הרמטכ"ל במסר לנסראללה: "ישראל יודעת להניח את המחלוקות בצד – ולהסתער"

הרמטכ"ל הרצי הלוי נאם הערב (ב') במסגרת עצרת צה"ל לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. בנאומו אמר הרמטכ"ל כי "צו המוכנות הוא התעצמות, עדכון תפיסת ההפעלה ואימונים מותאמים למציאות, של כוחות הסדיר והמילואים כאחד. האחריות לשמור על כשירות היחידות ועל מוכנותן, עם מה שיש לנו היום, היא שלנו – ורק שלנו".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהרמטכ"ל בביקורת חריפה על סרבני הגיוס והמילואים

  06/09/23 20:07

"עלינו להיות מוכנים לעימות צבאי נרחב"

בהמשך התייחס למתיחות הביטחונית הגוברת, ואמר כי "עלינו להיות מוכנים מתמיד לעימות צבאי רב-זירתי ונרחב, שיכלול תמרון במגע קרוב ובחיכוך גבוה עם האויב, שיהיה כרוך באבדות ובנפגעים, ושבו גם העורף חזית".

כוחות צה"ל, קיבלו קבלת פנים, צילום: Flash90

הלוי שלח בנאומו גם מסר לאויבי ישראל: "אויבינו אולי מתפתים לראות יתרון באיום הרב-זירתי עלינו. מוטב שידעו, כי כאשר ישראל מאוימת היא יודעת לגייס את כל משאביה, להניח את המחלוקות בצד - ולהסתער. כך היה במלחמת יום הכיפורים, כך יהיה היום, אם נידרש לכך".

"למדינת ישראל צה"ל אחד. האחריות של כולנו לשמור עליו"

בסיום נאומו קרא הרמטכ"ל לשמירה על אחדות צה"ל: "למדינת ישראל צה"ל אחד שמגן עליה מפני אויבים רבים. האחריות של כולנו היא לשמור עליו, כי הוא הבסיס לקיומנו הבטוח כאן, וכי ביטחוננו הוא העומד מעל הכול".

נאום הרמטכ"ל המלא:

שבת, שישה באוקטובר ,1973 י' בתשרי. בצהרי יום התענית נפתחה על ישראל התקפה מתואמת בשתי חזיתות. ברמת הגולן נעו מערבה חמש דיוויזיות סוריות, בסיוע מאה שלושים ושניים מטוסי קרב. מולם, ניצבו שתי חטיבות שריון צה"ליות.

מקו בר-לב צפו חיילי המעוזים המעטים בכ100,000- חיילים מצריים ו400- טנקים צולחים את התעלה לעברם, בחסות הפגזה ארטילרית כבדה. על גזרה שאורכה 200 קילומטרים, הגנו אוגדה וחטיבה. גיוס המילואים בישראל רק החל. בתוך ימים ספורים איבדו הכוחות הסדירים הבולמים כשני שלישים מכוחם.

הסורים השקיפו על עמק החולה והכנרת, והמצרים התבססו בעבר התעלה המזרחי. שמונה עשרה יממות לאחר מכן ניצב צה"ל מאה ואחד קילומטרים מקהיר, ו40- קילומטרים מדמשק, מאיים על ערי הבירה של הגדולים שבאויבינו, כופה עליהם הפסקת אש ומביא לסיום המלחמה. מקץ ארבע שנים נחת בישראל נשיא מצרים.
לפני כמה שנים ביקרתי במוזאון המלחמה בקהיר. צפיתי במיצג המתאר את המון צבא מצרים מטפס אל עברה המזרחי של תעלת סואץ, ומכתר את חיילי צה"ל בשעתם הקשה ביותר. בעיניהם של המצרים, המלחמה הסתיימה בנקודה זו, עם חותם הרואי של ניצחון. חשתי אי-נוחות כבדה.

תהיתי על הפער שבין זיכרונם הלאומי-היסטורי ובין זה שלנו. מדוע - למרות תמונת הסיום – "יום הכיפורים" מהדהד אצלנו כאב גדול וכישלון? מדוע אנו נושאים תחושת החמצה גדולה שניתן היה להתנהל אחרת, מבלי לשאת במחירים הכבדים כל-כך ששילמנו, בעוד הצד השני מתבשם בכישלונותיו?

מפקדים, צה"ל זוכר, אך יותר מכך, הוא לומד.
בפרוס השנה העברית החדשה אנו מקיימים את מצוות "בכל דור ודור", כאילו לחמנו אנו ביום הכיפורים.

מיהירות להפתעה, מהלם להתעשתות, ומבלימה למתקפה עד הכרעה – כנגד כל הסיכויים. אנו אוספים ולומדים.

שורשי המלחמה בחטא היוהרה. "בל יגבה ליבנו", השיב מח"ט מאה שמונה ושמונה איציק בן שהם, זכרו לברכה, לפקודיו, רק חודשיים לפני המלחמה, כאשר תהו על מסוגלותו של צבא סוריה לכבוש את רמת הגולן ומדוע עליהם להתאמן על מתאר שכזה.

תשובתו נזכרת רק בשל התפתחות האירועים הטראגיים שגרם כישלון ההתרעה החמור ביותר בתולדות המדינה. כישלון המודיעין מלמד כי אין בידיעה ערך, זולת הבנת משמעותה. לפני המלחמה לא חסר מידע על האויב, על יכולותיו ועל כוונותיו.

מה שנפקד היה ההבנה העמוקה של השלכות המידע, בעיקר בשל ביטחון מופרז וזלזול באויב, עריצות מחשבתית ואי-הטלת ספק בהנחות היסוד המודיעיניות, המבצעיות והאסטרטגיות. לא ידיעה חסרה, אלא מודעות.

הסימנים המעידים הרבים נמחקו בזה אחר זה עד היממה האחרונה שלפני המלחמה, אך לקחי כישלון ההתרעה חורגים מהמודיעין. מן ההכרח הוא, כי כל מפקד יהיה קשוב לכל המתרחש בסביבתו, יבחן את הערכות המודיעין ואת דיווחי אנשיו בראש פתוח וינהל עליהם דיון משמעותי. הלם ההפתעה הוא צלצול פעמון לחובת המוכנות. היחידות שהיטיבו להגיב עם פרוץ המלחמה הצטיינו במוסר אימונים גבוה, ואנשי המילואים שלהן היו כשירים.

צו המוכנות הוא התעצמות, עדכון תפיסת ההפעלה ואימונים מותאמים למציאות, של כוחות הסדיר והמילואים כאחד. האחריות לשמור על כשירות היחידות ועל מוכנותן, עם מה שיש לנו היום, היא שלנו – ורק שלנו. התעשתות הכוחות היא שיעור מאלף בעוצמתן של הרוח, הדבקות במשימה והמצוינות הטקטית. סגן יואב יקיר זכרו לברכה פיקד על מחלקת הטנקים הדרומית ביותר של חטיבה מאה שמונים ושמונה ברמת הגולן.

שלושה טנקים וכמה בחורים צעירים, מול שני גדודי שריון ומאות לוחמי חי"ר סוריים. דבקים במשימתם פגעו לוחמי מחלקה 3 בעשרות טנקי אויב, ולא חדלו גם כאשר ירדה החשכה. ללא אמצעי ראיית לילה, ללא תגבורת, בתחמושת מידלדלת ובאש מקלעים, לחם יואב בראשם עד שנפל. ומהי דבקות במשימה אם לא הטיפוס הנחוש והעיקש של לוחמי גולני בקרב על החרמון, שלא נכנעו למעלה התלול, למשא הכבד, לאוויר הדליל ולאש האויב, עד הונף מחדש דגל ישראל במוצב החרמון.

כל סיפור שכזה הוא תזכורת בעבורנו לשאול - ולענות - כיצד אנו מאמנים היום את חיילינו לדבוק במשימה ולהפגין מקצועיות, מצוינות ורעות ללא גבול.

ואחרונים, קרבות ההכרעה, מדגישים את חשיבות שילוב הזרועות והשימוש בכל צורות הקרב ואמצעיו. באוקטובר 1973 היו ימים שבהם התמרון השיג יתרון, שעות שבהן חיל האוויר הקנה עליונות ורגעים בהם מכות האש היו תנאי לשלב המוצלח הבא. ההכרעה הושגה כאשר הם פעלו בתיאום.

היום ביתר שאת - מכפילי הכוח להישגים בשדה הקרב הם תשלובת המודיעין, התמרון והאש בכל הדרגים, והחיבור חסר התחליף בין לוחמי היבשה, האוויר והים, הנשען על הרעות ועל הלכידות בין חיילי צה"ל.

ביום הרביעי למלחמה הופיע הרמטכ"ל, רב אלוף דוד אלעזר זכרו לברכה, בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הוא פרס את תמונת המצב לאשורה, ואמר: "אני משתדל לתת לכם את קנה המידה מבלי להשלות אתכם באופטימיות... זו מלחמה קשה מאוד... צריך לעשות את (האפשרויות) הטובות ולהתכונן לגרועות".

להחלטותינו בדרג הצבאי ולמעשינו בשדה הקרב יש משמעות; לעיתים בחיי אנשים, לעיתים בגורלה של אומה. כאחינו, לוחמי יום הכיפורים ומפקדיהם עד הרמטכ"ל, אנחנו לוקחים אחריות, ונמשיך לחנך לאורה.

רעיי, מפקדי צה"ל, זיכרון המלחמה אינו קופא עם שוך הקרבות. הוא נע ומקבל משמעות חדשה כאשר השבויים חוזרים והפצועים מחלימים, וכל אימת שסוערת הנפש, המסרבת להחלים. לזיכרון פנים רבות: זכרון כואב של הורים את בנם שלא שב, מול זיכרון חתימת הסכם השלום ההיסטורי עם אויב מר. אנו עומדים כאן היום לכבודם של לוחמי יום הכיפורים תשל"ד, ומקדשים את שנת החמישים בזיכרון, בחשבון נפש ובלמידה.

אנו עושים זאת בהוקרה עמוקה לעמידתם בחזית ללא מורא, לזכרם של אלפיים שש מאות שמונים ותשעה (2,689) חללי המלחמה, מתוכם שישה עשר חללים שמקום קבורתם אינו נודע. כהזדהות עם כאבם של שבעת אלפים מאתיים חמישים ואחד (7,251) פצועיה ומאתיים תשעים וארבעה (294) שבוייה, ולמען הלומי הקרב ובני המשפחות כולם.

אנו לומדים ומלמדים את קורותיהם במלחמה ובמה שקדם לה, למען ההגנה על מדינת ישראל בזמן הזה ולעתיד לבוא. צה"ל של שנת 2023 הוא צבא חזק ובעל יכולות מתקדמות. כוחותינו פועלים בהצלחה בכל הזירות מול מגוון אויבים ואיומים, אך "בל יגבה ליבנו...".

עלינו להתייחס לכל הצהרה של אויבינו, בדיבורים או במעשים; לא לזלזל בהם, ולא להאדיר את עצמנו. עלינו להיות מוכנים מתמיד לעימות צבאי רב-זירתי ונרחב, שיכלול תמרון במגע קרוב ובחיכוך גבוה עם האויב, שיהיה כרוך באבדות ובנפגעים, ושבו גם העורף חזית. אויבינו אולי מתפתים לראות יתרון באיום הרב-זירתי עלינו. מוטב שידעו, כי כאשר ישראל מאוימת היא יודעת לגייס את כל משאביה, להניח את המחלוקות בצד – ולהסתער. כך היה במלחמת יום הכיפורים, כך יהיה היום, אם נידרש לכך.

בדרכי החוצה ממוזאון המלחמה בקהיר חשבתי, כי הסיפור שלנו מישיר מבט אל הקושי, חוקר את היכולת לצאת ממצבים קשים ובודק כיצד ניתן להימנע מהם. לגנרל המצרי שליווה אותי, אמרתי: הנפגעים שלכם היו רבים משלנו באופן משמעותי ובכל זאת בסיפור שלנו, בשונה מאוד משלכם, יש ביקורת עצמית; זה לא נורא, הוספתי, שאנחנו מספרים סיפור שונה על המלחמה, כל עוד נדע לספר סיפור משותף על העתיד.

מלחמת יום הכיפורים משמשת בעבורנו לקח חי על הסכנה שביהירות, על הטלטלה שבהפתעה אסטרטגית ועל מחירו הלאומי הכבד של משבר תפיסתי, מדיני וצבאי. ממנה נובעים גם מקורות השראתנו: רוח הלחימה של צה"ל ואיתנותו, והתגייסותה של חברה המבינה מה מונח על הכף, מפקידה את ביטחונה בידי חיילי צה"ל ומפקדיו, מתלכדת מאחוריהם ומגבה אותם. אי-אפשר שלא לתהות: האם לכידות שכזאת יכולה להתקיים רק בהינתן איום כה גדול?

למדינת ישראל צה"ל אחד שמגן עליה מפני אויבים רבים. האחריות של כולנו היא לשמור עליו, כי הוא הבסיס לקיומנו הבטוח כאן, וכי ביטחוננו הוא העומד מעל הכול. אני מאחל לכם שנה טובה ובטוחה, שנה של המשך למידה, מצוינות ורעות