הדתל"שים סיפר (כמעט) את כל סיפורם של החוזרים בשאלה

סיפורם של 'דתיי הרצף' סופר בצורה עדינה ומדוייקת בסדרת הדתל"שים והציף בעיה שמרבית הציבור הדתי לא הכיר או לא רצה להכיר בה. הראל דוידוביץ אהב את הצפת הנושא, יצא נגד אפקט החממה בציונות הדתית ובכל זאת משהו קטן היה חסר לו

הראל דוידוביץ
ח בכסלו התשעח
,
26 בנובמבר, 2017 14:09
הדתל"שים

הדתל"שיםצילום: צילום מסך

אחד הנושאים היותר שכיחים בציונית הדתית, זה נושא "החממה". כאחד שגדל ביישוב דתי ליברלי שכיום נחשב יותר חרד"לי, בו ההורים דתיים ורובו של הנוער חוזר בשאלה, אני רואה את ההבדל העצום בעיר שאני חי בה כיום.

כשהבן שלי בן ה-6 רואה רכב נוסע בשבת, הוא לא מתרגש מזה. הוא הבין אחרי פעם אחת של חוסר הבנה, שישנם כאלה שבוחרים לשמור שבת ויש כאלה שלא. לעומת זאת ילד שגדל ביישוב שהוא חממה, לא מודע לכך.

הוא כל הזמן רואה את אותו הדבר וכשהוא גדל ויוצא מהחממה לעולם הגדול, הוא חוטף הלם וחווה זעזוע גדול, מבלי שמישהו דאג להכין אותו לכך. נער שלוחצים אותו מבית ללמוד רק במקומות שמתאימים בדיוק לקו החינוכי שקיבל ושתואמים רק את סביבה שבה גדל, בסופו של דבר גם אם הוא חזק מבחינה רוחנית, הוא עלול לזרוק את הכל.

כל זה מוביל אותנו לנושא הנפיץ והשנוי במחלוקת שמעסיק שנים רבות את הציונית הדתית בשלל גווניה, וזה עניין הדתלש"ים. בשבוע שעבר, כל מי שמגדיר את עצמו דתל"ש הרגיש גאווה גדולה וסוג של הקלה מסוימת, לאחר שצפה בסדרת הכתבות המרתקת של עקיבא נוביק בחדשות עשר. הכתבות, שעוררו עניין רב עוד בטרם שודרו על מסך הטלוויזיה, הובילו דיוני עומק ברשתות החברתיות, בקבוצות הוואטספ וברחוב. כולם דיברו על נקודת במבט החדשה שממנה ניתן להסתכל על החוזרים בשאלה ועל הדברים החדשים שלמדו עליהם.

נוביק הצליח, בעקבות חייו האישיים, לגעת בצורה מדוייקת, עדינה, נקייה, חכמה ועניינית ברוב רובם של הקשיים אותם מכילים אותם הדתל"שים. נושא שבעבר היה קשה מאוד לדבר עליו בחופשיות, הפך כיום לדיון לגיטימי בשולחן השבת, בסניף או בכל מקום אחר. הכתבות סיפרו בצורה נבונה ובלי לפחד את סיפורם של 'דתיי הרצף', דתיים לשעבר שרוצים עדיין להיות חלק מהציונות הדתית ולא בהכרח לפי הנורמות שהציבור הדתי הכתיב מבעוד מועד.

נושאים כמו השתקת המיניות מגיל צעיר שמרחיקה יותר ויותר צעירים מהדת, קבלת בנים ממשיכים ליישוב הולדתם וכמובן גם הנושא הפוליטי והעובדה שיש דת"לשים שבחרו לשנות כיוון גם בקלפי. כל זה דובר וסוקר בסדרת הכתבות, אך בכל זאת דבר אחד היה חסר בה והוא נושא נשירת התלמידים הדתיים הן ממערכת החינוך הדתית לאומית והן מהדת בגלל בעיות הפרעות קשב וריכוז.

נערים ונערות בציבורי הדתי לא מצליחים להתקבל למוסדות שהם מעוניינים ללמוד בהם מכיוון שהם לא מספיק מצטיינים ולטענת אותם מוסדות מורידים את רמת ההשכלה. וכל זאת כדי "שהחבר'ה הטובים" ירצו לבוא וללמוד אצלם. בעיניי זהו נושא שמאוד מודחק במגזר ויש מקום לפתוח מוסדות ייעודים לאותם בני נוער. החברה הדתית לאומית לא יודעת לשלבם כראוי ולחבר אותם וכך נוצר נתק וגם ריחוק מהדת.

נושא הסדרה כאמור הינו חשוב וטוב שהוא הוצף לנגד עינינו. צריך להמשיך לדון בו וללמוד ממנו כל פרט קטן כדי שנדע לקבל אחד השני, כל אחד בדרך שלו, כפי שאנו רוצים שיקבלו אותנו. 

הכותב הינו יועץ תקשורת

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
26.11.2017

1. דתלשים (ענבל)

הרבה מאד דתלשים הפכו לשכאלה משום שלמדו במערכות חינוכיות ללא קו דתי ברור
ובבתים שהדת לא היתה משמעותית בחיי היום יום שלהם

דווח על תגובה לא ראויה
27.11.2017

2. הרבה סיבות (מומו)

יש הרבה סיבות לדתל"שיות,
לא כולן קשורות לסגירות ולאטימות.
חלקן קשורות דווקא לפתיחות, לעיתים פתיחות יתר,
ולחוסר עמוד שדרה דתי יציב בבית.
לא ראיתי (עדיין) את הסדרה,
אבל מהתיאורים כאן נראה שהיא בחרה להתמקד
בעיקר בסגירות כסיבה לדתל"שיות,
וזה מאוד פוליטיקלי-קורקט אבל לא אמיתי ובטח לא 'מדוייק'.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עודד בן עמי צילום: צילום מסך

עודד בן עמי באמירה מקוממת: ״אל תרפו מן הקרב לשינוי חוק הלאום״

קרא עוד