הבית נשאר יהודי
עשרות מתמודדים, מיליוני שקלים, מערכת בחירות סוערת ובסופו של דבר אותה הגברת בשינוי אדרת. למרות התחזיות, ולמרות ההשתדלות של נפתלי בנט להכניס עוד כמה חילונים בחזית הרשימה, תוצאות הפריימריז בבית היהודי נשארו כשהיו. למעט כמה שינויים מינוריים, ששת המקומות הראשונים ברשימה הם אותם פנים רק בסדר מעט שונה.
כל חברי הכנסת המכהנים של המפלגה זכו בתמיכת הציבור ונכנסו למקומות ריאלים גם הפעם. המרוויח הגדול הוא ללא ספק הרב אלי בן דהן, שהראה לחברי תקומה שאפשר גם לוותר על השריון וגם לנצח בפריימריז, והגיע למקום השני בפריימריז. מי שספג מפלה לא פשוטה הוא יו"ר המפלגה שלמרות שיצא פומבית בעד המתמודדים דני דיין, רונן שובל וענת רוט - לא הצליח להביא לבחירתם במקום ריאלי. כנראה שמתפקדי הבית היהודי סומכים על בנט שיביא את הקולות בבחירות, אבל באותה נשימה הם חשים כי עליהם להציב גם לא מעט "מפד"לניקים" שישמרו על האינטרסים שלהם בכנסת.
כוחנו באחדותנו
חלק מהמתמודדים לכנסת רצו בפריימריז כשהם אוחזים באחד מקצוות המגזר "חרד"ל" או "לייט". מי שעשו זאת באופן מובהק היו אביחי בוארון (חרד"ל) אשר כהן (לייט) בתיה דרור כהנא (לייט) נחמיה רפל (לייט). כולם לא הצליחו להתברג במקום ריאלי. כנראה שלמרות הרעש שמייצרות הקבוצות הללו בתקשורת הדתית, רובם של חובשי הכיפות נמצאים פשוט במקום באמצע שמסרב להניף את אחד מהדגלים. כמו שאמר לי איש תקשורת חילוני השבוע "אנשים באמת יבחרו חבר כנסת לפי היחס שלו לישיבת הר-המור, ולא לפי מצע מדיני או כלכלי?" כנראה שהוא צדק. טוב שכך.
 |
|
(צילום: דוברות)
|
את מי ידחף בנט כדי לדחוק את יהודית שילת?
חוקת הבית היהודי מבטיחה שריון לאישה בכל חמישיה. לשתי החמישיות הראשונות הצליחו להגיע נשים גם ללא שריון, איילת שקד הניצבת בראש הרשימה ושולי מועלם במקום השמיני ברשימה המאוחדת. השאלה הגדולה היא מה יעלה בגורלה של יהודית שילת, האישה שדורגה במקום השלישי בפריימריז של המפלגה ובזכות כך הגיעה למקום ריאלי.
בנט, המעוניין ברשימה ליבראלית יעדיף להרחיק את שילת, המזוהה עם המחנה החרד"לי, הרחק מאחור. השריון לאורית סטרוק במסגרת הרשימה המאוחדת יכול להוות תרוץ נהדר לביטול השריון לשילת, במקרה כזה צפויה שילת לעתור לבית הדין של המפלגה, אך ספק אם ישנה משמעות לחוקת המפלגה שכן מראש נקבע בה שכל איחוד עם מפלגה אחרת עשוי להביא לשינוי ברשימה. אופציה נוספת היא שימוש באחד המקומות המשוריינים לבנט כיו"ר המפלגה, במידה ובנט יבחר להצניח אישה לרשימה, השריון לשילת יהיה מיותר, כך יוכל בנט גם להביא פנים רעננות למפלגה וגם לסלק את שילת מהכנסת.
השר משה (יואל) סלומון
בשבוע האחרון הצהירו לא מעט עיתונאים דתיים כי משה סלומון יהיה הבטחת הבחירות של הבית היהודי. העיתונאי קלמן ליבסקין אף התגייס לטובתו וביקשו ממאזיניו להצביע לסלומון כאקט של לוחמה בגזענות. סלומון מצידו הצליח בפריימריז לעקוף מתמודדים "רציניים" כמו דני דיין ויהודית שילת, אך התברג לבסוף במקום לא ריאלי.
טוב שהמהפך הפופוליסטי הזה לא צלח. יתכן וסלומון היה יכול להיות חבר כנסת נהדר, אבל המהלך לקדם אותו לכנסת רק בגלל צבע עורו, צורם כמעט כמו המחשבה שלא לתמוך בו בשל כך. האם מישהו חשב לבחון את האדם לגופו, לשמוע את דעותיו, לבחון את עשייתו הציבורית - או שמא די בכך שהוא אתיופי ויש איזה שמאלני שכתב עליו פוסט גזעני בשביל לשלשל את שמו לקלפי. הכנסת איננה מקום לפרנציפים ולמחאות פייסבוק שהיום גורפות מאות לייקים ומחר נעלמות כלעומת שבאו. בסופו של דבר, האנשים שישבו על כסאות המליאה הם האנשים שייצגו אותנו ויחליטו לא מעט על גורלנו. אם אנחנו לא נתייחס אליהם ברצינות למה שהם יתיחסו אלינו אחרת?
נפתלי בנט והרגל הקרושה
אחרי שראינו את סופרמן, זורו וכוכבים נוספים מצטרפים לבית היהודי, תהינו במערכת כיפה עד כמה נמוך יסכימו המתמודדים להשפיל את עצמם. החלטנו לערוך ניסוי לבדיקת העניין. עורך החדשות של האתר, חנן גרינווד, הסכים לאזור רוח ספורטיבית ולצלם עצמו בסרטון שיאתגר את המועמדים, בדמות הסרטון הויראלי לעידוד התודעה למחלת הALS . רצינו לראות מי מהמתמודדים יוותר על החליפה והכבוד לטובת קישוש של עוד כמה קולות ולייקים בפייסבוק. ביקשנו מהמתודדים לאכול מאכל מבית הבית היהודי, רגל קרושה או סחוג, ובתמורה הבטחנו לאפשר להם להציג את משנתם בשישים שניות ולזכות בחשיפה במדורי החדשות בכיפה.
מראש הטלנו ספק בתוצאה של הניסוי, אבל כאמור, באותם ימים, אפפה במערכת רוח ספורטיבית. אז אמרנו - למה לא. הראשון שפנינו אליו היה נפתלי בנט, יושב ראש המפלגה. דובר המפלגה דווקא התלהב, הדוברת של בנט קצת פחות. כנראה שבנט מעדיף להיות מזוהה כהיפסטר מאשר לאכול רגל קרושה. מי שהפתיע היו שני חברי כנסת שהסכימו לקחת חלק ברעיון, ועוד כמה מתמודדים חדשים לרשימה.
מה אפשר ללמוד מהניסוי? כנראה גם וגם. פריימריז הם כנראה לא השיטה הטובה ביותר לבחירת חברי כנסת, אפשר ללמוד גם כי חברי הכנסת שלנו לא מפחדים לרדת לעם ולפגוש אותו, גם אם זה אומר להשפיל עצמם. אשרינו.