עולם הדימויים הוויזואלי נשאר חרוט גם לאחר שהטקסט כבר נשכח (נורית שילה כהן)
בתי בת השבע וחצי לומדת בכיתה ב' באחד הממ"דים במרכז הארץ. היא תלמידה טובה שאוהבת לקרוא, מפליאה לפתור תרגילים ובעיות חשבוניות ונהנית מאוד בשיעורי המדעים. אבל המקצוע שמרתק אותה באמת, הנושא שהיא מחוברת אליו בנימי נפשה עוד מהיותה תלמידת כיתה א' ואפילו קודם לכן בגן החובה, זה לימודי היהדות. שיעורי רב בית הספר בהלכה ופרשת שבוע הם האהובים עליה. היא מחכה כל השבוע ללמוד עוד משנה במסכת אבות ונהנית לדקלם יחד איתי את המשנה החדשה ששיננה. שיעורי " גדולי ישראל " מעוררים בה יראת כבוד והערכה רבה ובשבת, היא לא מפספסת את "שיעור רש"י" שילדי המושב שלנו זוכים לו.
אבל כשהסתכלתי בספרי הלימוד המלווים את תכנית הלימודים במקצועות היהדות, גיליתי שהספרים הזמינים ללמוד, המאושרים על ידי משרד החינוך בתחום התושב"ע, אינם מחשיבים את רצונותיה ויכולותיה של בתי בתחום. הספרים הללו אינם פונים אליה, אינם מתייחסים אליה ואינם יוצרים עבורה חיבור רעיוני כיון שבחלק גדול מאוד מספרי הלימוד בתחום התושב"ע בבתי הספר הממלכתיים דתיים פשוט אין בנות. רובם הגדול של ספרי הלימוד בתחום התושב"ע לתלמידי הממ"ד, מאויירים בציורים בהם נראים בנים המקיימים מצוות, תלמידי חכמים, ילדים אוכלים ומברכים, ילדים לומדים תורה ועסוקים ברומו של עולם. אבל איפה הבנות? האם בנות אינן מקיימות מצוות? אינן מברכות? אינן לומדות תורה? מדוע הספרים האמורים להיות הבסיס הלימודי והבסיס לחיבור רעיוני וערכי פונים רק למגדר אחד ומזניחים לחלוטין את האחר?
ספרי הלימוד המלווים את לימודי התושב"ע בכיתות הנמוכות, מאוירים כשאר הספרים של בתי הספר היסודי, בציורים ותמונות מאירי עיניים. על פי ד"ר גונן תור, האיור בספרים לילדים, ממלא ארבע פונקציות מרכזיות: הפונקציה הלימודית-קוגניטיבית כאובייקט נוסף הנועד להקל על הלמידה, הפונקציה הערכית-מחברת בה האיור משמש כשנשא למסרים ערכיים ואספקטים תרבותיים, הפונקציה האמנותית-אסתטית כמקור להנאה אסתטית והפונקציה הפסיכולוגית-טיפולית כך שתרומתו של האיור הוא בהיותו טכניקה של טיפול עקיף. האיור מגלם מסרים מפושטים ומעצבי הכרה, שאותם הוא מעביר באופן צורני ומוחשי, ולכל אלמנט באיור יש אימפקט, מודע או לא מודע.
האיורים המלווים את ספרי הקריאה והלימוד, מלבד מטרתם הברורה להיות עזר להבנת הכתוב, משרתים גם ככלי העוזר לילד להתחבר רעיונית לתחום הדעת. מחקרים פסיכולוגים רבים מראים, שכדי שילדה או ילד יוכלו להתחבר אל תחום הדעת, בעיקר בכיתות הנמוכות, האיורים שהם חלק בלתי נפרד מהספרים, חייבים לפנות גם למגדר שלהם לצורך הזדהות. איורים יכולים להעביר מסר תת הכרתי ולעניינו- האם הילד ירגיש שייך וחלק מהחומר הנלמד או לא.
בתי הספר של הממ"ד, פונים לציבור הציוני דתי השואף לגדל את ילדיו ברוח התורה והעבודה המחויבים להלכה ובד בבד משלבים השכלה רחבה לבנים ולבנות. לימודי התושב"ע לכיתות הנמוכות, הוא לא רק הבסיס ללימוד היהדות, הוא גם הבסיס למחויבות להלכה של התלמידים והתלמידות בכך שהוא נותן את ההצצה הראשונית לעולם ההלכה במסגרת הלימודית הפורמלית.
בעידן בו אנו חיים, שבו ניתנת האפשרות לכל ילד וילדה להגיע להישגים משמעותיים בתחומי החול, עידן בו השמיים הם הגבול והילדים נחשפים לתחומי דעת רבים ומגוונים, אנו חשים שעלינו כמחנכים והורים דתיים, לחבר את ילדנו באותה מידה אם לא אף יותר, לעולם ההלכה והיהדות. אולם, כאשר אנחנו לא מאפשרים לבנותינו להתחבר ללימוד היהדות, אנו חוטאים להן. ספר שילדה הלומדת אותו, מכיל רק איורים של בנים, נותן לה מסר תת הכרתי שהיא לא חלק מאותו עולם, נותן לה תחושה שמי שצריך ללמוד ולהעמיק בתחום הדעת הנלמד הם בנים, והבנות בוחרות את עולמן הלימודי מתחומים אחרים שאינם קשורים ליהדות ההלכה והמשנה ואנו מצרים על כך.
השינוי מתחיל להתרחש. המודעות לצורך לפנות לשני המינים גם בספרים מתחומי היהדות עולה על פני השטח ולפחות באחד מהספרים הרבים בהם מוסתרות הבנות, השינוי יתרחש בע"ה כבר בשנה הבאה. כל שנידרש במקרה הזה, היה להאיר את תשומת לב המחברים. אולם יש ספרים רבים אחרים שבאופן מודע או שאינו מודע, ממשיכים להעלים את הבנות מבין דפי הספר. אנו קוראים להורים לפתוח את ילקוט בית הספר ולהתחיל לעיין עיון ביקורתי בספרים מהם לומדים ילדיהם. האם גם שם נעלמו הבנות?
עינב מייזליש-גתי, ד"ר לביולוגיה וחברת הנהלת נאמני תורה ועבודה