצות 43 וחצאיות מטאטא ואף אולפנה נחשבת לא מתהדרת בה כבוגרת - לאיילת שקד יש חסך מגזרי, והיא משלימה אותו לאט-לאט. את תמונת הפרסום הקודמת שלה, שהייתה חשופה מעט יותר מהמקובל במגזר, החליפה תמונה חסודה של שקד עם מבט מבויש. עמודי הפרסום שלה מכילים תשבוחות מפי רבנים ציונים-דתיים, היא הכריזה לאחרונה שהרב רונצקי הוא המסכות הרוחנית שלה ו-כן, היא מאמינה באלוהים.

בקצב הזה, אלמלא עבר חוק הפוטושופ היינו צופים בקרוב בתמונה מרוטשת של שקד עם חולצת תנועה או על גבעות סבסטיה, ואפילו לא עם מכנסי אלאדין. היא אולי מתעקשת לכנות את עצמה חילוניה, אבל כמו שזה נראה כרגע המיתוג הציבורי שלה שונה. איילת, ברוכה הבאה למגזר!

צל"ש השבוע - עניין של הרגל

משה קלוגהופט הוא יועץ תקשורת ופזמונאי חובב, שחיבר בין השאר את "התנערי" ששר עמיר בניון לזכר נרצחי משפחת פוגל ו"שיר ערש" על המשט לעזה. השבוע ב"גילוי דעת" הוא יצא חוצץ נגד שירו של יזהר אשדות, "עניין של הרגל" שנפסל לשידור בגלי צה"ל ועורר סערה ציבורית. קלוגהופט קורא למשוררי התושבה הציוניים להשחיז את עטיהם ולחבר שירי מחאה מימין, כדי שלא נישאר רק עם "חורף 73'" . יישר-כח.

מה אמרתם? תשלחו: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם בפייסבוק!