מהם לדעת הרב הגורמים שהביאו את עם ישראל למצב הנוכחי ולמלחמה הזאת?
אין ספק שיש קשר בין כל מה שקרה בשנה האחרונה ובין המלחמה שאנו עדים לה עכשיו, אבל לא זו העת לחשבונות. לדעתי, נוכח הלחימה עלינו לתת כתף ולהתגייס לאחדות פנימית, בה אין מחנות או חילוקי דעות. לא זו העת לכתת חרבות, והדברים נכונים גם לציבור האמוני שחש שיש לו הרבה מה לומר כמי שהזהיר והתריע מפני מה שקורה כרגע. המטרה היחידה שלנו עכשיו צריכה להיות לנצח את החיזבאללה וזה מצריך אחדות, ערבות ועוצמה לאומית. הראש צריך לחשוב רק על זה. יהיה זמן אחר כך למחשבות, חשבונות וחקירות.
יחד עם זאת אין ספק שחייבים לחזור ולשנן שבניגוד למה שהפוליטיקאים חושבים, הרקע לכל מה שקורה כרגע הוא לא מלחמה על טילים וגבולות אלא מלחמת תרבות שבין תפיסות דתיות. העימות איננו פוליטי. הוא הרבה יותר עמוק והחיזבאללה לוחם בנו מסיבה רוחנית. האסלאם הקיצוני לא מוכן להשלים עם אף גורם אחר שאיננו מוסלמי, על אחת כמה וכמה כשמדובר במדינה שנמצאת בלבו של המזרח התיכון. אני אומר את הדברים גם על סמך שיחות שהיו לי עם מנהיגים מוסלמים מתונים. מבחינת הגורמים הקיצוניים שביניהם, ישראל היא ראש הגשר שמחדיר את תרבות המערב למזרח התיכון. בזה הם ילחמו בכל הכוח. יש להם מלחמה באימפריאליזם הכלכלי- מערבי, והפתרון למלחמה הזאת הוא רוחני. אני חושב שאם הייתה אפשרות ליותר שיתוף פעולה בין-דתי על רקע של סוגיות כמו ההתנגדות המשותפת של היהדות והאסלאם למצעד הגאווה בירושלים והצורך לחזק את מוסד המשפחה, אפשר היה אולי להוריד מעט מהמתח. לא נעים לומר, כי זה קטרוג על עם ישראל, אבל כיום יש פחות בעיות צניעות כשמסתובבים בכפר קאסם או באום אל-פאחם מאשר בתל אביב, וזה לב הבעיה. האסלאם כועס מאוד על חדירת תרבות המערב, ולכן יש מקום לנסות ולשתף פעולה על הרקע הזה, עד כמה שניתן.
כלומר הרב חושב שאם עם ישראל היה היום יותר אמוני, הערבים היו פחות שונאים אותו?
אינני תמים. ברור לי לגמרי שמדינת ישראל היא עניין שעומד בפני עצמו בכל הקשור להתנגדות. אבל מצד שני אין לי ספק שמציאות יותר אמונית בעם ישראל הייתה מסירה חלק גדול מהמתח והשנאה שיש באסלאם כלפינו, משום שאז לא היינו מזוהים אצלם כשגרירים של תרבות המערב.
האם יש מקום לציין את יום השנה לגירוש לאור המציאות המלחמתית שנקלענו אליה?
ללא ספק. חשוב להדגיש כי אין בכך כדי לבטל את ההסתייגות שהבעתי בראשית דברי מהקצנה וחידוד של דעות פוליטיות בעת הזאת, אך יחד עם זאת חייבים לציין את החורבן. בשורה התחתונה החיים בישראל ממשיכים בשגרה. בתל אביב יש קונצרטים בערב. ברמת גן בתי הקולנוע ובתי הקפה פתוחים, ואילת מלאה בנופשים. יש משהו עקום במחשבה שכל זה יכול להימשך אבל לזכור את גוש קטיף בעת הזאת אי אפשר. אם אנחנו לא נזכיר את החורבן של שנה שעברה, יקרה לנו שוב מה שקרה בימית אשר אבדה בחולות הזמן שערמה עליה מלחמת לבנון הראשונה. אסור לשכוח כי מבחינתנו חורבן גוש קטיף וצפון השומרון קשור בחורבן המקדש כחוליה ברצף החורבן ההיסטורי היהודי. זה לא שאני משווה חס ושלום בין חורבן המקדש לחורבן גוש קטיף, אבל היחס שלנו לתשעה באב הוא כנקודת זמן שממנו והלאה כל האסונות אירעו באותו הֶקשר. מסעי הצלב, גירוש ספרד, הפרעות במזרח ומרכז אירופה וכמובן השואה. חורבן גוש קטיף הוא מעין המשך החורבנות הללו, במיוחד כשהוא עומד בסתירה מוחלטת למהלכים האדירים שראינו בעינינו בהפרחת ציון ובשיבה לירושלים. ראינו נבואות נחמה מתגשמות מול עינינו ובחורבן הזה נסוגנו כמה צעדים אחורנית. מה גם שהקהילות שנחרבו היו דגם לקהילות שקמו על בסיס תורני אמיתי. קהילות שיש בהם בסיס כלכלי איתן, גיבוש של כיתות שונות, שדרוג של יוצאי עיירות הפיתוח תוך בריאות נפשית וגופנית. ההתיישבות בגוש קטיף וצפון השומרון הייתה פאר ההתיישבות המתחדשת בארץ, וחורבנה הוא לא עניין של מה בכך. זהו חורבן של מקדש- מעט. בחורבן הזה התגלה שהגלות עדיין לא נגמרה וכמאמר זקנו של ה"שפת אמת" על שני משיחים להן זקוק עם ישראל. אחד שיוציא את עם ישראל מהגלות והשני שיוציא את הגלות מעם ישראל.
מהם המסרים שיש להעביר בימים אלה לעם ולקהילות בכדי לרומם את רוחם?
ראשית כל יש להעביר מסר של אחדות. הטילים אינם מבחינים בין דתי לחילוני, ימני ושמאלני ואפילו לא בין יהודי ומי שאיננו כזה. לכן חשוב לחדד את המכנה המשותף גם מבחינת האמת וגם מבחינת המוראל. זוהי תשובה הולמת לימי בין המצרים בהם אנו זקוקים יותר מכל לאהבת חינם מול אותה שנאת חינם שהובילה לחורבן. פוגעים בנו כי אנחנו יהודים ובגלל הייחוד היהודי התרבותי שלנו. מה שמייחד אותנו אינה תרבות המערב אלא היהדות. חשוב להתמקד ולהתלכד סביב עצם השייכות הלאומית שלנו. על גביה בע"ה נבנה אחר כך את הזהות, התרבות היהודית והערכיות. עם לכידות סביב תפיסה רוחנית בסיסית ומשימות חברתיות משותפות אנחנו ננצח.
בעזרת השם אחרי תשעה באב נזכה כולנו לראות איך הגלגל מתהפך לטובה.
[1]הראיון המקורי בוצע ביום ה', ב' באב, עבור עלון של רבני צוהר.