ביום פטירתו של הרי"ח הטוב מבגדד, חכם יוסף חיים זצ"ל (הבן איש חי), אני מניח כאן חמש נקודות קטנות מתוך תורתו הגדולה והמפוארת.
1. התאמה
לא בכדי חיבורו ההלכתי המכונן "הבן איש חי" מבוסס על סדר פרשיות השבוע. הספר והלימוד בו מכוונים לציבור הרחב, להקפה של הלכות בסיסיות שנה בשנה. חכם יוסף חיים ידע כיצד להנגיש את התורה לפני כל אחד -הייתה זו יכולת ייחודית אשר משכה המונים אל דרשותיו המרתקות בבית הכנסת הגדול "סלאת אל כבירי" שבבגדד: "ומזקנים אתבונן, גאוני ארץ, שזה דרכם דרך ישרה שלא יטיפון במקהלות דברים של פלפול וקושיות... ודור אחר דור ספרים מעין אלה מצויים ביד כל אדם ותורתם נדרשת בישראל. ברם, כל ספרי הדרושים הבנויים בדרך הפלפול מונחים בקרן זווית, אין להם יד פותחת אפילו במקצת..." (הקדמתו לספר "בן איש חיל- דרשות").
2. הטעמה
דברי תורה דורשים תיבול, הנגשה ושפה משותפת: "אומנם הדבר ידוע כי לדרוש בהלכות בלבד אין לב המון העם נמשך אחריהם אלא צריך שיהיה עיקר הדרש ורובו בדברי אגדה ומוסר, ויזכיר ג"כ הדרשן באמצע מן פסקי הלכות ע"י הקשר שיקשרם בדרשה שדורש על המקרא כדי למשוך לב העם אל הדברים האלה בחכמה ודעת..." (מתוך הקדמתו לספר "בן איש חי").
3. העמקה
בפסיקת הלכה הדריך "לתור ולדרוש מכל הספרים ראשונים ואחרונים ואחרוני אחרונים אשר תשיג ידם, כדי לברר ההלכה בתשובותיהם. וזו הדרך שבה נוהגים בה חכמי הספרדים בתשובות ובפסקים שלהם. ויש שאין דרכם לתור ולדרוש בספרי האחרונים בכל עניין אשר יבוא לפניהם, אלא פונים דווקא אל דברי הפוסקים הראשונים, וכותבים מה שנראה להם הפוסקים הראשונים לפי הכרעת דעתם וסברתם. ולא טוב הדבר אשר עשו..." (מתוך פתיחתו לספר "עוד יוסף חי"). בכתביתו ההלכתית חכם יוסף "לא הניח מלאסוף כעמיר גורנה מדברי גדולי האחרונים עד אחרוני האחרונים, מטובי חכמי ספרד ומטובי גאוני אשכנז..." (מדברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל לזכרו, קול סיני כרך א' גליון י').
4. אהבת ארץ ישראל
חכם יוסף חיים כתב הרבה על ערכה וטובה של הארץ, סייע בהקמת ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה וביקר בירושלים, בגליל ובחברון. הוא לא חשש גם לפסוק ברוח זו: "כי צריך כל אדם להשתדל להתפלל במקום הקדוש ביותר. ובית הכנסת שנמצא - בתוך חומות ירושלים יותר מקודש מכל בית כנסת אחר, והכותל המערבי או מקום שאפשר לראות ממנו את מקום ביהמ"ק, מקודשים יותר ממנו, כי כל ביהכנ"ס שקרוב יותר לבית המקדש קדושתו יותר גדולה, כי שם שער השמים. ולכן בודאי בית הכנסת ובית המדרש שהיא בנויה עתה סמוך וקרוב להר הבית – היא מעולה ומקודשת יותר כיון שהיא סמוכה וקרובה לשער השמים. וכל שכן אם העומדים שם יכולים לראות מהחלונות שבה קרקע בית המקדש הרי זה מעולה ביותר. ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם..." (מתוך ספרו 'עוד יוסף חי', יתרו א'). בשובו מביקור בארץ ישראל הביא עמו מעפרה, פיזר על רצפת בית הכנסת ותקע בכותל אבן מירושלים.
5. ענווה
לא גבה ליבו של חכם יוסף חיים ולא רמו עיניו: "ואפילו תלמידי חכמים צעירים מפרחי הכהונה, היה נוהג לקום מלפניהם בהדרת כבוד. בימין צדקו עודדם וקרבם וכ-אב את בן ירצה פועלם..." (הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שם). במקרה בו ביקשו תלמידיו להשיג על חכמים אחרים אמר להם: "אל יתהלל המשיב על הגדולים וישיב רק בדבר הלכה ויהיו דבריו בענווה וכבוד ודרך ארץ וכוונתו לשם שמים, לא להתגדל ולהתפאר בהשגותיו..." (מתוך הקדמתו לשו"ת 'רב פעלים').