מחקרים רבים נכתבו על בני הדור השני לשואה, חקרו את התופעות שהופיעו אצל ילדים שנולדו להורים ניצולי שואה, ההשפעה של "הדור השני" על אמנים ביצירתם ועוד. אני מניח שגם עלינו, הדור השלישי יש השפעה לא מבוטלת. להיות נכד לניצולי שואה זה שונה מלהיות ילד של ניצולים אבל יש לזה הרבה מאוד השפעות.
זכיתי להכיר את שני הסבים ואת שתי הסבתות שלי, כולם שרדו את שואה.
מצד אחד הייתה לי סבתא שסיפרה לנו לקראת יום השואה את מה שעבר עליה באושוויץ, כמובן עם הצנזורה הנדרשת, הרי לא יכולנו להתעלם מהמספר על היד. סבא, בעלה, לא היה מוכן להוציא מילה בנושא, "אתם לא צריכים לשמוע על זה" הוא אמר והמשיך לנושא אחר, כשכבר גדלנו והתעקשנו לשמוע הוא היה מוכן להגיד שהם עלו לארץ באוניה וזהו, שום פרט נוסף. את זה שהוא איבד הורים ושבע מתוך שמונה אחיו ידענו מההורים אבל יותר מזה לא ידענו כלום. כמו להרבה ניצולי שואה היו להם רק שני ילדים, אף פעם לא שאלנו למה אבל אין לי ספק שהמלחמה עשתה את שלה. כשבאנו ביום קיץ סבתא תמיד שאלה למה אנחנו בלי סוודר, הרי היא צעדה בקור ביערות בצעדות המוות וצריכים להיות מוכנים לכל מצב. כשנכנסת לבית שלהם ידעת שזה בית של ניצולי שואה, לא היה צריך להגיד. הדאגה שנאכל ושנהיה בריאים הייתה מעל הכל.
אבל מהצד השני, אצל הסבא והסבתא השניים שלי הייתה אווירה אחרת. בתור ילד לא ידעתי שהם היו ניצולי שואה, הבית היה שמח, הם לא דיברו על השואה ורק כשסבא היה חולה אמרו לנו שזה מחור בריאות שעשו לו הנאצים יימח שמם. הם גידלו חמישה ילדים, היו עובדי אדמה עד יומם האחרון ודאגו להמשיך את החיים כאילו לא עברו את התופת.
אין לי ספק שאף אחד מהם לא חלם על כך שילדיו ישרתו בצבא ההגנה לישראל, אני יודע שהם לא דמיינו בשום שלב באושוויץ שהם יזכו לראות את הנכד שלהם לבוש מדי צבא של העם היהודי. בבחירות האחרונות לפני שסבא נפטר לקחתי אותו לקלפי להצביע, לא שאלתי אותו אבל אני בטוח שהיד רעדה לו כשהוא הכניס את הפתק לקפלי, הפתק שמסמל יותר מכל את היכולת שלו לבחור ביהודי שינהל את מדינת היהודים.
לצערי הם כבר נפטרו, את בננו הבכור שקרוי על שם סבא או ביתנו שקרויה על שם סבתא הם לא זכו להכיר. בימים האחרונים מתפתח דיון ציבורי על לימוד השואה לילדים במערכת החינוך בשלב מוקדם, הדיון חשוב ויש צדדים לכאן ולכאן.
מבחינתי יותר חשוב זה לחנך את הילדים לדבר עם "הזקנים", דור שלישי זה לא רק בסלולר. בכלל לא משנה אם הם היו בשואה או לא היו, בין סבא וסבתא לנכד יש קשר שונה מקשר של הורה וילד, נצלו כל רגע לשמוע ולהקשיב, לעשות "סלפי" עם סבתא זה לא מספיק, אומרים שתמונה שווה אלף מילים אבל בימינו שהתמונות והודעות הטקסט רצות בקצב מסחרר ילדים לא יודעים לדבר ובעיקר לא ידועים להקשיב, תמונה גם מונעת אלף מילים, דברו עם סבא וסבתא ובעיקר תקשיבו.
אהבתם? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:
- שרוליק