השחצנות של הימין החדש

העיר העברית הראשונה, הלא היא תל אביב קרויה על שם ספרו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל שיצא בשנת 1902, "אלטנוילנד". פירוש השם הוא "ארץ חדשה ישנה" והשם תל אביב מסמל את הישן – תל, ואת החדש – אביב. הרצל ידע שאותה מדינה שנמצאת בחזונו היא אותה ארץ אבות, ארץ ישראל ההיסטורית. למרות ששנה אחר כך בשנת 1903 כבר הזכיר הרצל את "תכנית אוגנדה" של בריטניה, חוזה המדינה ידע שאין חדש ללא ישן.

אחד השיעורים שחזרו על עצמם שוב ושוב בזמן לימודיי במכינה הקדם צבאית, היה השיעור על הכנה והרוכב. על הרכבה בין עץ שורשי ועתיק, לעץ חדש ורענן. עץ שצריך להיאחז באדמה ועץ שתפקידו לתת פרי. שיעור על החיבורים בחברה הישראלית ועל כך שרק על ידי החיבורים הנכונים, על השילוב בין השורש לבין העץ הצעיר יכולה החברה הישראלית להתקיים ולתת פירות. השיעור הובא כפירוש לפסוק מהפטרת פרשת ויגש: "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו." 

הרעיון מאחורי הדברים, היא היכולת לחבר בין קבוצות בחברה הישראלית וליצור עץ אחד. למרות שיש מאבק סמוי בין קבוצות שונות ובעצם מאבק בין הכנה לרוכב, העץ הזה הוא החברה הישראלית השלמה, האמתית. אולי אפילו החברה הישראלית הדמוקרטית.

זה לא סוד שהציונות הדתית רואה את עצמה, מלבד ממשיכת דרכו של הרב קוק, גם כממשיכת דרכה של ההתיישבות הראשונה בארץ ישראל. ישנם כאלה ששרים בשולחן שבת באותו הלהט את "מה ידידות מנוחתך את שבת המלכה" וגם את "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל, לילה חיור משתרע על שדות עמק יזרעאל". הציונות הדתית רואה בבניין היישובים ביהודה ושומרון כהמשך ישיר לייבוש הביצות, להפרחת השממה ולבניית הארץ. הציונות הדתית רואה עצמה כרוכב שמורכב על הכנה. הציונות הדתית יודעת ומאמינה כמו חוזה המדינה, שאין חדש ללא ישן. 

המפד"ל, או 'הבית היהודי' תמיד היה מקום עם שורשים. גם אחרי שהצניחו את נפתלי בנט לראשות המפלגה, המפד"ל תמיד נשאר עם רגליים על הקרקע, או יותר נכון עם שורשים באדמה. בהמשך לתפיסה כי הציונות הדתית היא ממשיכת הדרך של חלוצי ארץ ישראל, גם בציונות הדתית, כמו בקיבוצים של השומר הצעיר התחילה להיווצר אליטה. הציונות הדתית הולידה הרבה קצינים לצבא ההגנה לישראל, הרבה טייסים לחיל האוויר, הרבה חקלאים שחלבו פרות וייצרו חלב ושמנת, וכמובן גם הרבה אנשי חינוך שרואים בגידול הדור הבא את משימת חייהם. באותה אליטה של הציונות הדתית גדלו גם כן סטארטאפיסטים, אנשי הייטק ואנשי טכנולוגיה. עם כל הנתונים הללו, ישנה הרגשה שהציונות הדתית מאוד גאה בעצמה בכל שנה קצת יותר. בצדק. 

הקמת מפלגת 'הימין החדש' על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד נראית בעיני כעץ צעיר ללא שורשים, עץ שיצמח אך לא יניב פרי. 'הימין החדש' היא רק האליטה, ללא ההתיישבות. היא רק השמנת, ללא החלב וללא החקלאי. היא רק הרוכב, ללא הכנה. הרי בנט ושקד לא יכניסו לרשימתם את הבחור המבוגר השורשי והישן. הם ישריינו טייס ועיתונאית ואולי איזה דתי ליברל. אולי שקד ובנט שעד לפני כמה חודשים הנהיגו את הציונות הדתית מתביישים בעצם בציונות הדתית הישנה והטובה. מרגע שעקרו עצמם מן 'הבית היהודי', נדמה לנפתלי בנט ואיילת שקד שהם נשארו עם הפירות ביד, אך אלו פירות שקצרו מתוך 'הבית היהודי', לא פירות שניתן לגדל ללא שורש נטוע ברגבי ארץ ישראל. לפי אותו שיעור במכינה הקדם צבאית, הכנה אכן יכולה לתת פרי, אך הוא אינו משובח.

השחצנות הגדולה של הימין החדש היא בעצם המחשבה כי ניתן להתקיים ללא שורשים והרי אמר פעם יגאל אלון כי "עם שאינו יודע עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". אני בטוח שבנט בעצמו, בסיירת מטכ"ל ובמגלן אמר את המשפט הזה לא מעט לחייליו. אבל קל להגיד, קשה לעשות. קל לעקור, קשה לנטוע. קל להרוס, קשה לבנות. זאת אינה מפלגה "חדשה - ישנה" כמו חזונו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. זאת מפלגה שלא הבינה שאין חדש ללא ישן.