בני הזוג הצעירים מגבעתיים, שהחלטנו לבקר בחופשת הפסח, החליפו מבטים אחרי ששאלתי את השאלה. שתיקה מביכה. היא קמה, מזגה לעצמה חצי כוס יין, בזמן שאני ממשיך להתפעל מהעוגה שהיא הכינה מקמח מצות. בחיי שיש לזה טעם של חמץ.
"אז הסיבה שאח שלי לא בא לבקר אותנו כבר כמה שנים...", לגימה, "זה כי הוא נהיה חרדי".
אני חושב: טוב, סבבה, חרדי-חילוני-אינדיאני, מה זה קשור לביקור?
"זה לא בא ממנו בהתחלה, זה בא מאישתו. זה התחיל בזה שהאוכל לא היה מספיק כשר בשבילם. אחרי זה הילדים שלנו לא היו מספיק "דתיים בשבילם". לאט-לאט היא הפסיקה לדבר עם בעלי וגברים אחרים מהמשפחה".
לעסתי את העוגה המצתית וניסיתי להבין במה מדובר. אני מכיר חרדים ואני יודע שיש הרבה סוגים, כמו אצל דתיים-לאומיים. אבל אני גם יודע שיש איזו נורמליות אנושית שנמצאת בכל קבוצה תרבותית...ומשהו פה הריח לי מוזר. בתחושת חוקר שרלוק הולמסי שכזה, התחלתי לנתח: לבחורה הזו יש איזשהוא משקע נפשי קשה. אולי זה משהו נגד גברים. אולי משהו נגד חיבור עם אחרים. אולי תחושת עוינות וחשד כלפי מי שמחוץ למעגל הפנימי שלי.
ואז מתחילות להיבנות השכבות ה"רוחניות" על גבי הנפשיות, כדי להצדיק אותן. אז פתאום האחר "פוגע" בי רוחנית, משפיע עלי לרעה, מלכלך לי את הקארמה, מטמא לי את הנשמה. וה"התחזקות" הולכת ומזינה את עצמה.
כמו שדיברנו בטור לפני כמה שבועות- גם הocd הוא דוגמא כזו: הפרעה נפשית של אובססיה, נקיון וסדר- מצמיחה "חומרות" של טהרה בנטילת ידיים, הסרת כל חוצץ אפשרי במקווה ועוד אקטים של טקסים שבהם "כל המרבה- הרי זה מקודש".
אבל המשך הסיפור, הביא טוו'יסט חדש לעלילה:
"הגיסה התחילה לקבל עוד ועוד הדרכות מהרבנית שלה (רבנית? סירייסלי?) והיא לא הייתה מוכנה לשבת ליד גבר. בהמשך, היא לא הייתה מוכנה לשבת מול גבר ולקינוח- היא הפסיקה גם לשבת באלכסון לגברים. עם כל זה, אמא שלי הסתדרה ודאגה שכל התנאים יתאימו, אבל בסוף היא הפסיקה לשבת איתנו בשולחן בכלל, מה שלווה בעוד כמה גזירות כמו לא לתת לי (לגיסתה) נשיקה אם יש גבר בחדר. ואז כבר הפסיקו לבקר, להתקשר, לתקשר. זהו. איבדתי את האח היחיד שלי".
בדמיוני פניתי לקולגה שלי לחקירה ואמרתי: "וו'טסון, אולי מדובר פה בכת". זה נשמע מתאים לארגון אינטימי וסגור, שמפעיל לחץ היפנוטי על חבריו, דוחף אותם להיבדלות מהחיים והחברה. אצל אנשים החברים במבנה חברתי שכזה, מתרחש תהליך מוחי מסוכן, שזהה להיפנוזה: הנתונים שמגיעים אל המוח, אמורים תמיד להפגש קודם עם ה"מבקר המוחי"- חלק מהמוח שכשמספרים לו עובדות, הוא קופץ- "רגע, רגע. מי אמר שזה נכון? אולי זה בולשיט?". כשאדם נמצא במצב היפנוטי או בתוך קבוצה נלהבת שמקשיבה למנהיג כריזמטי- הנתונים עוקפים את המבקר הזה ונכנסים מיד לחלק במוח שמאשר עובדות. זאת אומרת, שכל דבר שהמנהיג אומר- מתקבל כאמת.
רבניות כריזמטיות, רבנים עם פסקים איראניים, קהילה שמנציחה את ההיבדלות כאקט של קדושה- זה כבר בקטגוריה של השפעה פסיכולוגית קבוצתית. גם כאן, אפשר לאבחן איזו סוג מבנה אישיות יימשך לכתות...יש הרבה גורמים, אך יותר מדי לחקירה של ערב אביבי נחמד אצל חברים.
אז חזרנו הבייתה עם בטן מלאה רקיקים כשרים לפסח, אבל הראש היה מלא בדאגות. "מה יקרה אם הילדים שלי אי-פעם יתנהגו ככה?", המשיכו המחשבות לטרוד, "אני חושב שאני חייב להגביר את המודעות הנפשית עם הילדים כבר מעכשיו!".
חייכתי.
"אלמנטרי, ווטסון היקר. אלמנטרי".