עדין אקטואלי: למי שייכת ירושלים?

ירושלים המאוחדת דורשת ריבונות

יובל שנים לאחר איחודה של ירושלים והחלת החוק הישראלי על מזרח העיר, עדיין נשאלת השאלה: האם ישראל באמת מתנהגת כריבון במזרח ירושלים? לצד הבטחות של פוליטיקאים משמאל ומימין המבטיחים שירושלים תישאר מאוחדת לנצח נצחים, האם במציאות ירושלים היא באמת עיר מאוחדת היום?

ריבונות פירושה אכיפת חוק, אבל גם מתן שירותים לכלל האוכלוסייה הגרה בתחומי ריבונותה של המדינה. נדמה שבמזרח ירושלים, בשני הסעיפים הריבונות הישראלים איננה קיימת מספיק.

כנס מיוחד במינו התקיים השבוע בירושלים, ביוזמת קבוצה חדשה בליכוד הנקראת "ליכוד ירושלמי" בהנהגת אלעד מלכא שכיהן כחבר מועצת העיר בירושלים. נושא הכנס היה ניסיון להבין את האתגרים הקיימים במזרח ירושלים, עם התמקדות על האתגרים בהפעלת הריבונות הישראלית בבירה. חלק מהייחודיות של הכנס היה שהוא חיבר בין דוברים יהודים השוכנים בשכונת נוף ציון שבמזרח העיר – "מתנחלים", לבין דוברים ערבים כמו רמדאן דבש, ראש המנהל הקהילתי של צור באהר, שכונה ערבית במזרח העיר.

המסקנות מהכנס ברורות: אם בעבר היה מצב מופרך בו דווקא מי שתמך באיחוד העיר לא דאג לריבונות ישראל בה ולא דאג למתן שירותים לתושבי מזרח העיר, היום המצב שונה בתכלית. דווקא מהימין קולות עולים שמבינים שריבונות היא גם ביטחון אבל גם מתן שירותים אזרחיים.

מהצד הערבי, אם ההתנגדות למה שהם תופסים כ"כיבוש" מנע אנשים לשתף פעולה עם הרשויות, היום הרגש הלאומי מפנה מקום לאפשרות של שיתופי פעולה מרתקים ברמה האזרחית.

כך נוצרה מציאות בה מתנחלים וערבים משתפים פעולה למטרות אזרחיות. כך נוצר חלון הזדמנות לשלום אמתי.

מודל ההפרדה מול מודל הדו קיום

מאז ועדת פיל ב1936, דרך תכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר לפני בדיוק 70 שנה, ועד להסכמי אוסלו, בשיח הישראלי ובשיח הבינלאומי על ישראל, שלום הפכה למילה נרדפת להפרדה.

על מנת להביא שלום, צריך להפריד בין ערבים לבין יהודים. מי שתומך בהפרדה, תומך בשלום. מי שלא, לא.

עם התפוררות הרלוונטיות של תכנית שתי המדינות לשני העמים, עולה אפשרות להציע סוג אחר של שלום: שלום שאיננו מבוסס על הפרדה, אלא על דו-קיום. שלום זה לא כרוך בוויתור על חלקי מולדת, ובגירוש קהילות שלמות מבתיהם ליצירת גבולות הומוגניים, אלא על שותפות אזרחית יום יומית למרות אי-ההסכמה בדעות הלאומיות.

מאז הסכמי אוסלו, הימין מתמקד אך ורק בהתנגדות לרעיון ההפרדה. היום, כשרעיון ההפרדה יורד מבמת ההיסטוריה, הימין צריך להעלות על נס מודל חלופי, המבוסס על ערכים אחרים – ערכי הדו-קיום.

כך נוצר חלון הזדמנות מיוחד בירושלים בו ניתן לבחון את מודל הדו-קיום במזרח העיר. האנשים בשטח אומרים בצורה חד משמעית שהמודל עובד. תושבי מזרח העיר לא רק שמקבלים את הגברת הריבונות הישראלית, הם גם במקרים רבים שמחים עליה. זה נכון גם לבעיות אזרחיות כמו מקומות חניה, טיפול בפשיעה ואכיפת חוק, וגם לסוגיות ביטחוניות.

למרות שתושבי מזרח העיר לא הופכים ליותר ציוניים, הרשת האזרחית שנוצרה הופכת את הוויכוח הלאומי למשני ואת חיי היום יום המשותפים לעיקריים.

כי מציון תצא תורה

אין במאמר זה הצעה לפיתרון מדיני מושלם לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתוך מודל הדו-קיום יש בעיות משמעותיות שצריכות פיתרון: הבעיה הדמוגרפית, שאלת האזרחות לתושבי הגדה, סוגיות בטחוניות ועוד.

אך עצם העובדה שהמודל הזה נכנס לפעולה הלכה למעשה בירושלים נותן לנו אפשרות לבחון את הצלחתו ברמה המקומית, ובכך לראות אם הוא רלוונטי לאיזור כולו.

העובדה שפעילי שטח מדווחים על הצלחת המודל נותנת תקווה רבה לקידום שלום אמתי במדינת ישראל, המבוסס על דו-קיום ולא על הפרדה. אני מאמין שאם נמצא דרך לחיי יום-יום משותפים, אז לכל השאלות האחרות גם נמצא פיתרון.

עו"ד דן אילוז הוא יועץ אסטרטגי ופעיל ציבורי. בעבר עבד כיועץ חקיקה של סיעת הליכוד בכנסת ובתפקיד משפטי במשרד החוץ.