במשך כמה עשורים הציונות הדתית הייתה מזוהה עם השמאל הציוני. המזרחי תמך בהצעת אוגנדה, פחד מכיבוש יש"ע במלחמת ששת הימים (קריאת תמהיל השיחות של הממשלה לקראת המלחמה מראה שהשרים של המפד"ל היו היוניים ביותר מכל הממשלה) והיה שותפו הפוליטי של המפא"י, למעשה עד 1977.
נכון, סביר להניח שהמפד"ל הייתה נכנסת עם כל מי שהייתה אז מפלגת השלטון, אבל עדיין, הציונות הדתית הייתה משהו שקשור לא מעט לשמאל. כמובן שהיו לזה גם השלכות מעבר לסוגיות המדיניות. הדתיות של המזרחי הייתה לא פעם פושרת ובסוגיות כלכליות-חברתיות, המפד"ל הייתה מפלגת שמאל מתון. סוציאליזם היה באופנה ולכן גם המפד"ל הייתה נגועה בסוציאליזם.
כמובן, כמו תמיד, היו כמה רבנים והוגי דעות שניסו לתת הצדקה תורנית להשקפת העולם שלהם ולכן הדעה הזאת מצאה לה אחיזה במחנה שלומי אמוני ישראל, למרות שרבנים חשובים כמו למשל הרב עמיאל זצ"ל דחו אותה על הסף. הרב עזריאל אריאל (בנו של הרב יעקב אריאל שליט"א) גם הוציא בזמנו חוברת שמוכיחה שלרב קוק זצ"ל היתה השקפה הנוטה יותר לכיוון השוק החופשי למרות שבפועל הוא עסק בזה מעט מאוד. זה כנראה לא היה נושא חשוב באותה תקופה כאשר המאמץ היה מרוכז בהקמת היישוב העברי בארץ.
כך או כך, הזמנים השתנו, ב"ה.
כתוצאה מן ההשפעה של ישיבת מרכז הרב על הציבור הדתי-לאומי ובהמשך למלחמת ששת הימים, המפד"ל הצטרפה לימין והתפתחות זאת ככל הנראה השפיעה גם על שאר ההשקפות של הציבור הדתי-לאומי, שהתרחק רעיונית מן השמאל ולכן גם מן הסוציאליזם. בנוסף, צריך להדגיש שהתפתחות זאת טבעית עבור ציבור שבסך הכל מתפרנס בכבוד מעמל כפיו ונמנה ברובו על מעמד הבינוני ומעלה. הסוציאליזם שתומך במיסים גבוהים לא ממש מיטיב עם אנשים כאלה.
גם מבחינה רעיונית, לא מעט רבנים והוגי דעות היום בעלי דעות קפיטליסטיות מובהקות מאוד ועל כן, אנחנו לא מופתעים לגלות שגם בזירה הפוליטית, שני הפוליטיקאים הבולטים, מלבד ראש הממשלה נתניהו, שמביעים בעקביות עמדות התומכות בשוק החופשי הם משה פייגלין ונפתלי בנט.
ההתפתחות הזאת חיובית וברוכה. קפיטליזם הוא למעשה ההתגשמות בתחום הכלכלי-חברתי של רעיון החירות, שהוא רעיון היסוד של התורה. "מכתב אלוקים הוא, חרות על הלוחות" אומרת התורה. "על תקרא חרות, אלא חירות", אומרת המשנה במסכת אבות על הפסוק, "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". במאמר זה, המשנה אומרת לנו למעשה שתלמוד תורה הוא האמצעי להשגת המטרה, שהיא להיות בן חורין. מעבר לזה, קריאה של הפסוק עם הדרש של המשנה מגלה שהקריאה שלו היא ש"מכתב אלוקים הוא חירות".
התורה היא חירות, היהדות היא חירות! אמנם התכלית היא רוחנית אך כמו שחירות הגוף, בפסח, היא ההקדמה לחירות הרוח, בשבועות, כך גם לא ניתן להגיע לחירות אמיתית של הרוח ללא חירות הגוף, הלאומי והפרטי, שלנו.
בגלל זה בתהליך הגאולה אנחנו צריכים מדינה בארצנו, ובגלל זה אנחנו צריכים שהמדינה הזאת תהיה מוצלחת ומשגשגת, ולא ניתן לשגשג ללא חירות. קידום ערכי החירות בזירה החברתית-כלכלית מתקיים דרך הרחקתנו מסוציאליזם וקולקטיביזם וחיבוק ערכי השוק החופשי.
ככל שקומתנו הגשמית והרוחנית נבנית והולכת, כך יש לנו חובה להעמיק יותר ביסודות החירות בכל תחומי החיים וזה מה שקורה בפועל, גם אם לא שמים לב לתהליך הזה.
לכן השינוי החברתי של הציבור הדתי-לאומי והתקרבותו המתמדת לרעיון החירות מתבקשת וטבעית ולא מפתיע שיותר ויותר אנשים בולטים בציבור הדתי-לאומי תומכים בשוק חופשי.
כמובן שתהליך זה אינו מוחלט ועדיין לא השתחררנו לגמרי מן העבר הסוציאליסטי של הציונות הדתית. עדיין ישנם אנשים בעלי תפיסות שמאל בתחומים אלה כמו בתחומים אחרים אבל הכיוון הכללי ברור. צריך להמשיך ולחזק את המגמה, ובזאת להשפיע ברכה ושגשוג על העם כולו.
אמיר וייטמן הוא ממייסדי התנועה הליברלית החדשה