'ליכוד ב'' הוא אחד מכינויי הגנאי הנפוצים בימים האחרונים בקרב מתנגדי החוקה החדשה בבית היהודי. אולם כדאי לחברי המרכז לזכור היטב שבמובן פוליטי אחד אבל חשוב, יציבות ההנהגה, המפלגה הייתה דומה בעבר הקרוב הרבה יותר למפלגת העבודה. הלוואי והבית היהודי יהיה דומה בהקשר זה לליכוד ולא לעבודה מכיוון שבמסגרת החוקה הישנה, המפד"ל נראתה כמו 'העבודה ג''.
מפלגת העבודה הפכה למשל ולשנינה עם כמות יושבי הראש שהיא החליפה רק מראשית המאה העשרים ואחת: בן אליעזר, מצנע, פרץ, ברק, יחימוביץ' והרצוג מביאים אותנו לשיא של ששה יו"ר ולממוצע של מעט יותר משנתיים לכל יו"ר.
ומי המפלגה שבהקשר זה של יציבות ההנהגה דומה למפלגת העבודה? המפד"ל וגלגולה המאוחר בדמות הבית היהודי: לאחר פטירתו של זבולון המר ז"ל נבחר הרב יצחק לוי; לאחריו אפי איתם; לאחר מכן זבולון אורלב; לאחריו הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ; וב-2013 נבחר נפתלי בנט. אמנם לא כמו השיא המדהים של מפלגת העבודה אבל די קרוב מבחינה כמותית. מי שממהר לצאת נגד החוקה בטענה של מתן כוח מוגזם ליו"ר, צריך לשאול את עצמו איך הגיעה המפלגה למעמד המפוקפק של מפלגה אוכלת ראשיה בדומה למפלגת העבודה.
ליכוד ב'? הלוואי והבית היהודי יתייצב במישור המוגדר של ההנהגה כמו הליכוד. בליכוד היו בתקופה המדוברת רק שני יו"ר. אפילו אם הולכים לאחור לאורך כל תקופת המדינה, לליכוד ולגלגוליה הקודמים היו בסך הכול ארבעה יו"ר, פחות ממה שהיו לעבודה ולמפד"ל בתקופה הקצרה מאוד מראשית המאה העשרים ואחת.
טענה נפוצה נוספת מתייחסת לכך שהחוקה לא מותירה סמכויות מספיקות למרכז ובכך היא פוגעת "בשטח". אוהו... "השטח"! מילת קסם פוליטית שפוליטיקאים מסוימים במפלגות מסוימות חוששים ממנה. השטח. כדאי לברר מעט מהו אותו שטח.
מבחינות מסוימות "השטח" האמתי הוא כלל הבוחרים שתמכו במפלגה בבחירות, 12 מנדטים, ואם רוצים להתייחס להתפתחויות האחרונות בסקרים, ואז השטח הזה גדל למספרים של 16 מנדטים עד קרוב ל-20. אולם המבקרים מתכוונים לכך ש"השטח" הם אותם פעילים בסניפים השונים ופגיעה באותו שטח עלולה לפגוע בעתיד בכוחה של המפלגה. ובכן, למעשה, אין שום הוכחה לכך שיש קשר בין מספר התומכים במפלגה בבחירות האחרונות במקומות השונים, לבין מספר הפעילים והיקף הפעילות. ייאמר מיד: ראוי וטוב לה למפלגה שיהיו בה סניפים מקומיים פעילים מסיבות שונות. אולם מי שמנסה לצייר תלות וקשר בין אותו שטח לבין מידת ההצלחה ברמה הארצית טועה ומטעה. הוא מדבר במונחים של לכל המאוחר שנות השמונים וקודם לכן.
מאוד פופולארי לצחוק וללעוג היום למרחבים החדשים של האינטרנט, הוואצאפ והפייסבוק, בדיוק כמו שבעבר ניכרה הנטייה ללעוג להופעות בטלוויזיה הבאות כביכול, על חשבון המגע הישיר עם הבוחרים ועם הפעילים בשטח. חלק ניכר מהמנדטים שהשיגה הבית היהודי בבחירות האחרונות לא היו קשורים בקשר כלשהו לפעילות השטח, בדיוק כמו שהמנדטים הנוספים בסקרים לא קשורים לכך.
ולטענת הדיקטטורה כביכול בחוקה המעניקה ליו"ר סמכויות נרחבות מדי. ייתכן שאכן בחלק מהסעיפים ניתנה ליו"ר סמכות רחבה. מה בדיוק המדד לקבוע שהחוקה הישנה, הדמוקרטית יותר כביכול, עם מגוון המוסדות והפרוצדורות הביאה לתפקוד טוב יותר? מספר המנדטים הנמוך שבהם זכתה המפלגה?
במבט על תפקודה של המפלגה מאז הבחירות ניתן לומר שהבעיה הגדולה שלה היא בעיית משילות ויעילות. ביותר מדי סוגיות יותר מדי פעמים הרגישו חלק מחברי הכנסת חופשיים לתקוע מקלות בגלגלי הפעילות של המפלגה והחלטותיה. אולי דווקא הסמכויות הרחבות ליו"ר יביאו לתפקוד יעיל יותר ולמשילות פנימית טובה יותר? הרי הניסיון ההיסטורי של הציונות הדתית ממילא מראה שאף פעם לא היו במפלגה חברי כנסת רובוטים ההולכים כסומא אחרי מנהיג כזה או אחר. במידה וסמכויות אלו ינוצלו לרעה, כפי שחוששים המתנגדים, יעמוד היו"ר למבחן הציבור.
החוקה החדשה אכן מעניקה ליו"ר התנועה סמכויות די נרחבות. סמכויות אינן פרס פוליטי על הישגים אך יחד עם זאת, כדאי לזכור כמה עובדות יסוד שלפני פחות משנתיים היו הזיה פוליטית: היו"ר הזה, שיוצאים נגדו, הצליח לשחזר את שיא הישגי המפד"ל משנת 1977; הסקרים מראים שלא רק שלא מדובר בהישג חד פעמי, אלא שבחלק מהתקופה ניכר גידול משמעותי של המפלגה; המפלגה בראשותו פרצה למחוזות אלקטוראליים חדשים בהיקפים שלא נודעו בעבר.
עדיין לא חלפו שנתיים מאז הבחירות וראוי לתת למהלכים שלו אשראי, ולו לתקופת ניסיון. אם זה לא ילך, תמיד יוכלו המתנגדים לשבור את הכלים, להקים מחדש את המפד"ל עם החוקה הישנה, לארגן את "השטח", ולנסות לעבור את אחוז החסימה החדש העומד על ארבעה מנדטים.