במדבר יהודה

ביום ראשון י"ד אדר א' (16.2) תשס"ג יצא הבן שלי לטיול קצר במדבר יהודה יחד עם חברו זאב חזני. הם עלו מעין גדי אל הר ישי ומצפה קדם וניסו לרדת דרך נחל קדם. מהטיול חזר הבן שלי לבדו לעת ערב בעזרת צוות חילוץ רגלי, ואילו זאב פונה במסוק לאחר שנפל ממצוק בגובה של עשרות מטרים, אל בית החולים הדסה עין כרם, שם נקבע מותו.

בערב שלפני הטיול שאל אותי בני: אבא, האם אתה מכיר את נחל קדם? השבתי: לא טיילתי בו מעולם, אני מכיר אותו רק מן המפה ומהכביש למטה. שאל: האם יש שם סכנת שטפונות? אמרתי: אין סכנה כזאת מפני שאגן הניקוז של הנחל קטן ומקומי. הוספתי ושאלתי: מניין אתה יודע שבכלל מדובר במסלול עביר ואיך תדעו את הדרך? תשובתו היתה: לפי הספר של מנחם מרקוס. הסתפקתי בכך וסמכתי עליו.

קמתי בבוקר ורצתי לעבודה בלי דאגות מיוחדות. את ההודעה קיבלתי אחר הצהרים. מייד הרמתי פלאפון. הבן ענה לי בקיצור: אל"ף, אני בסדר, בי"ת, אני מחכה לחילוץ. שאלתי: ומה עם חברך? - לא טוב, ואבא, אני מציע שננתק עכשיו ונדבר אחר כך.

הסוף ידוע, הטיול שהחל בשנים נגמר באחד. את העזרה הזעיק בני ברגע שקרה האסון. הוא פתח מייד את הפלאפון וצלצל 100. הצלצול נקלט מייד (וזה לא מובן מאליו בואדיות המדבר), והמערכות החלו לפעול.

ועכשיו, שלוש שאלות קשות ממשפחת האילו.

א. כאשר דיבר אתי בני בערב הקודם בקצרה על תוכניותיו, איך היו מתפתחים המאורעות אילו במקום לשכב לישון בשקט, הייתי נדרך בתשומת לב מירבית כפי שנדרש בכל מקרה של ספק סכנה, ויחד איתו הייתי יוצר קשר עם אדם מומחה שמכיר את המסלול. כשדיברתי לאחר מעשה עם כמה אנשים שמכירים את הנחל וסביבתו, הדגישו כולם שמדובר במסלול קשה במיוחד, שאם הולכים בו, אין ללכת בשום אופן מלמעלה למטה אלא בכל מקרה מלמטה למעלה, וכך גם כתוב בספרו של מרקוס. לאחר מעשה נודע לנו גם שבמפה של מרקוס יש סימון שיכול להטעות שבו נראה כאילו יש חיבור בין שביל תחתון המגיע אל מרגלות המפל לבין שביל עליון העובר מעליו. שני החברים אכן טעו בטעות הזאת, תיקנו את עצמם בנתיב מסוכן ושוב שגו באיתור הכניסה הנכונה לשביל היורד מבמת ההר.

ב. מה היה קורה אילו הפעילו שני הבחורים את הפלאפון רבע שעה או חצי שעה יותר מוקדם? שניהם היו במשך שעה ארוכה בשטח מסוכן מאד והם ידעו זאת היטב. רגעים אחדים לפני נפילתו אמר זאב לבני: הקטע הכי מסוכן כבר מאחורינו. עדות ויזואלית לכך היא התמונה שצילם זאב זמן מה לפני האסון (פורסמה ב'ידיעות אחרונות' שבוע לאחר המאורע) ובה רואים את חברו כנקודה קטנה המנסה להעפיל בתוך חריץ אנכי במצוק זקוף.

ג. ועוד שאלת אילו. אילו היה זאב מתדרדר רק 3 מטר ונעצר על איזה שהוא זיז, חברו היה מצליח להגיע אליו ולעזור לו להיחלץ, וביחד היו גומרים איכשהו את הטיפוס המסוכן, איך היה נגמר אז הטיול ואיזה 'סיפורים לחבר'ה' היו יוצאים ממנו? האם מישהו היה מסיק ממנו מסקנות? יד על הלב, למי מאיתנו לא קרו חוויות מפחידות כאלה? האם היסקנו מסקנות?

מה המסקנה?

המסקנה פשוטה בתכלית וחדה כתער: אסור להסתכן. כל אחד מאיתנו ובמיוחד הצעירים שבינינו, חייב לשנן לעצמו ולהפנים היטב: אסור מן התורה, באיסור חמור וגמור - להסתכן.

המקרים הרבים שבהם אנחנו וחברינו התייבשנו במדבר / נתקענו בלי חבל / עברנו רגע לפני השטפון / טיפסנו במדרון מסוכן, וגמרנו בלי הלוויה של חבר טוב, אינם מקלים על העניין. חז"ל אמרו: "כל הסומך על הנס אין עושים לו נס". למזלנו, הקב"ה ברחמיו לא נוהג למעשה לפי הנחייה זו, אבל אנחנו, כולנו, חייבים לקבל על עצמנו לא להסתכן.

לטעמי, אין טעם לנסח הוראות קבע חדשות, הוראות כאלו כבר יש מזמן והן לא משפיעות הרבה. העיקר הוא שלפי שיקול דעתנו יהיה מושרש בתוך עצמותינו שחובה להימנע מכל סכנה. שבקשת עזרה או חילוץ בשום אופן איננה 'פדיחה', ושתכנון נכון של טיול הוא חובה.

זה אומר, שבכל מקרה שבו לפי שיקול דעתנו אנחנו בסכנה או בספק סכנה - א. נישאר במקומנו. ב. אם יש קליטה בפלאפון נתקשר לבקש חילוץ או עזרה, ואם לא - נחכה עד שיגיעו אלינו. מוטב שידאגו ויחפשו יום שלם ובלבד שימצאו אותנו חיים ושלמים. אגב, מערכות החילוץ ידידותיות מאד כלפי הזקוקים להם ובניגוד לְמה שפורסם כמה פעמים - מעולם לא חוייב אדם בתשלום על הזמנת חילוץ. ג. זה אומר, שאם ירד עלינו לילה באזור שיש בו מצוקים או קניונים לא נזוז ממקומנו אפילו אם נקפא בקור והורינו וכל המדינה יחפשו אותנו. ד. סנפלינג - ר ק עם ציוד טוב ואנשים בעלי נסיון בהפעלתו, וחבל באורך מספיק. ה. לא לקפוץ למים בלי שמדדת קודם את עומקם.

בהכנת הטיול נקפיד תמיד: א. שחבר מהימן ורציני יידע לאן הלכנו ומה תוכניותינו. ב. שנהיה תמיד מצויידים בהרבה מים ובכמות אוכל מספיקה, בכובע ובנעלים מתאימות. ג. שלא נצא כלל לטיול הליכה באזור שיש בו חום רב במיוחד, ולא בנחל מועד לשטפונות בימי גשם, לא נתקרב לשטחים שבשליטת הערבים, ולא לשטחי אש בלי תיאום. ד. בכל מסלול לא מוכר נשב מראש על המפה עם איש מקצועי שהיה במקום ונדע פרטי פרטים על מה שלפנינו. אם אינך יודע בדיוק מה מצפה לך - אל תצא! ה. קבוצה יותר גדולה של מטיילים עוזרת בשיקול דעת למניעת סכנה, ובתפקוד במקרה שצריך סיוע לחבר או הזעקת עזרה.

חשבתי שמן הראוי שלכל אחד מהמטיילים שלא בקבוצות מאורגנות, יהיה בכיס חולצתו כרטיס קטן עטוף בניילון קשיח ובו מספרי טלפון אחדים משני סוגים:

א. אנשים שמכירים היטב את השטח והביעו את הסכמתם להקדיש זמן ברצון לכל מי שיפנה אליהם: לבירורים והתייעצות לפני הטיול או אף בתוך הטיול במקרה של קושי מסויים בהתמצאות או בתפקוד.

ב. 'חדר המצב' במשרד החינוך + משטרת ישראל: לחילוץ ו/או עזרה בתוך הטיול במקרה של סכנה או ספק סכנה (אין צורך בקשר ישיר ליחידות החילוץ; חדר המצב פועל 24 שעות ביממה ומפעיל אותן מיידית).

את מספרי הטלפון כדאי להכניס גם לזכרון של הפלאפון.

מהדורה ראשונה של כרטיס כזה מצורפת כאן.

**********

א. אנשי שטח:

כללי: מנחם מרקוס 02-5345221

מאיר כהנא 02-9973011

050-398526

גולן וגליל: ירוחם קנטמן 04-6963636

051-443444

052-694369

מרכז - שפלה - מערכות מסתור: יאיר צורן 08-6889576

050-657257

מדבר יהודה - נגב: דורון שר-אבי 02-9964870

064-825690

אילת: יונתן לוינשטין 08-6330577

058-332279

מערות: מרכז לחקר מערות (מלח"ם) 02-9975541

ב. חילוץ:

חדר מצב 02-6222211

משטרת ישראל 100

זכור! אסור להסתכן!