פרוייקט הסקי הדתי

חניכי בני עקיבא אשמים, אבל הם גם הקורבן - הפורנו רודף אותם לכל מקום

בעקבות חשיפת ההשפלות המינית בהשבעה של סניף בני עקיבא בירושלים, הרבנית אוריה מבורך טוענת כי העולם שמציף מיניות שגויה ורדודה לכל מקום, הוא שגרם לנערים והנערות לפעול בצורה מבזה כזאת: "הכיפה מתבוססת בשלולית, ואנחנו רק רוצים לבכות"

הרבנית אוריה מבורך 08/12/21 13:56 ד בטבת התשפב

הטלפון בהישג יד של הנוער, צילום: shutterstock
הטלפון בהישג יד של הנוער, צילום: shutterstock

אני מנסה להיכנס לראש שלהם. נערים דתיים בגיל תיכון, עורכים טקס-השבעה לחניכי השבט החדש בבני עקיבא מכיתה ט', ומאלצים אותם לבצע תנועות מגונות שממחישות א*וננות. במקביל, הבנות של כיתה ט' נמצאות במתחם אחר של ההשבעה, המפוקח על ידי בנות דתיות בגיל תיכון, שם הן נאלצות לדמות לידה באופן מוחשי ומבזה. החניכים והחניכות חוזרים הביתה, חלקם אולי בוכים, ההורים מבינים שקרה משהו. העניין מתפוצץ, מגיע לתקשורת ומופיע עכשיו באתר כיפה.

אני מנסה להיכנס לראש של הנערים והנערות מהשבטים הבוגרים שהגו את הרעיון וביצעו אותו. איך הרעיון הזה לא נפסל, על ידי מישהו אחד לפחות שחשב שהוא לא טוב. ולאחר שהוא לא נפסל, איך הוא בוצע ללא כל תחושת בושה? אירוע פומבי, כולם ידעו עליו, בדרך כלל פומביות מעוררות בנו בושה, לאן היא נעלמה הפעם? למה בלי שום חולשה? למה בגלוי? למה ככה חזק?

"ככל שעולה רמת הטמטום של האישה, כך עולה רמת ה"סקסיות" שלה"

ברגע הראשון מתעורר בי כעס. אותו כעס שהתעורר בי אתמול כשצפיתי בתמונת פייסבוק שמתעדת נערים שופכים קמח וביצים על ראשה של אישה מבוגרת אוטיסטית שיושבת על ספסל ומגוננת על ראשה בחוסר אונים, לא מסוגלת לקום, לא יודעת שאפשר לקום.

אבל הכעס הזה הוא טעות. לא על הנערים והנערות שביצעו את טקס-ההשבעה צריך לכעוס. הנערים והנערות האלו הם קורבן. הבאנו אותם לתוך עולם שבו כל צפייה בקליפ הכי שגרתי כרוכה בהפנמה שמיניות זה דבר רדוד, נמוך, משפיל אבל כיף, שדמות האישה המושכת היא ההיפך מעומק ואינטליגנציה, ושככל שעולה רמת הטמטום של האישה, כך עולה רמת ה"סקסיות" שלה.

הבאנו אותם לתוך עולם שבו הם מוצאים את עצמם רודפים אחרי פ*ורנו, אבל מסתכלים לאחור ומגלים שהוא בכלל זה שרודף אחריהם, במעגלים, והוא כבר לא קורא אליהם מתוך המסך, אלא דולף מתוך הלב והדמיון וכל הסדקים של הנשמה שלהם. והתמונה מאתמול בשתיים בלילה, שלא עוזבת אותם, לימדה אותם שאפשר לחוש בו זמנית רצון להקיא יחד עם תחושת גירוי. והחיבור הזה, בין גירוי לבחילה, גורם להם לפעמים, תוך כדי, לתחושת מחנק בגרון והם לא מבינים למה.

"הכל פה מרוח על הרצפה מול הפנים שלכם, והכיפה מתבוססת בשלולית, ואנחנו רק רוצים לבכות"

הבאנו אותם לתוך עולם שבו כף היד שלהם יכולה להתרומם מול הפנים שלהם, ולהקרין להם בלי שבכלל בחרו בך, תיעוד וידאו של אונס ילדה (כפי שקרה לפני חודשיים בקבוצת הווטסאפ של הנערות הדתיות שאני חברה בה, וכתבתי על זה בפייסבוק).

הבאנו אותם לעולם שבו הכיפה שעל הראש שלהם ממלמלת עם זקן ארוך וצדקני כל מיני מושגים כמו "שמירת עיניים", "צניעות", "שמירת נגיעה", והם מהנהנים מולה כמו ילד שלא רוצה לפגוע בסבא המסורתי שלו, ואין להם שום דרך להסביר לה שהמושגים האלה הם פשוט בדיחה בשבילם. והם רוצים להעיף אותה מהראש שלהם, ולגלות כבר את ראשם, ולגלות כבר לכולם כמה הם בעצם אנשים דוחים, וכמה יש להם רק דבר אחד בראש, כל היום, כל דקה, כל שניה, והדבר הזה הוא ההיפך מכל מה שאנחנו אומרים להם שהוא, הוא לא אהבה והוא לא ברית והוא לא רומנטי, ושיפסיקו כבר לדבר איתם על קדושה כי איך אנחנו לא מבינים, שהחיים האלה הם טומאה אחת בלתי פוסקת, ואז הם הולכים וממציאים טקס-השבעה ופשוט מקיאים את כל הגועל הפנימי שלהם החוצה, בלי שום בושה, להיפך, בתחושת הקלה עצומה, הנה, הכל פה מרוח על הרצפה מול הפנים שלכם, והכיפה מתבוססת בשלולית, ואנחנו רק רוצים לבכות.

אוריה מבורך, מחברת "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף", מלמדת תורה ומקימת מכון אפרכסת להתמודדות עם התרבות המערבית.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר